הסמסטר מתחיל באופן רשמי עם פרסום תרגיל הבית הראשון. והשני ביחד איתו. ועוד אחד בקורס אחר. ומשם זה רק מתדרדדר. אתמול עבדתי עם השותף שלי עד אמצע הלילה וקבענו למחר מהצהריים עד השעות הקטנות של הלילה ובמקרה שלא נספיק (וכנראה שלא נספיק) כבר שריינו את כל סופ"ש הבא. ובאמצע השבוע קבעתי עם השותפה בקורס אחר.
בתזמון מושלם הלחץ בעבודה התחיל לעלות. משימות חדשות צצות כל יום ודוחות את הלו"ז בעוד שבוע ועוד חודש. אני לא מספיקה לסגור נושא אחד וכבר מופיע אחר. בכל רגע נתון יש לי כמה משימות בשלבים שונים של טיפול. בנוסף נושא שחשבתי שסיימתי איתו חוזר ועולה. בבוקר בא אלי מישהו ואמר שיש בעיה עם משהו שחשבתי שכבר מזמן נסגר. אמרתי לו שאני אשתדל לבדוק את זה בהקדם. באמצע היום התקשרה אלי מישהי שעובדת איתו ושאלה אם כבר בדקתי. הסברתי לה שיש לי משימות אחרות דחופות שמחכות לי ואני אגיע לזה עד סוף היום. כנראה שהיא הלכה למנהל כי אחרי הצהריים כבר קיבלתי ממנו שיחה שאומרת שעכשיו זה הכי דחוף שיש והשאר יצטרך לחכות. יש אמרה שאומרת שבעיות שהשארת לא פתורות זה כמו השכן שלך שרצחת וקברת בחצר ועכשיו הרוח שלו באה לרדוף אותך. אז עכשיו זה רודף אותי. ובנוסף להכל בשבוע הבא נפתח קורס מקצועי בעבודה שהולך למלא לי יומיים בשבוע בחודש הקרוב ככה שלא ממש ברור לי מתי אני אעבוד.
לרגע חשבתי שאולי הייתי צריכה לקחת מלגה לתואר שני ולא לעבוד. אבל השבוע שמעתי שיחה בין שני מלגאים על איך הם מעבירים את השבוע וזה נראה לי לא כיף. הרעיון במלגה הוא ששום דבר לא יפריע לך למחקר. חוץ מהחובה לתרגל ועוד כל מיני סנג'ורים של המרצה האחראי ששולח את המלגאים שלו לכנסים במקומו ודברים כאלה. זה אומר שחוץ מהחובה לבוא לתרגל, אין לבנאדם שום דבר שמכריח אותו לצאת מהבית. וגם כשיוצאים מהבית אז יושבים יום שלם במשרד וקוראים מאמרים או בודקים תרגילי בית של סטודטים מסכנים. מדי פעם יש type-out כסוגרים גליון של כתב עת מקצועי שאתה רוצה להכניס בו מאמר ואז יש קצת לחץ. אבל בכללי יצאתי עם מישהו שהיה ישן כל היום, קם בצהרים, הולך לחדר כושר ואז יושב קצת במשרד וזהו, סוגר את היום. נראה לי משעמם. אין אקשן. אני מסתדרת יותר טוב עם לחץ מאשר בלי לחץ בכלל.
סיימתי ספר ורציתי לכתוב עליו אבל אז הבנתי שאין לי מה להגיד עליו. סתם ספר. עלילה מעניינת דווקא, יש לה פוטנציאל אבל משום מה הוא לא ממומש. שם הספר אדם נכנס לחדר של ניקול קראוס. מספר על אדם שבעקבו גידול במוח איבד יום אחד את כל הזכרונות שלו החל מגיל ילדות. הדבר האחרון שהוא זוכר זה את עצמו בתור ילד בן 12. הספר מחולק ל-3 חלקים. בחלק הראשון הגיבור מנסה להתמודד עם העולם שהוא פתאום מוצא את עצמו בתוכו. בחלק השני הגיבור בורח מההתמודדות ולוקח חלק בניסוי מוזר שמתנוהל באמצע המדבר. בחלק השלישי כבר לא כל כך התרכזתי אז אני לא יודעת איך לאפיין אותו. אפשר להגיד שבחלק הזה הגיבור מנסה לחזור חזרה לחלק של החיים שלו שהוא זוכר. בכל מקרה, לדעתי הספר הזה הוא די פרווה. הוא לא מפתיע, לא מרגש, לא גורם להזדהות אם אף אחת מהדמויות. בכלל, כל הדמויות מאופיינות דרך העיניים של הגיבור שבתור אחד שאין לו עבר הוא רואה את העולם די שטוח. והדמויות המשניות נכנסות ויוצאות בלי להשאיר יותר מדי רושם. הספר לא רע, הוא עוזר להרדם בלילה אבל לא היה לי קשה להניח אותו מהידיים, גם אם באמצע משפט, אם פתאום היתי רעבה או סתם בא לי לעשות משהו אחר.
