יום שישי, 6 בנובמבר 2009

עוד סופ"ש

עד עכשיו הוא נראה סביר אבל עכשיו בדיוק נפלה עלי הבאסה. עוד סופ"ש לבד, בלי מטרה, סתם כזה. דווקא קמתי עם מטרה ומוטיבציה- תרגיל בית מאוד עמוס. קבעתי עם שותפה שלי בסקייפ. קונספט מעניין, לא יצא לי עד היום לפתור ש"ב ביחד דרך הסקייפ. הלך די טוב. אפילו עצרנו באמצע לטובת חד"כ. זה טוב לעשות ש"ב ביחד, נותן יותר כוח חישוב וגם מונע טעויות טפשיות של סימנים שיש לי בכמויות. בכל מקרה, התרגיל נפתר, החד"כ היה מתיש כראוי ועכשיו שוב אני בלי מטרה, לבד בבית. חשבתי לנסוע לקיבוץ ללכת אם אבא לחדר אוכל (בערב שישי יש ארוחה קיבוצית חגיגית), אבל הרוח בחוץ מפחידה אותי. אני רעבה ואין לי חשק להכין אוכל. מין בעיה שכזאת. אני צריכה לסדר ולנקות את הבית כי הגיע כבר הזמן מזמן אבל אין לי כוח. גם אין לי מה לכתוב אבל זה אף פעם לא עצר אותי.


בכלל, אני מתדרדרת. ויתרתי לעצמי על שיר בחדר כושר. יש לי אימון קבוע על האופניים. אני שמה דיסק של nightwish, אותו דיסק שאני מכירה כבר בע"פ, ואני מתאימה את קצב העבודה והעומס למוזיקה. ככה יש שירים שקטים שבהם אני שמה עומס מקסימאלי ונאבקת ויש שירים מהירים שאני מורידה עומס ומפדלת במהירות. ובסוף יש שיר אחד ארוך של 8 דקות שמכיל את הכל ובו אני נותנת מעצמי עד הסוף. קצת לפני הסוף יש שיר בעייתי, חצי ממנו דיבור וחצי מוזיקה שבו אני בדר כלל נחה לקראת הסוף. אבל היום לא היה לי כוח אליו אז דילגתי עליו וקיצרתי את האימון ב-5 דקות. לא בסדר.


הציעו לי ללכת למפגש ספיד דייט, כאלה כמו שרואים בסרטים אמריקאים. אני לא יודעת מה באמת יכול לצאת מזה אבל נראה לי שאני אנסה, אין לי מה להפסיד. מקסימום יהיו לי חוויות לכתוב עליהן.


זהו, אני אפילו לא מצליחה לחשוב על משהו לכתוב עליו. לא משנה. תתעלמו.

15 תגובות:

  1. אני מזדהה עם כל הפוסט, אז אני לא אתעלם.

    למזלי חדר האוכל שאבא שלי אוכל בו, וגם אמא שלי וגם שאר המשפחה שלי הוא בהמשך הרחוב ממני, בבית שלהם, אז אני לא צריכה להיות בדילמות, אלא פשוט לרוץ ממש מהר, הרוח בחוץ באמת מפחידה..

    ספיד דייט תמיד נשמע לי כמו קונספט מעניין רק שחמש דקות, או שתי דקות, או כמה זמן שזה לא יהיה שנותנים לך לשוחח עם בנאדם נשמע לי קצר מכדי באמת להבין אם מישהו הוא מעניין או לא.. נו מילא, לכל הפחות, תהיה לך הרפתקה.

    השבמחק
  2. ספיד דייטינג תמיד מצטייר כחוויה מצחיקה, אז אני אומרת למה לא. אפילו לא ידעתי שיש דברים כאלה בארץ...

    השבמחק
  3. לפעמים צריך קצת ירידות בשביל שיהיו גם עליות, לא?

    קחי את הבאסה בסבבה...

    השבמחק
  4. לבד ובלי מטרה הייתה (ועדיין) הדרך בה חייתי את חצי השנה האחרונה. רק חיכיתי שזמן יעבור. ישבתי בבית וחייתי. וכשאני חושב על זה, אני מבין שאני כן עושה פה ושם דברים. אבל משום מה, ההרגשה היא עדיין שאין כלום. שבמקרה הטוב, אני סתם מחכה למשהו לא ידוע, ובפחות טוב אני אפילו לא מחכה. אני סתם נותן לזמן לעבור.
     אני חושש שזה משהו שממש צריך לעבוד עליו.

    אבל אולי בספיד דייטינג תכירי את אהוב לבך שיתן משמעות לכל, ותחסך לך העבודה על הבעיות הנפשיות.

    השבמחק
  5. להכין תרגילים בסקייפ נשמע לי חוויה מעניינת. כל עוד הקשר מספיק מהיר ולא נשמע מקוטע, זה נראה מוצלח.
    גם אם הורדת חמש דקות מהאימון, לפחות עשית אימון - וזה חשוב.
    תתייחסי לספיד דייט ב - "אין לך מה להפסיד". במקרה הכי גרוע, יהיה לך פוסט מגניב. במקרה הכי טוב - זה באמת יהיה סרט אמריקאי מהסוג של טום הנקס-מג ראיין. בהצלחה.

    השבמחק
  6. למה לא באמת, נראה לי שאני אלך על זה

    השבמחק
  7. מצד אחד זה נוח שההורים קרובים אבל מצד שני זה מבטל לך את התירוץ של יש רוח וזה רחוק כשלא בא לך לבוא.

    השבמחק
  8. סקייפ זה תוכנה ממש נוחה ולא דורשת קשר מהיר בכלל. זה מדהים איך זה נשמע כמו להיות בבית של מישהו. אני שמעתי ברקע את השיחות עם החבר שלה והיא שמעה את השכנה שלי צועקת על הילדים שלה.

    השבמחק
  9. דווקא לא.. כשהולכים ברגל לבית ההורים לרוח ולסערה יש משמעות רבה, אז אני יכולה לרוץ ולהגיע מהר אם אני רוצה, או לומר ש’אני לא רוצה להיות חולה’ ולהישאר בדירתי.

    השבמחק
  10. ותכתבי חוויות כמובן

    השבמחק
  11. סקייפ נפלאה, זה נכון. קצת יותר מדי כמו להיות איתך באותו חדר אם היא שמעה את השכנה, אבל לא נורא.

    השבמחק