רופא במשפחה- טוב או לא?

אח של האחד, נקרא לו 2, נשוי לסטודנטית לרפואה ובת של רופאה מומחית למחלה גנטית כלשהי, נקרא לה אמא דוקטור.

כשמגיעים לעשות יעוץ גנטי לפני הריון יש 3 קבוצות של בדיקות: בדיקות שנמצאות בסל, בדיקות שלא נמצאות בסל אבל אם אתם אשכנזים אנחנו ממליצים לעשות אותם ובדיקות שאנחנו לא ממליצים לעשות אותם אבל אתם יכולים אם בא לכם להוציא עוד כסף ולמצוא עוד סיבות לדאגה. אז המחלה שאמא דוקטור מומחית לה נמצאת בקבוצה השלישית. 

גם אתם שמתם לב לזה שרופא מומחה למחלה או בעיה מסויימת תמיד ימצא תסמינים לבעיה הזו? אז כמובן שאמא דוקטור מצאה תסמינים למחלה אצל 2 ומיד עשתה לו בדיקות שנשלחו למעבדה בשוויץ ומכיוון שהמחלה גנטית גם האחד נשלח לבדיקות. אז עכשיו חזרה אחת מהבדיקות של 2 והמסקנה שלה חד משמעית- "אי אפשר לפסול קיום של המחלה". מזל שהרפואה של ימינו כל כך החלטית. 

כתוצאה מהמסקנות הברורות אתמול קיבלתי טלפון מדוקטור ג'וניור שחושבת שגם אני צריכה להבדק. עכשיו, לפני שאנחנו נוסעים. וגם לקבוע תור לבדיקות גנטיות כדי שאם הבדיקות של האחד ימצאו חד משמעיות באותה מידה נספיק לבצע את הבדיקות. אמרתי לה בנימוס שאולי אני אמצא זמן לבקר את אמא דוקטור שתדקור אותי אבל לבדיקה גנטית נוספת שלא מומלצת על ידי רופאים אני לא הולכת. בתגובה היא באה לי ביציאה הכי מניפולציה רגשית שאפשר- "את רוצה שהילדים שלך יהיו חולים?". אוקי, עד עכשיו היתי חצי משועשעת מכל ההיסטריה שלה אבל כאן מאוד התאפקתי שלא להסביר לה שאין לה מספיק נסיון כדי להפעיל עלי מניפולציות כאלה ושאת ההערות הרגשיות האלה שלה שתשמור לבעלה. 

 

למה אני ממש לא מתכוונת לעשות את הבדיקה? כי אם אפילו הרפואה האובר היסטרית בישראל לא ממליצה לעשות את הבדיקה הזו כנראה שהיא באמת מיותרת. כי 99% מהמקרים של המחלה הזו לא קטלניים ולא גורמים להפרעה במהלך החיים. אם 2 חולה (ואין שום סיבה כרגע להניח שהוא חולה) ולא יודע על זה כמעט 30 שנה כנראה שגם הילד שלו אם יצא חולה יסתדר. כי מה נעשה אם נמצא שלשנינו יש עלל פגום? זה לא מצדיק הפלה ולא ברירת עוברים. אולי אם היינו נשארים בארץ היינו מוצאים רופא שיהיה מוכן לעשות ברירת עוברים במקרה כזה וגם אז לא בטוח שאני הייתי הולכת על IVF רק בשביל זה, אבל בארצות הברית אין שום ביטוח רפואי שיאשר את זה. 

 אז נדע שיש לילד סיכוי להיות חולה במחלה שב99% לא תפגע באורך חיים תקין. יש כל כך הרבה גורמים אחרים שיכולים לפגוע בו בהסתברות הרבה יותר גבוה, למה להוסיף עוד גורם היסטריה. 

 

סוף סוף משהו מסתדר

אישרו לי את הויזה. אחרי שכל מי שדיברתי איתו אמר בין חודש לחודשיים וכבר התחלתי להתרגל לרעיון שהאחד יסע לבד ואני אצטרף אליו אחרי כמה שבועות (מה שדווקא יכול להיות נוח אם נתעלם מהעובדה שבזמן הזה שאני אגור אצל אמא שלי). אפשר סוף סוף לחפש דירה ולהזמין כרטיס טיסה. מי מכיר אזורים מומלצים בשיקגו?

