חג בחירות שמח

וזה אכן חג. הטלפון שלי כל הבוקר רטט מסמסים. חצי מהם מציפי ליבני ומרץ (מרץ אני יכולה להבין, הטלפון שלי הגיע מהקיבוץ, אבל מה ציפי קשורה?), חצי מודיעים על מבצעים והנחות במגוון חנויות. אפשר לחשוב שהעובדה שיש לאנשים יום חופש שהוא לא שבת או חג לא מספיקה להוציא את כל עמישראל לקניות. וטיולים.

אצלי יום הבחירות התחיל ב8 וחצי בבוקר בטלפון מבעלת הדירה הנוכחית. אני אחזור אליו בהמשך. מאחר וכבר התעוררנו, כעבור כשעתיים קמנו והתחלנו את הבחירות בבחירה החשובה מכולם- מה נעשה עם ארוחת הבוקר. אי אפשר להתחיל יום חופש בלתי שגרתי שכזה בלי ארוחת בוקר נחמדה באיזה בית קפה. מאחר ושנינו הינו צריכים להגיע לאזור העמק להצביע סוכם מראש שהיום יהיה יום טיול ולכן החלטנו להתחיל אותו בנדב קינוחים. ולא רק אנחנו הגענו להחלטה הזו. כשהגענו לאזור קודם כל עשינו כמה הקפות עד שמצאנו חניה. וגם שם הינו צריכים לחכות כמה דקות שיתפנה שולחן. למזלנו ההמתנה היתה מאוד קצרה ובהחלט שווה. ארוחת בוקר זה ארוחת בוקר בכל בית קפה. סלסלת לחם, ממרחים, גבינה, ביצה וקפה. אבל פה הלחם היה לחם ביתי ממגוון סוגים מתוצרת המקום וגם פרוסת עוגה מקומית, הממרחים היו איכותיים והכל הוגש בכלים מקסימים ככה שהרגיש הרבה יותר מסתם ארוחה של בית קפה. מי שנוסע צפונה ועובר בדרך, מומלץ בחום לעצור ולטעום. חבל רק שלא נשאר לנו מקום לקינוח.

המשכנו לעבר הקלפיות. קודם לישוב שלו, שם בהעדר הודעה לבוחר הוא היה צריך קודם למצוא באיזה מ7 הקלפיות שפוזרו ב-2 בניינים במקום הוא מצביע. אח"כ לקיבוץ הקטן והנחמד שלי. שם היו 2 קלפיות, אחת לשמות משפחה בא-י והשניה כ-ת. בדיוק איתנו הגיעו עוד 5 אנשים להצביע וככה נוצר התור הכי ארוך שהיה שם במהלך כל היום. יש יתרון לבוא מישוב קטן.

מרוצים מכך שמילאנו את חובתנו האזרחית ומשוכנעים לגמרי שאין להצבעה שלנו שום השפעה ולאחר הבחירות המצב ימשיך להיות בדיוק אותו הדבר, יצאנו לטייל ביער באזור בחיפוש אחר כלניות. לא מצאנו יותר מדי, כנראה כל האזור מוצל מדי, ואלה שכן מצאנו היו לבקניות. גם הרקפות לא נתנו מי יודע מה הופעה. והצבעונים, בכלל הכריזו נפקדות. אבל לפחות מצאנו מקום ירוק ושקט, כנראה הכי שקט ביום הרועש הזה. 

כשנמאס לנו מהשקט החלטנו לחזור לרעש של העיר הגדולה חיפה ולראות סרט. מצב הכבישים בכניסה לחניון של הקולנוע הבהיר לנו שעדיף לוותר. כדי להנות בכל זאת מחגיגת הדמוקרטיה וההנחות, ניסינו את מזלנו בקניון אחר בעיר. הבעיה בקניון הזה היא שדרך הגישה אליו מוסתרת מהכביש ולכן כשראינו את המצב כבר היה מאוחר מדי לסגת. אי לכך נכנסנו ואף מצאנו חניה ולכן גם נכנסנו פנימה. עמוס. מאוד עמוס. חגיגת הדמוקרטיה בעיצומה וכולם רוצים לקחת חלק. די מהר הרגשתי שאני לא יכולה יותר ויצאנו משם, עייפים אך מותשים מיום מרגש ועמוס החלטות קשות.

 

בקשר לדירה, בעלת הבית הנוכחית עושה לי בעיות במציאת דיירים חדשים. לא מרוע לב, היא בנאדם נשמה, מדאגה. או אולי אפשר לקרוא לזה חרדה. היא נורא נורא מודאגת בקשר לדירה שלה ולמי היא משכירה אותה. שלחתי לה זוג ממש נחמד שרצה להכנס אבל היא לא רוצה להשכיר לזוג. שלחתי לה מישהו אחר אבל אין לו משפחה בארץ ולכן גם אין לו מי שיחתום לו ערבות. כנראה שגם חברים אין לו. עצוב לי עליה, לחיות ככה עם כל כך הרבה דאגות. סה"כ מצבה לא רע, היא גרה בדירה משלה ויש לה עוד דירה שהיא משכירה, היא עבדה בבנק ככה שיש לה פנסיה מסודרת. אבל כנראה שהדאגות מגיעות ממקום עמוק יותר. מבחינת חוזה עם אני מוצאת מישהו שנכנס במקומי עד סוף החוזה היא לא יכולה להתנגד אם אין לה סיבה אמיתית אבל אני לא רוצה לעשות לה את זה. אני אוכל להסתדר עוד חודשיים או שלושה עם שכר דירה כפול. יותר מזה כנראה כבר ימאס לי ואז אני לא יודעת מה יהיה.  

מישהו מכיר מישהו נחמד, עם הכנסה קבועה וערבים, שמחפש דירת 2 חדרים בבניין חדש בנשר?

 

 

לאסי לא רוצה לעבור דירה.