זהו להפעם, צריך לצבור כוח לשבוע הקרוב שהולך להיות לא קל.
שיהיה לכולם סופ"ש מוצלח ומועיל ושנסיים את כל המטלות, מהנות ומעיקות, בדרך הטובה והמועילה ביותר.
לא מבינה מה רע בלהיות מלגאי לתואר שני, נשמע כמו חיים נפלאים ומחוסרי לחץ! לא נשמע לי משעמם בכלל, כי את הזמן החופשי אפשר למלא איך שרוצים וזה כיף! אני מתפקדת יותר טוב מבחינה לימודית כשיש לי לחץ, אבל נהנית יותר ושמחת החיים שלי גבוהה יותר כשאין, ולכן תמיד אבחר באופציה של בלי לחץ.
השבמחקבהצלחה עם כל העומס שלך, נשמע המון, יותר מדי אפילו, אבל אולי בגלל שלא יהיה לך זמן לנשום, הכל יגמר מהר לפני שיהיה לך זמן לסבול מזה.
אז שיהיה גם לך סופ"ש מועיל במיוחד :)
לא יודעת, לי זה לא מתאים. אני מתפקדת יותר טוב בלחץ. בעיקר עם הידיעה שגם זה יגמר.
השבמחקבעניין הקורסים - כל מרצה חושב שהוא לבד בעולם, ושאין לתלמידים שלו שום דבר אחר לעשות חוץ מאת התרגיל שלו. מילא, אם הם היו מסתיימים תוך שעה, אבל זה בדרך כלל לא המצב, כמה חבל.
השבמחקושיהיה סופ"ש מוצלח ומועיל, אמן.
אולי את מסוג האנשים שמתפקידים הרבה יותר טוב כשיש לחץ מסביבך, ובגלל זה מלגה לא מתאימה לך.
השבמחקמסכימה
השבמחקזה לא שהם חושבים שהם לבד בעולם. מה שהם חושבים זה שכל מי שלומד תואר שני הוא מלגאי ולכן יש לו ים זמן ומי שלא מלגאי זה בעיה שלו, אף אחד לא ביקש ממנו לעשות תואר תוך כדי עבודה. מי אמר מגדל שן ולא קיבל?
השבמחקאם את מלגאית זה לא אומר שיש לך זמן. זה אומר שיש לך זמן, בתיאוריה, להתעסק במחקר שלך. התרגילים שנותנים לך גוזלים זמן מהמחקר (ומהחיים בכלל, אבל זה כבר סיפור אחר), וזה מרגיז.
השבמחקאני בטכניון. אין שם חיים. שלחו לשם פעם את הרובוט הזה שנחת על מאדים. הוא חזר בדיכאון.
השבמחקקודם כל, אני מפציר בך לכתוב כבר על אוסף המאמרים של גלילאו - בהנחה שהתכוונת שאת צריכה לכתוב על זה פה.
השבמחקכשקראתי את כל המשימות שנפלו עלייך, אמרתי לעצמי שזה נשמע נורא ואיום ותכננתי לאחל לך שהלחץ ירד. אבל נראה שאת דווקא סוג של סופר וומן שמסתדרת לא רע עם הלחץ ובסוף, בכל מקרה, נופלת על הרגליים. (למרות שאני די בטוח שאת הולכת לכתוב שזה ממש לא ככה)
ספרים כאלה יכולים לשגע אותי, כי אני לא מסוגל להניח ספר אם לא הגעתי לסוף של פרק או חלק או פסקה. אני צריך שיהיה ברור שנגמר הקטע הנוכחי בשביל שאני אצליח לסגור את הספר, והרבה פעמים יוצא שבעל כורחי אני ממשיך לקרוא עשרות עמודים שממש לא מתחשק לי לקרוא.
ושבוע מהנה שיהיה.!
האמת שדי שכחתי מה רציתי לכתוב עליו. שאני אזכר אני אכתוב
השבמחק