פתגם חכם אומר- יש 3 דברים שאפשר להסתכל עליהם בלי הפסקה

אש, מים זורמים ומישהו אחר עובד. 

אני לא משתגעת על לראות אנשים אחרים עובדים, על מים זורמים אני יכולה להסתכל קצת אבל די מהר אני אשתעמם אבל על אש אני באמת יכולה להסתכל בלי הפסקה. בעיקר על נרות.

נרות שבת, אני אוהבת לראות את הדונג נמס. בהתחלה יוצר מכתש קטן, לאט לאט המכתש מתמלא ונוצר אגם האגם הולך וגדל עד לשוליים. וכשהקרקעית גם נמסה והופכת נוזלית האוויר שהיה מתחת לנר הופך לבועות ואני עוקבת אחרי הבועות עד שאחת מצליחה להשתחרר ולעלות. לפעמים אני טובלת את קצה האצבע בדונג הנמס. בהתחלה זה כואב אבל אז התחושה נעלמת. אני מקלפת את הדונג שהתקשה על האצבע ומחזירה אותו חזרה לנר ורואה איך הוא נעלם. אני יכולה לכבות את הנר ולהסתכל על הדונג קופא.

אני יכולה להסתכל על חנוכיה עד שהיא נכבית.לעקוב אחרי הדונג שמטפטף וקופא באמצע הדרך ויוצר נטיפים על החנוכיה. ואז כשהאש מגיעה למטה והחנוכיה מתחממת הנטיפים נמסים ונופלים. אני אוהבת את רגעי הדעיכה האחרונים כשהנר הופך לבריכה בתוך הקנה שבתוכה חתיכת פתיל שבוערת ושואבת אליה את הדונג הנמס עד שלא נשאר כלום והאש מתכווצת ונגמרת.

חנוכה זה חג יפה.

איףףף

אני משתמשת בחול מתגבש בארגז של לאסי. פעם קודמת שקניתי לה חול קניתי משהו שונה מכרגיל. כנראה שבגלל שערבבתי אותו בחול שכבר היה בארגז, החול היישן עדיין השפיע ולא שמתי לב להבדל. בפעמים האחרונות שמתי לב שאין הרבה גושים אבל לא התייחסתי לעובדה הזו. 

היום באתי לנקות לה את החול וענן צחנה תקף אותי ברגע שפתחתי את הארגז. ואז הבנתי שאם אין גושים זה אומר שהשתן לא התגבש ואם הוא לא התגבש אז הוא נספג וכל החול ספוג שתן. איככככ. שלחתי את המיועד לסופר לקנות חול ריחני שהוכיח את עצמו בעבר, זרקתי את כל החול הישן, שטפתי את הארגז במיים רותחים ישירות מהקומקום החשמלי ומילאתי אותו בחול חדש בנחוח מרענן, או לפחות זה מה שכתוב על השקית. 

אני מתלבטת עכשיו אם גם את החתולה צריך לחטא במים רותחים.

 

יש משהו שאני חייבת לפרוק.

אני לא זוכרת מתי שמעתי שיר של אינשטיין פעם ראשונה, אף שיר שלו לא שינה לי את החיים, לאלבום שבלול התוודעתי דרך הדיסק המאוד מוצלח לדעתי חזרה לשבלול. אמנם בחרתי שיר שלו כשיר כניסה לחופה עוד לפני שהוא מת, אבל זה שיר שפגשתי בביצוע אחר ורק יותר מאוחר גיליתי שהוא שר אותו במקור. אתמול בעבודה שמתי גלגלץ כי חשבתי שיהיה נחמד שירים שלו כל היום אבל בפעם השלישית ששמו את עטור מצחך נמאס לי וכששמו את לבכות לך בפעם החמישית כיביתי את הרדיו. היום בבוקר השדרן הבטיח שישמיעו אותו לפי סדר אלבומים ככה ששירים לא יחזקו על עצמם אבל עדיין תחנו את הקלאסיקות ואני לא רוצה לשמוע אותו יותר. לפחות את שיר החופה שלנו השמיעו רק פעם אחת.

אני לא מתאבלת ולאמרגישה שהעובדה שהוא מת נוגעת לי איכשהו.נכון, הוא היה משהו מיוחד במוזיקה הישראלית, אבל מוזיקה פשוט לא משפיעה עלי ברמה כזו. 

זהו, אמרתי את זה. עכשיו אפשר לסקול אותי.