 

כמובן שאי אפשר שהכל יסתדר. כחלק מהתהליך המסתכל של זריקותבדיקות דםאולטרסאונד עוד בדיקות וחוזר חלילה, הרופא היקר (תרתי משמע) רוצה שאני אעשה בדיקת דם מחר בבוקר. אממה, בכללית אין בדיקות דם ביום רביעי. למה? כובע. אין. ביקשתי מהרופאה הפניה למחר היא ענתה- מחר יום רביעי. בטון שאומר שברור שאני לא אמצא בשום מקום מעבדה שתעשה לי בדיקות דם. את הרופא זה לא מעניין, לטענתו אני יכולה להגיע למרפאה שבה הוא עובד, הם יעשו בדיקה. באתר שלהם כתוב שהם לא עושים בדיקות מעבדה, רק למטופלות במרפאת הפוריות, רק בין 7 ל7:55 ורק עם קביעת תור מראש עם המזכירה. מה שאומר שמחר בבוקר אני אגיע למרפאה ואתחנן בפני המזכירה שתיתן לי לעשות בדיקת דם למרות שבפירוש כתוב שלא. למרות שלפי התוצאות היום די בטוח שמחר אני אגיע אליו בכל מקרה. ועם המזל שלנו בכל התהליך הזה שוב נגיע לטיפול עצמו ביום שבת. 

בכלל אני לוקחת רע הפעם את כל העניין של ההורמונים. יש לי בחילה כל פעם שאני חושבת על ארוחת צהרים, וזה לא שהאוכל התדרדר, הוא תמיד היה גרוע אבל עד עכשיו היתי רגילה. הפנים שלי נראות כמו כשהייתי בת 17 ולא במובן הטוב. יצא לי פצע הרפס. תפסתי אותו בזמן והוא נעלם מהר, אבל אז יצא עוד אחד והפעם הסווה את עצמו כחצ'קון (מה שאומר שהוא פשוט נראה כמו שאר הפנים שלי). אין לי כוח לזוז. אתמול הלכתי לחדר כושר ונשברתי אחרי חצי שעה, חזרתי הביתה ולא יכלתי לזוז. אני כל כך רוצה שיעבור כבר. חוץ מזה, בעקבות ההורמונים יש 3 זקיקים ולא אחד, מה שאומר שבעצם כל התהליך הזה מקדם לי את גיל הבלות ב3 חודשים במקום בחודש. אני מאוד מקווה שגם הסיכויים גדלים בהתאם אחרת זה פשוט בזבוז של ביציות.  

 

מתחילים עוד סיבוב

אני שוב נכנסת לסחסחורת הזו של זריקות ומצבי רוח. אני לא יודעת אם יש בזה טעם, אומרים שלחץ מפריע להכנס להריון ואנחנו עכשיו בשיא הלחץ. ובנוסף לזה כל שבוע אנחנו רבים ונראה שכל יומיים הוא מוצא סיבה חדשה להתעצבן עלי, היום זה כי אכלתי את כל הכרובית. בשיא הרצינות, הוא התעצבן כי אכלתי את כל הכרובית ולא השארתי לו קצת. ולדעתו הסיבה היחידה שהוא רואה לא להתחיל עוד סיבוב היא חוסר נוחות. באמת? חוסר נוחות? ככה זה נראה לך? בפעם הקודמת הוא התבאס כל פעם שהוא רצה לצאת ואני אמרתי שצריך להיות בבית ב10 לזריקה, והוא קורא לזה חוסר נוחות? אני הייתי מפוצצת הורמונים, לא היה לי חשק לעשות כלום, לא היה לי כוח לכלום והוא כל פעם התבאס ממני שאני לא רוצה ללכת איתו לטייל. חוסר נוחות? אני רוצה, באמת שאני רוצה. אבל איך אני אצליח לעשות את זה? איך אני אעמוד בזה אם הוא ימשיך כמו שהוא עכשיו. באמת בחודש האחרון אני מרגישה כאילו שום דבר שאני עושה לא בסדר והכל מעליב אותו וחס וחלילה שאני אבקש ממנו התחשבות במשהו, הוא לא מוכן שאני אציב דרישות. כן, לבקש התחשבות זה נקרא דרישות. 

