איזה כיף

רק בשביל זה היה שווה לחכות שבועים. ההתרגשות היום בבוקר עם הידיעה היום הוא חוזר. כל היום הייתי על קוצים. ועוד בבוקר שכחתי את הפלאפון בבית. מצאתי לי יום לשכוח אותו. היה לי ברור שאני יוצאת מהעבודה מוקדם לאסוף אותו מהרכבת. פעם לא הבנתי את הזוגות האלו שמתנשקים באמצא הרחוב אבל היום לא יכלתי להפסיק.

אתמול חשבתי לי שזה לא הגיוני שכל פעם שהוא משאיר אותי לבד למילואים או חול אני מכינה לו עוגה כשהוא חוזר. למה מגיע לו שאני אכין לו משהו על זה שהוא השאיר אותי לבד. אז הכנתי לו לזניה. כי ידעתי שהוא יהיה רעב כשהוא יבוא. ועוגה. האמת ששמתי עין על הלזניה שפועה פרסמה פה

(הטאבלט מעפן משום מה לא מוכן לשתף פעולה עם הכפתור של הוספת קישור) אבל לא ידעתי מתי תהיה לי הזדמנות לנסות אותה כי בבית הזה הוא הסמכות הרשמית לענייני לזניות ולעצמי לבד אני לא אשקיע כל כך. אז הנה מצאתי הזדמנות ויצא טעים. ועוגת גזר כי מזמן רציתי לנסות להכין אחת ועדיין יש לנו המון פקאנים וזה נשמע ממש מתאים. אפילו מצאתי מתכון שנראה בריא, עם סוכר חום, קמח מלא ושמן במקום חמאה.

הבעיה העיקרית עם עוגת גזר זה שצריך לגרד גזר. ולגרד גזר זה קשה ומועד לפורענות. אז גירדתי קצת גם את האצבע. לא נורא, האגודל משמשת רק למקף רווח ובשביל זה יש את האגודל השני גם.

אז יש אוכל ועוגה ובחור והכל נראה טוב. אפילו ההזמנות בגרסה החדשה יצאו יפה בהדפסת נסיון ואפשר להדפיס אותם בכמות. בעבודה יש לחץ מטורף ואני לא מספיקה כלום אבל למי אכפת. הבחור פה ואנחנו מתחתנים עוד חודשיים ושום דבר אחר לא חשוב