קיבלתי מכתב מדיקן לימודי מוסמכים שאומר את זה. מתישהו בשנה הקרובה יהיה טקס סיום וכל הקשקוש מסביב אבל מבחינת כל הנוגעים בדבר השלב הסתיים. אפילו זאת בעבודה שאחראית לעדכן את הפרטים שלי במחשב אישרה שהשלב הסתיים ואם אני אמלא את הטפסים המצורפים ואשלח אותם אני אקבל חצי נקודת זיכוי במס הכנסה. לפני שנה נקודות אצלי היו דברים שאני צריכה לקחת עוד 2 וחצי מהן כדי לסיים את התואר. היום יש נקודות אחרות.
עוד סימנים שהשלב הסתיים- כבר חצי שנה שלא קמתי בשש בבוקר כדי להשלים כמעט יום עבודה ועדיין לצאת בזמן לקורס. יש משהו קסום בלצאת מהבית ביחד עם השמש. יש משהו מהנה בכבישים הריקים בשעות האלה. אבל לא משנה כמה זה קסום, אין סיכוי שבעולם שאני אצליח לקום כל כך מוקדם בלי סיבה אמיתית. קסום? אני אומרת לשעון המעורר, החלום שלי קסום. לך תעשה קסם ותתפוגג מפה. וקח את החתולה איתך.
השלב הסתיים כשהסיסמה שלי למייל האקדמי התפוגגה לפני חודש ולא חשתי צורך להחליף אותה גם לא אחרי 10 מיילי תזכורת זועמים שאותם ראיתי רק כי היה לי משעמם אז החלטתי לבדוק מה נשמע בתיבה.
כבר חצי שנה לא הסתכלתי איזה קורסים ניתנים כל סמסטר ומה כדאי לי לקחת. כשעושים תואר בלי תזה צריך לקחת המון קורסים. וצריך לקחת אותם בזמנים נוחים, כאלה שלא צריך לקום בשבילם בשש בבוקר. או לקחת קורסים שלא דורשים נוכחות. אבל מה הכיף בלהיות רשום לקורס בלי להיות נוכח. סתם בזבוז.
כבר כמה חודשים שאני לא מגדירה את עצמי כסטודנטית. כבר כמה חודשים שאין יום אחד קצר בשבוע, יום שלא משנה מה, אני יוצאת מוקדם ושכולם יחפשו אותי. הסמסטר מתקרב אל קיצו (יש לי מקורות אחרים לדעת את זה) ואני לא מודאגת מהעבודות ומהתאריכי הגשה שהולכים ומתקרבים. כבר לא שואלים אותי מתי אני מסיימת את התואר ואני כבר לא עונה בתקווה בקרוב.
נגמר המנוי לחדר כושר ואני לא יכולה לחדש אותו כי אין לי כרטיס סטודנט בתוקף. בקולנוע לא הסכימו לתת לי הנחת סטודנט כי אין לי מדבקת תיקוף על התעודה. אין לי הנחה בארנונה. סטודנטים חיפאים יכולים לחנות חינם. עד היום לא הייתי חיפאית (למרות הטענה הרווחת שנשר היא שכונה של חיפה שקיבלה עצמאות) עכשיו, כשאני עוברת לחיפה אני לא אוכל לחנות חינם כי אני לא סטודנטית.
אני יודעת שעברתי שלב בחיים כי המקום הזה, שפעם בתואר ראשון היה כל היום שלי ואחר כך בתואר שני היה ההפוגה משבוע עבודה, הוא כבר לא חלק מהחיים שלי יותר. הוא רק מקום בדרך מהעבודה הביתה.
אני יודעת שעברתי שלב בחיים כשצריך למצוא יעד חדש לספור לאחור. בבית הספר ספרנו את הזמן לבגרויות. בצבא ספרנו את הזמן לשחרור. אחרי הצבא בקיבוץ ספרתי את הזמן לתחילת הלימודים (חנונית, מודה). בתואר הראשון ספרנו ביחד את הנקודות שלקחנו ואת אלה שנשארו לסיום, כי בתואר ראשון בדרך כלל אנשים מתחברים לכאלה שבקצב שלהם ולכן מסיימים יחד. בתואר השני לא היה עם מי לספור כי כל אחד מתחיל ומסיים בזמן אחר. אבל היה זמן לספור עד לתאריך בו אני צריכה למצוא נושא לתזה או להכריז על תואר ללא אחת. ואז היו עוד נקודות לספור לאחור, כי אין תזה.
זהו. אין יותר יעדים מוגדרים. השלב הבא יתסיים כשיבוא לו להסתיים, אבל אני לא אדע עד שזה יקרה.
עוד מישהו שם לב לצירוף המשעשע של שני הבלוגים האחרונים ביחד?
איזה כיף לך שסיימת את התואר :) אני רק בהתחלה... אבל סיימתי קורס מקצועי קודם וזה בהחלט היה מעבר שלב בהרגשה שלי אבל השלב הבא יתחיל רק כשאני גם יעבוד בזה בפועל ועד אז השלב הנוכחי לא הסתיים.
השבמחקבדיוק התחלתי (טוב הבאתי מהספרייה) לקרוא את "אשתו של הנוסע בזמן", ראיתי שיש לך אותו במדף הספרים, אהבתי את הסרט, אני מקווה רק שזה שאני מכיר את העלילה לא יהרוס לי את ההנאה שבקריאה.
שיהיה בהצלחה!!!!
השבמחק(אני רואה את הסוף עוד קצת ואני כבר שם )
אל תדאג, כל תואר סופו להסתיים.
השבמחקלדעתי הספר אשתו של הנוסע בזמן מצויין, ממש אהבתי אותו ובגלל זה ממש לא רציתי לראות את הסרט כי ידעתי שיהרסו אותו. בסופו של דבר שידרו אותו בהוט (ברוך שפטרנו) באיזה שבת שלא היה לי מה לעשות אז ראיתי אותו וגיליתי שצדקתי. הם אכן הרסו אותו.
תודה . בהצלחה גם לך. מקווה שיעבור מהר
השבמחקדווקא מאד אהבתי את הסרט, מגלל זה אני לקחתי את הספר מהספרייה
השבמחקמזל טוב!
השבמחקגם אני. השבוע שלחתי את הבקשה לסיום התואר, יש את כל הציונים וזהו. מוזר להיות סתם אני. לא "סטודנטית". מתרגלים להגדרה הזאת כמו ל"חיילת". מה את עושה? סטודנטית. זה נותן הנחות בהגדרות העצמיות גם כשזה תואר שני וכבר לא ממש מגדיר אותך. מוזר להיות נטולה.
בשעה טובה. עכשיו, הספירה לאחור לבית החדש שלכם, ולסידור החתולה והחיים בו, והיעדים שתציבי לעצמך לחיים.
מזל טוב גם לך
השבמחקמתחילה כבר להרגיש את הריקנות הזו של סוף סמסטר שלא צריך להגיש בו כלום?
בוודאי!
השבמחקתענוג.
פברואר מגיע ואיתו *לא* מגיעות העבודות, מבחני הבית והלחץ הנורא.
אושר.