 

כמובן ששום דבר לא סגור. סליחה, אצלי שום דבר לא סגור. לו יש ויזה. העיקר שהיה לו דחוף לקחת את הדרכון מהדואר. עד עכשיו שום דבר לא היה דחוף אבל זה כן. לבקש את הטפסים לויזה ולמלא בקשה לא היה דחוף. לבקש מעונות גם לא היה דחוף עד עכשיו ועכשיו פתאום מסתבר שכשמבקשים ברגע האחרון אז אין. 

 

איך? תגידו לי, איך אני אכנס להריון ככה?

מקומות בהם השם משפחה הישן שלי עדיין רשום

1. מרפאת שיניים. כי פעם אחרונה לפני היום שהיתי אצל שיננית היתה לפני החתונה. בגלל זה הם גם לא מצאו את התיק שלי אז היום היה צריך לפתוח חדש אז כבר רשמתי את השם המעודכן, לא שזה משנה, כנראה שאני כבר לא אחזור אליהם. כשהגעתי השיננית היתה ב25 דקות איחור. יצאתי רק ב10 דקות איחור. השיננית פשוט תיקתקה אנשים. לא שאני מתלוננת על החוויה המקוצרת. דרך אגב, מישהו אי פעם פגש שינן? 

2. אופיקה הלפרין. כי חוץ מפעם אחת אני באופן קבוע קונה כבר שנים באופטיקנה. תמיד חשבתי שבשביל איכות שווה לשלם אפילו שהמחירים שלהם ממש גבוהים. הבעיה היא שבזמן האחרון אני כבר לא בטוחה בקשר לאיכות. למסגרת אחת נשברה הידית, קניתי חדשה, אחרי חודשיים הצבע התחיל להתקלף, החליפו אותה, אחרי שנה הצבע התחיל לדהות. למשקפי שמש נשברה המסגרת בזמן שהם היו בתוך התיק שלהם. המוכרת הסבירה את זה "עייפות החומר, זה מסגרת מלפני שנתיים, קורה". אז אם בכל מקרה "קורה" וצריך להחליף מסגרת כל שנה- שנתיים עדיף שתהיה זולה. מה שאני אוהבת באופטיקה הלפרין - בחרתי מסגרת שלפי התג שלה עולה 800 שקל. שאלתי כמה זה עולה עם עדשות, המוכרת תקתקה במחשב ואמרה 500. איך הכל יחד עולה 500 עם המסגרת עולה 800? יש מבצע. מסתרי המבצע. נראה לי שכשנהיה בארצות הברית אני אקנה באינטרנט.

 

השבוע סוף סוף היה נעים להיות בים. המדוזות הלכו, הזרמים נעימים ולא מנסים להטביע. הימים ארוכים וחמים אז אפשר ללכת בערב אחרי שהמציל הולך, ככה אפשר להתרחץ בחוף מסודר בלי לשמוע צעקות "אתה עם הבגד ים- צא מהמיים". ים זה הסיבה היחידה לא לשנוא את הקיץ. השקיעה הרבה יותר יפה כשרואים אותה מתוך המים. 

 

למה שהכל יעבור חלק?

אז לתומי חשבתי שאם אני אלך לשגרירות ארצות הברית ואגיד שלום, זה בעלי והוא נוסע לפוסט-דוק ואני רוצה להצתרף אליו יגידו לי סבבה, סעי עם בעלך. אז חשבתי. 

הקונסול היה מאוד אדיב, עבר על כל המסמכים שלנו וזרק את הדרכון של בעלי לערמת הדרכונים המאושרים (תרתי משמע). ואז שלף דף ירוק ממדף שכתוב עליו מסמכים חסרים ונתן לי אותו ביחד עם הדרכון. בחיוך הוא הסביר שאין שום בעיה, אני רק צריכה לשלוח 2 טפסים ולחכות, כנראה יקח 2-3 שבועות.

הגעתי הביתה, בדקתי קצת בגוגל והבנתי שאני בבעיה. דבר ראשון, לכולם אומרים 2-3 שבועות וזה יכול לקחת הרבה יותר. מה שאומר שיש סיכוי שבאוקטובר הוא טס בלעדי. דבר שני, עכשיו כל פעם שאני ארצה לחדש את הויזה הולכים לעשות לי בעיות. מה שאומר שבעצם ברגע שתיגמר הויזה עדיף לי לא לצאת מארצות הברית (זה חוקי, השהיה שלי שם חוקית כל עוד יש לו אישור לימודים, הויזה דרושה רק כדי להכנס). ולמה כל זה מגיע לי? כי אני עובדת בחברה הלא נכונה. ידעתי לפני שנה שהייתי צריכה למצוא מקום עבודה אחר.