 

במסגרת דברים שלא עובדים, המחשב שלי כנראה מת סופית. אולי אפשר להציל אותו על ידי השתלת איברים, אולי זכרון או הרד דיסק, אבל אין לי ראש לזה. את הפוסט הזה כתבתי על הנקסוס 10 שהוא בעצם כמו הטלפון שלי רק גדול יותר. ומשום מה המקש רווח שלו לא מתפקד, שזה מצחיק כי זה לא באמת מקש ובכל זאת הוא תקול.

עברתי את ה 10000 כניסות, סיבה לחגיגה. שמתם לב איך הצלחתי להשחיל את החתונה גם לפוסט לא קשור בכלל?

wish list

בית, 2-3 ילדים, חתול, חברים, עבודה מספקת, בריאות ואותו.

בית עם חצר. מספיק מרווח להכיל את כולם בנוחות, לא גדול מדי שלא נלך לאיבוד כל אחד במקום שלו. סלון ופינת אוכל עם מקום לפתוח את השולחן. פינת עבודה לכל אחד מהילדים להכין שיעורי בית.

ילדים במרווח מספיק קטן שיהיו חברים אבל מספיק גדול שלא יהיו בתחרות כל החיים.

חתול אמיתי, לא החתולה המקולקלת שיש לי בבית שהדבר הכי קשה שהיא הצליחה לצוד זה שממית וגם זה רק אחרי שהיא שעה הסתכלה עליה עד שהיא נפלה מהקיר. כזה עם פרווה שאפשר לחבק ולקווצ'ץ', מפונק. 

מספר קטן של חברים טובים, כאלה שבאים אליהם ומזמינים אותם לארוחות וחגיגות. כאלה שיעזרו כשצריך ויבקשו עזרה כשצריך.

עבודה מאתגרת אבל לא קשה מדי, לא מתסכלת ולא עם שעות ארוכות ולא נגמרות. משכורת שמספיקה להחזיק בית מרווח מספיק ו-3 ילדים שיהיה להם כל מה שהם צריכים אבל לא כל מה שהם רוצים.

בריאות. לכולם. לנו, לילדים, להורים, לחברים, לחתול. 

אותו. רק אותו. להיות איתו ולעבור איתו את הכל. לבנות איתו בית, לגדל איתו ילדים (וחתול), לחזור אליו כל יום מהעבודה, לבלות עם חברים משותפים, להיות יחד תמיד. 

 

לפחות משהו אחד הולך חלק

קיבלתי הערה על כך שפוסט קודם לא כתבתי שום דבר על חתונה אז הרי תיקון, פוסט שלם שיוקדש כולו לנושא.

ולחדשות הטובות שבטוח שכולכם ציפיתם לשמוע: נמצאה השמלה המושלמת! כרגע היא אמנם נמצאת רק בדפי המחברת של התופרת אבל בעזרת הגורמים הרלוונטים בתוך כמה חודשים היא תשב לי על הגוף באופן מושלם. 

היא לא מושלמת במובן של השמלה הכי יפה או שכולם יגידו וואו, היא מושלמת כי היא בדיוק מה שחיפשתי. היא פשוטה ועם זאת מיוחדת. היא בגזרה שלא מדגישה את הגוף אבל נותנת לו אשליה של אורך ורכות. היא רומנטית לא בקטע מודרני מעודכן אלא בסגנון של פעם. 

את החיפושים התחלתי בלי יותר מדי אופטימיות. ידעתי בגדול מה הסגנון שאני רוצה וחברה שלי שלקחה על עצמה להיות מדריכה הסבירה לי שאני צריכה תופרת אבל אני צריכה לעשות סבב סלוני מעצבים קודם לדעת איזה גזרה מתאימה לי כי אצל תופרת אי אפשר למדוד. אז נכנסתי לכמה אתרים של מעצבים לאורך ציר מוריה והכרמל ודי התיאשתי. הכל היה מאוד יפה אבל שום דבר לא היה דומה למה שרציתי. כבר התחלתי להתיאש והתלוננתי לשותף שלי למשרד, כי כזכור שיחות חתונה עכשיו באופנה, והוא אמר לי שגם אשתו לעתיד היתה באותו מצב ואז היא ראתה איזו תופרת בקיבוץ גבת שמצאה חן בעיניה. הקשתי בגוגל שמלות כלה גבת, כי כמה כאלה כבר יכולות להיות, ומיד ראיתי בדיוק מה שחיפשתי. קבעתי פגישה, עדכנתי את אמא שלי כי החברה החליטה שהיא לא יכולה ללכת איתי למדידות כי היא עומדת ללדת וביום שישי לקחתי אותה ונסענו לקיבוץ. 

