מכירים את זה שאתם יודעים שמשהו טוב עומד לקרות ולא רוצים לדבר על זה (או לכתוב על זה) כי אתם מפחדים שאם תגידו משהו זה לא יקרה?
חברה שלי פעם אמרה לי שאנחנו מדמיינים לעצמנו דברים גרועים כי כבר למדנו שהעתיד הוא אף פעם לא כמו שדמיינו אותו ולכן אנחנו מאמינים שאם נדמיין משהו הוא לא יקרה. אז אני עכשיו הולכת להתגבר על הפחד שלי.
כשנכנסתי לדירה הנוכחית אמרתי לעצמי שזהו, מפה אני לא זזה. את הקביעה הזו גיביתי ברכישת ואיסוף מיני פריטים בלתי עבירים בעליל כגון ספה שלא עוברת בדלת אלא אם מפרקים אותה, מקרר בגודל סטנדרטי שאף אחד לא יהיה מוכן לעזור לי לסחוב, עציצים וחתולה. תיעוד של המעבר על שלל נספחיו מופיע איפשהו פה בבלוג תחת הכותרת המתמשכת "על ארגזים". כמובן שידעתי שהדירה הזו קטנה ואין סיכוי להכניס בה 2 אנשים בלי שיתנגשו אחד בשני אבל לא באמת האמנתי שאי פעם זו תהיה בעיה. זה לא שוויתרתי במודע, פשוט בפנים צמחה ההרגשה הזו שאין טעם לתכנן על עתיד שלא יגיע ועדיף פשוט לקבל את המצב הקיים כמצב תמידי.
למרבה האושר ההרגשה הזו התבררה כלא נכונה. הנה עלתה הבעיה. אני רוצה לגור איתו. אני רוצה לישון איתו כל לילה, אני רוצה כל בוקר להתעורר לידו, אפילו שהוא ממשיך לישון רוב הזמן. אני רוצה לראות אותו גם בימים בהם אני חוזרת מהעבודה בלי כוחות ולא רוצה לצאת מהבית, אני רוצה שהוא יהיה לידי. מצד שני אני רוצה את המרחב, אני רוצה שיהיה לנו מספיק מקום לזוז בלי להתנגש. גם הדירה שלי וגם הדירה שלו קטנות מדי. אז אין ברירה, מחפשים מקום אחר.
יש פה מן המבאס. מתוך אמונה שאני אשאר פה הרבה זמן הפכתי את הדירה הזו למשהו קרוב לבית. אני מגיעה לפה ומרגישה שזה המקום שלי. מרגישה נכון. אפילו בחלומות שלי לפעמים אני נמצאת בדירה שלי. ועכשיו כשמדברים על מעבר חזרו לי חלומות מהעבר בהם אני לא זוכרת איפה אני גרה ומחפשת את הבית שלי.
יש גם את הפחד. אחרי שנים של לבד האם אני מסוגלת לחלוק חיים עם עוד מישהו? האם בית גדול מספיק אכן ייתן לי את המרחב שדרוש לי? איך נסתדר כשאין לאן לברוח?
מאז שעזבתי את הקיבוץ לפני 6 שנים עברתי 3 דירות. ועכשיו עוד אחת. אמן שזו תהיה האחרונה להרבה זמן.
3 פוסטים ביום וחצי, ואחד מהם קיטצ'י למדי. כנראה שההתנתקות מהכבלים מתחילה לתת אותותיה.
בגלל זה בקושי כתבת עד כה? בגלל הכבלים? נו נו. הנה משהו טוב (-:
השבמחקתפסיקי להתמרמר! זה חתיכת צעד! את צריכה לשמוח, להיות בעננים. זאת התקדמות משמעותית. בהצלחה במציאת דירה נורמלית במחיר שפוי (נדיר...)
אכן "צרות טובות" - יש לך אהבה בחייך וזה מאלץ אותך לבצע שינוי.....
השבמחקובכן לא תדעי אם זה זה עד שתחיו יחד, ועדיף להתגבר על הפחד ולקפוץ למים מאשר לוותר כי את מרגישה "בבית" בדירתך הפצפונת....
לא פשוט יהיה למצוא דירה מספיק גדולה במחיר סביר - אבל בטוחה שזה יהיה שווה את המאמץ.
ומי יודע....אולי עוד כמה זמן אקרא פוסט שלך שמספר שאתם מחפשים לקנות דירה ביחד......
אני חיה בשביל להתמרמר.
השבמחקבאמת סוף סוף צרות טובות כאלה.
השבמחקאני מקווה שחיפוש הדירה יסתיים בקרוב עם משהו ששנינו נהיה מרוצים ממנו
לקנות דירה קצת גדול עלי בזמן הקרוב
ברור, זה קלח לבתי שלש שנים אחרי החתונה להחליט שנמאס להם לעלות כל הזמן בשכר דירה, בזמן שאותו הסכום יכול ללכת כל חודש למשכנתא ובסוף להשאר עם משהו משלהם......הנושא הזה חייב להבשיל לאט בזמן שלכם....
השבמחקאני איתך, תמשיכי, את עושה את זה בחן:-)
השבמחקאיחולי הצלחה במציאת הדירה שתהיה הקן לאוהבים...
השבמחקחמסה חמסה וגו’
השבמחקמעבר זה טוב בחיים. גם עם כל המצוקות הקטנות שנובעות מזה. אעזור לך עם ההתמרמרויות על מצוקת החתולית. נוכל לחלוק את החוויות :)))
שיהיה בהצלחה
(לא רואים, אבל הוא מחזיק תלתן למזל)
תודה תודה
השבמחקיש לי הרגשה שיהיו לי הרבה מצוקות חתוליות לחלוק. רוצה לעשות תחרות לאיזה חתולה יקח יותר זמן לצאת מהשוק?
השבמחק