עוד שבוע עבר

ביום רביעי הוא חוזר. 

האמת כבר התרגלתי ללבד שוב. אפילו הצלחתי להכין לעצמי כמה מאכלים לא רעים. אני שתמיד חייתי על אוכל מהקופסה למיקרו ועל שאריות מארוחת שבת לכל השבוע, טרחתי וקניתי והכנתי פסטה ברוטב עגבניות טריות ופטריות טריות גם הן ויצא מוצלח. הבעיה היא שעכשיו יש לי סיר מלא פסטה במקרר ואין עם מי לחלוק אותו. אני מבינה למה כשהייתי לבד לא בישלתי. 

 

תפסתי מומנט רציני בחדר כושר החדש והמדריכה מפרגנת לי על ההשקעה. ביום שלישי היא עשתה לי אימון אישי על היקפים וקרעה לי את הצורה. יומיים אחר כך לא יכלתי לעלות במדרגות. וזה מאוד בעייתי מבחינת המוניטין שלי בעבודה כמי שלא מסכימה לחברים שלה לעלות במעלית שתי קומות. לא נראה לי שירדתי הרבה במשקל וגם ההיקפים לא ממש הצטמצמו אבל בהחלט רואים הבדל, אני עדיין עגלגלה באזור המותניים אבל לפחות הבלונים שהיו לי שם נהיו עכשיו מוצקים וחלקים. הבחור בטח לא ישים לב. גברים לא שמים לב לדברים כאלה אלא אם הם בעצמם עושים דיאטה. אני לא יודעת אם נשים שמות לב אבל אשה בדרך כלל לא מפרגנת לחברה. אלא אם כן יצאה לי תספורת ממש גרועה אצל הספר, ראו מקרה הגוונים, ואז הן ישמחו להגיד שממש יפה לך ככה, עם פסי שיבה בשיער. אפשר לזהות חברה אמיתית כזו שתגיד לך בכנות 'גם אני לא אוהבת את הגוונים שעשית' (כמובן שרק אחרי שהצהרתי שאני לא אוהבת את התוצאה בעצמי. סתם ככה היא לא תגיד שזה מכוער).

 

טבעת אני לא אקבל ומסתבר שאני לוחצת. לעזאזל, שוב נהייתי קלישאה. הבחורה שלחוצה על חתונה. מה אני אעשה שאני כבר בת 31 ולא נהיית יותר צעירה. ואם אני רוצה שאמא שלי תהיה ביביסיטר בחופש אז בכלל כדאי למהר. אני מבינה שהוא עדיין לא יודע מה הוא רוצה לעשות כשהוא יהיה גדול, אבל כמה אני אמורה לחכות לו עד שיחליט כבר לקדם את החיים שלו בעוד צעד?

 

יש לי ראש מדור חדש בעבודה. לפני 5 שנים כשהתחלתי לעבוד היה לי מנהל אחד שהיה ראש מחלקה. הוא קודם מאז בדרגה אחת למעלה ובינו לביני יש עכשיו 3 דרגות. איך זה הגיוני בדיוק? ראש מחלקה, ראש תחום ועכשיו גם ראש מדור. כל שנה ממציאים דרגת ביניים חדשה. 

והמצחיק הוא שהראש מדור הזה התחיל לעבוד שנתיים אחרי ובשנה האחרונה גם היה אמור לעבוד תחתי ב30% משרה (אנשים אצלנו מחולקים לחלקים בין הפרוייקטים השונים, לי יש עכשיו כוח אדם של 2.3 שמורכב מ 1+0.5+0.8. מאוד הגיוני לעבוד ככה. לא). כבר אז הבנתי שהמטרה של ראש התחום במהלך הזה היא להכניס אותו לעניינים כדי לקדם אותו לקראת התפקיד. כשראש התחום קרא לי אליו לשיחה לעדכן אותי על השינוי הוא פתח ב'אז כמו שכבר הבנת בעצמך'. לא תמיד להגיד ידעתי זה כיף. 

בינתיים אני משתפת איתו פעולה, דוח שבועי, תוכנית עבודה וכאלו אבל נראה לי שהוא מתחיל להיות מעצבן ועוד מעט אני אתחיל להתעלם ממנו כמו שעד היום התעלמתי מראש התחום. 

 

לאסי הצליחה לצוד שממית קטנה. לא יודעת איך היא תפסה אותה אבל אם השממית היתה מספיק מטומטמת כדי לרדת לרצפה כשיש שם חתולה מגיע לה.  

 

שיהיה לכולם שבוע מוצלח וללא מנהלים חדשים שמתלהבים מעצמם יותר מדי