המקום בקיבוץ בהתאם לכל הקלישאות ממוקם באסם תבואות ליד הרפת. עם רצפת בטון וחלונות רופפים. התופרת, בלי יותר מדי פוזות מיד ניגשה למלאכה, זרקה עלי גזרות ובדים וחיברה בסיכות ועם הערות עידוד מצד אמא תוך שעתיים גובשה לה שמלה.

המחיר באופן אובייקטיבי לא זול ביחס למשהו שאני הולכת ללבוש בדיוק יום אחד אבל באופן סובייקטיבי הוא חצי ממחירי שמלות  בכרמל שהם בתורם פחות מחצי מהמחירים בתל אביב ככה שאפשר לומר שיחסית יצאתי סביר.

אז עניין השמלה הסתדר מהר ובאופן אופטימאלי. עכשיו לדיג'י...

 

 

 

אנשים שעוברים בבוקר כשאני מחכה להסעה

שני ילדים קטנים שמדברים ביניהם אנגלית. אתמול הילדה בכתה והילד בכוונה ניסה לעצבן אותה. היום הם דיברו ביניהם כרגיל, הילד סיפר לילדה משהו.

אבא עם ילד על הכתפיים. פעם הוא שר לו שיר, פעם מספר סיפור. אתמול הוא לא דיבר בכלל. היום הם לא עברו. או שההסעה הקדימה.

פעם היתה ילדה שירדה במדרגות ורצה לאוטו אבל היא כבר הרבה זמן לא עברה. אולי היא החליפה בית ספר.

 

הנהג באוטובוס אנטיפת וזה מעצבן אותי. כשאני עולה אני תמיד אומרת בוקר טוב והוא בתגובה נוהם לעצמו. מה כואב לך להגיד בוקר טוב. היום הוא צעק על נוסע שחיכה בתחנה ולא הלך לעבר האוטובוס שנתקע מאחרי אוטו שניסה לחנות.

 

 

 

סתם

כמה קשה זה למצוא כוס קפוצ'ינו נחמדה. כוסות קפה נס יש כמו זבל, במגוון צבעים ודגמים, נמכרות 4 ב10. כוסות אספרסו נחמדות יש בכל מיני סוגים.  אבל כוס קפוצ'ינו, או כמו שניסיתי להסביר למוכרות בחנויות השונות, כוסות נמוכות ושמנות כאלה, יש רק מסוג אחד, צבע לבן משעמם, 30 שקלים  לכוס ותחתית. ככה זה במדינה שמוכרים בה קפה ב-5 שקלים. 

 

בעקבות הצלחתי לקבל כסף חזרה החלטתי להמשיך בצעדי ההתיעלות ולהפסיק לשלם כל חודש לכלל ביטוח בריאות, אין לי מושג אפילו על מה, שאריות מהעבודה הקודמת. אז התקשרתי לכלל ואחרי מערכת מיגעת לניתוב שיחות ענתה בחורה נחמדה ואמרה לי שהיא לא תבזבז לי את הזמן (תודה) והפנתה אותי לתמורה ביטוח כי רק הם יכולים לבטל לי את הביטוח. אבל אםם כבר התקשרתי היא תרשום אותי לאתר כדי שאני אוכל לעקוב אחרי הביטול. אמרתי בסדר ואז היא התחילה לבזבז לי את הזמן. אז אמרתי לא משנה, תודה שלום והתקשרתי לתמורה. שוב מערכת ניתוב שיחות מייגעת, צריך להוציא להורג את מי שהמציא את הדבר הזה, ואז עונה לי מישהו "שלום ג'אסט, מדבר אביב". אני שונאת שאנשים שאני לא מכירה פונים אלי בשם אז לרגע התבלבלתי וניסיתי לשחזר לעצמי במוח איך הגעתי אליו ולמה הוא יודע מי אני. כששיחזרתי אחורה את מערכת השיחות הבנתי למה הייתי צריכה להכניס תעודת זהות באמצע. צריך להרוג את מי שפיתח את הפטנט הזה. בסוף שלחתי פקס. רגע אחרי קיבלתי סמס שהפקס התקבל (למה הם יודעים מה המספר טלפון שלי) ויום אחרי קיבלתי סמס שהפקס ששלחתי תקין. יוהו. עכשיו נראה אותם מפסיקים לקחת ממני כסף. 

 

יש אתר, mit4mit שאמור לעזור למתחתנים לעתיד באמצעות ביקורות של מתחתנים בעבר. הבעיה היא שכל הביקורות בו נראות אותו הדבר. ראינו את האולם ומייד ידענו שזה מה שאנחנו רוצים. חודשים אחרי חברים של ההורים התקשרו אליהם להגיד כמה המקום היה יפה. האוכל היה כל כך טעים, האורחים החמיאו לנו לאורך כל הערב. השמלה היתה מושלמת, יפה ונוחה, אף תפר לא זז מהמקום, בקושי הרגשתי אותה כל הערב. חברות שלי עדיין מתקשרות לשאול איפה קניתי אותה. התסרוקת היתה מושלמת, אף שערה לא זזה מהמקום. הדיג'י הקפיץ לנו את הרחבה, אנשים לא הפסיקו לרקוד לרגע, ויש לנו משפחה אשכנזית, זה קשה לגרום להם לרקוד. 

