איזה כיף, החורף הגיע. לקח לו זמן. בתחלה זה נראה שהוא מהסס, כמה ימים גשם ושוב קיץ, אבל עכשיו המצב נראה אופטימי מתמיד. ביום ראשון עוד התעצבנתי על החום המטופש הזה שחזר פתאום אבל הוא נעלם לו, נקווה שלפחות עד מרץ. עדיין לא מספיק קר למעיל אמיתי ולא סתם ג'קט אבל נראה לי שהגיע הזמן להוריד את בגדי החורף מהמדף שלהם.
לאסי כנראה לא שותפה לאהבה שלי לחורף. היא נראית לא מרוצה כל הזמן. לאחרונה גם הפחד שלה משמיכות, זה שחשבתי שעבר לה, חזר והיא שוב נלחמת עם הכיסוי מיטה. אבל מה, דבר אחד טוב שחורף עושה לחתולים, הם הופכים מפונקים ואוהבים להתכרבל. בימי הקיץ היא משוטטת בלילות ואם היא כבר באה למיטה זה ליד הרגלים ורק מדי פעם מתקרבת אלי לפינוק. עכשיו, איך שאני באה הביתה היא מתיישבת עלי (משהו שעד לא מזמן היא לא עשתה בכלל) ולא נותנת לי לזוז ובלילות שאני בבית כל הלילה היא משוטטת עלי, לידי, מתכרבלת לחיבוק. זה כיף לישון מכורבלת עם חתול. אבל יותר כיף לישון מכורבלת איתו.
מזמן לא כתבתי כאן על עבודה, נכון? אז הנה עדכון. הפרוייקט הזה שנפל עלי לפני שנה וחצי שהייתי אמורה להביא למכרז, אז אין. כבר קיבלנו בקשה למשהו דומה להצעת מחיר ובמשך כחודש עבדתי במרץ על כתיבת ההצעה כמו משוגעת. ואז פתאום הודיעו שבוטל. מישהו אחר קיבל את הפרוייקט. אבל להדגמה שהיינו אמורים להכין למכרז עוד לא הגענו. אז מה עכשיו? ממשיכים עד להדגמה, אולי בכל זאת נצליח להראות מה אנחנו יכולים. אבל עכשיו שכבר אין לקוח באופק זה נראה קצת חסר טעם.
לפני שנה וחצי לא ממש האמנתי שאני מסוגלת להוביל כזה פרוייקט.גם לא חשבתי שיש לי יכולת ניהול אנשים. במהלך הזמן קיבלתי לנהל כמה אנשים, כל פעם מישהו אחר. בהתחלה באמת הייתי די גרועה בזה אבל נראה לי שלמדתי קצת ואם זה יקרה עוד פעם אולי הפעם אני אצליח. ובקשר למוצר שהייתי צריכה לספק, שם לדעתי הצלחתי לא רע. אפשר להגיד שממש בניתי משהו, לא מאפס, נעזרתי הרבה בעבודה קודמת שעשיתי ובאנשים איתם עבדתי, אבל כן הצלחתי להעמיד משהו עובד ואפילו לא רע. בדרך גם קיבלתי תעודת הצטיינות והעלה במשכורת שממש לא ציפיתי לה כגמול על עבודה טובה ונראה לי שהמנהל שלי ממש מתחיל להעריך אותי. קטע משעשע, בשיחה שבה הוא בישר לי על ההעלאה הוא בעצמו אמר לי שגם הוא לא ממש האמין שאני יכולה לעשות דבר כזה. אני אוהבת שאנשים לא מעריכים אותי מספיק, ככה אפשר רק להפתיע אותם לטובה.
אני קוראת שוב את הפסקה האחרונה לראות שהיא כתובה נכון ופתאום זה מרגיש לי מבוגר לכתוב את הדברים האלה. כמו מישהו עם נסיון. אני כבר ארבע וחצי שנים באותו מקום עבודה וכרגע אני לא חושבת על עזיבה. כנראה התבגרתי. באסה.
הבעיה היא שכרגע ממש לא ברור מה יהיה בהמשך. בחודשים הקרובים ממשיכים לאין מכרז, אבל אחר כך די ברור שלא יהיה המשך, לפחות לא מיידי. ואין יותר מדי פרוייקטים אחרים שדורשים עובדים והאמת שכרגע יש במחלקה שלי יותר אנשים מעבודה לשנה הבאה. אבטלה סמויה here I come.
עוד סימן שאני כבר זקנה- סימתי את התואר. עדיין לא רשמית אבל המזכירה לענייני סגירת תואר אמרה לי שהכל בסדר ורק צריך לחכות שועדת סגרירת תואר תתכנס ותאשר סופית. מרגיש מוזר שזה נגמר. חסר משהו. יש יותר מדי זמן. מזל שיש עם מי להעביר אותו.
הנה תמונה של תחולה ממורמרת בכיור:
למה היא ממורמרת? כי בעלת הדירה שלא מסכימה חתולים בדירה באה לבקר. אי לכך החתולה אוכסנה אחר כבוד בדירה של מר בחור. אחד הדברים שחתולים הכי פחות אוהבים מלבד מים זה למצוא את עצמם במקום זר. שימו לב למבט הזועם. ראיתם פעם מישהו פחות מרוצה?
כן יש לה מבט של "שוב את. מה עוד את הולכת להפיל עלי?!"
השבמחקעדיין חמודה עם האף הכפתורי הזה.
מזל"ט על סיום התואר ועל העלאה. (:
חתולים בחורף זה נהדר (-:
השבמחקהחתולה שלי (אצל ההורים) מצמיחה פרווה כל כך נעימה בחורף. כיף ללטף אותה. (לא נשמע מטריד בכלל נכון?)
הקטע הזה שצריך לעשות "סגירת תואר". מעולם לא הבנתי את זה. בכל אופן ברכותיי! (-:
צר לי לשמוע שהפרוייקט עבר למישהו אחר אבל מחמם את הלב לקרוא שמעריכים אותך (במיוחד, כמו שאמרת, שהפתעת).
זאת בהחלט תחושה טובה.
כמה זמן כבר את איתו? די הרבה.. איך זה מרגיש? האם את יכולה להגיד בביטחון שהוא "האחד" להתמסד איתו?
המון בהצלחה בהמשך!
לי זה נראה יותר מבט של "אני סובלת לי פה בכיור ואת מביאה מצלמה, כמה נחמד מצידך".
השבמחקאין על חתולים.
השבמחקאני איתו די הרבה וזה מרגיש טוב. אי אפשר להגיד שום דבר בבטחון אבל אני בהחלט מוכנה לקחת את הסיכון איתו.