בקיצור אפשר להחליף את כל האתר הזה בהודעה בכניסה "תקחו איזה אולם ואיזה בעל עסק שאתם רוצים, זה לא משנה, בסוף אתם תהיו בטוחים שהחתונה שלכם היתה מושלמת. ועד אז, למי אכפת. 

 

 

 

נגמר שבוע

סגרנו אולם וסרגנו תאריך ושילמנו מקמה. למרות שההורים שלו לא מרוצים מהתאריך (כי זה לפני פסח ואם יבואו אורחים מחול זה יהיה להם יותר יקר ונצטרך לארח אותם ואני לא מתכוונת להתחיל להפריד עכשיו לחם מכל השאר) ולא מרוצים משישי (כי הבעל של הבת של החברים דתי וגר בבאר שבע ויצטרך לצאת מוקדם, אפשר לחשוב שאם זה היה באמצע השבוע הוא היה נשאר עד אצמע הלילה ואחר כך נוסע לבאר שבע) וממשיכים לספור לנו מוזמנים. אמא שלי מצד שני מאוד מרוצה ומאושרת וחושבת שהאולם שסגרנו הוא הכי יפה מבין כל אלו שראינו, המיועד מתלונן שאי אפשר להסתמך על חוות הדעת שלה כי כל מקום שהיא רואה היא חושבת שהוא יפה יותר מהקודם. 

אז זה לא יהיה חלבי כמו שרצינו כי הקיטרינג של האולם והוא בשרי וזה לא יהיה קטן כמו שרצינו אבל זה יהיה ביום שישי כמו שרצינו וזה יהיה באביב כמו שרצינו ויש מקום בחוץ ובפנים כמו שרצינו וזה אפילו יותר יפה ממה שאני דמיינתי לי. אז יהיה בסדר. אם רק ההורים שלו יפסיקו לספור לנו מוזמנים כל הזמן ויפסיקו לדאוג כל כך הרבה ולקטר. 

זה קטע מוזר אבל בעבודה כבר נמאס לי משיחות על חתונה. אחת שבוע לפני החתונה ונותנת את כל העצות מהרגע האחרון ואחד מתחתן חודש לפני ומשתף בלבטים שלו ואחת שכבר מזמן התחתנה אבל אוהבת לחיות דרך אחרים ולכן דורשת כל הזמן עדכונים. מזל שהיא יוצאת לחופשת לידה. 

 

הצלחתי לקבל כסף חזרה מרשויות המדינה. טוב, לא בדיוק, בגלל שהפריטו את המים אז מי שמטפל בזה זה חברה פרטית ולא העיריה. כנראה שבגלל זה הבחורה שדיברתי איתה היתה מאוד נחמדה ועוזרת למרות שהטעות היתה שלי. בטעות שילמתי חשבון מים של מישהו אחר. ולא סתם מישהו אחר, מישהו עם חוב די רציני. אז התקשרתי וענתה לי בחורה נחמדה ואמרה לי לשלוח פקס והסבירה בדיוק מה לכתוב בפקס וכמה ימים אחר כך התקשרה האחראית ואמרה שיש קצת בעיה אז אני צריכה לשלוח לה עוד פקס אבל מיד אחרי ששלחתי היא התקשרה להגיד שהפקס הגיע והכל בסדר וכנראה שעד סוף השבוע אני אקבל חזרה את הכסף. ובסוף השבוע אכן קיבלתי מכתב שהבקשה שלי טופלה וכרגע העניין הועבר לטיפול העריה. ואז חיכיתי שבועיים וחצי. כי בעיריה השירות הוא לא חובה ולהם יש זמן. אבל בסופו של דבר גם שם דברים זזים והכסף הושב למקומו בשלום רק כדי לנדוד שוב, הפעם בתור מקדמה לאולם.

 

עכשיו מכינים קציצות לארוחה אצל אח שלו. חבר שמבשל זה נחמד עד שמבינים שכל שבוע צריך לבשל משהו למישהו אחר. אני רציתי להכין קציצות כרובית. הוא לא יכול לתת לי להכין אוכל או להחליט מה מכינים אז הוא הכין גם קציצות עדשים. יהיו הרבה קציצות.