 

 

דאגות

הדברים שהכי מדאיגים אותי הם דברים שאני לא יכולה לעשות כלום לגביהם. שצריך לעשות משהו לגביהם אבל אני לא יכולה לעשות את זה. בגלל זה אני מפחדת מהמעבר. מזה שאני תלויה באחד שיסדיר את כל העניינים שלו עם האוניברסיטה כדי שיהיה בסדר.

ולו לא נעים. לא נעים לשלוח מייל ולהזכיר למנחה העתידי שלו שיש גם טפסים שצריך למלא. ולא נעים לו לנדנד למשרד שמטפל בנושאים אז במשך חודש הוא חיכה וכל פעם אמר נחכה עוד קצת, בטח לוקח להם זמן. עד שהוא שאל אותם מה קורה עם הטפסים והם ענו לו "וואלה צודק, טוב שאמרת" ושלחו לו את הטופס האלקטרוני עוד באותו יום. ואת הטופס המודפס בפדאקס תוך שבוע. ביום שני הטופס הגיע ומאז הוא צריך לבדוק באתר שלהם מה עושים עם זה. ולברר אם אפשר לקבל מעונות. אנחנו אמורים לטוס עוד חודשיים וממש כדאי שנזמין כרטיסים כבר עכשיו אחרת הם יהיו ממש יקרים כי חגים, אבל עדיף לא להזמין טיסה לפני שלפחות נדע שעניין הויזה יסתדר ושיש לנו איפה לגור. וכדי שיהיה לנו איפה לגור צריך או להרשם למעונות או למצוא משהו זמני ב airbnb שנוכל ממנו לחפש דירה קבועה. כבר שבוע הוא אומר שמחר הוא יבדוק מה עם מעונות. 

ועכשיו ביטוח לאומי שוב מציקים לו. יש להם משהו נגדו. בתחילת השנה הם שלחו לו דרישה לדמי סחיטה (סליחה, תשלום) והוא הוכיח להם באותות ומופתים (ובתלוש משכורת) ששילמו עליו בט"ל בחלק מהחודשים ועל האחרים שילמתי (כי הוא לא זוכר לעשות את זה) וקיבלתי אישור ששילמתי אבל בלי פירוט על מה ועכשיו הם שוב דורשים תשלום על אותם חודשים. ושוב אני לא יכולה לעשות כלום כי זה עניין שלו מולם. 

 

מצד שני גם מה שאני צריכה לעשות אני לא בדיוק עושה. שלחתי קורות חיים לשתי חברות אבל לא השקעתי בלחפש עוד ולא שלחתי מיילים ולא חיפשתי קבוצת פייסבוק של ישראלים בשיקגו (שזה בעצם הסיבה היחידה שהצטרפתי לרשע הזה) ולא עשיתי עוד דברים שצריך לעשות.

 

לי לפחות יש תירוץ- אחת מהתופעות לוואי של ההורמונים שאני לוקחת היא דיכאון. ואם יש משהו שאני לא מפספסת בכל הטיפולים האלה זה את התופעות לוואי. כבר שבועיים (מאז שהתחלתי עם הסוג הנוכחי) אין לי כוח לעשות כלום ואני מבואסת ורעבה כל הזמן. הבעיה היא שבמקום שהוא יבין שאני במצב דפוק כרגע ויעודד אותי הוא בעצמו מתנהג מבואס ועצבני, מה שעוד יותר מעצבן אותי ואז הוא מאשים אותי שאני אגרסיבית. ברור שאני אגרסיבית, אני הורמונלית והוא מתחיל לספר לי על חבר שלו שרק עכשיו יצא מהאקדמיה ובלי שום נסיון קיבל עבודה עם רלוונטיות די נמוכה למה שהוא למד אבל עם משכורת משמעותית יותר גבוהה משלי והוא לא מבין למה זה מבאס אותי ולמה לא בא לי שהוא ימשיך לחפור על זה. בתור אקדמאי שרגיל שכמעט כולם מרוויחים יותר ממנו, ברור שהוא לא יבין. ולמה שהוא יבין את עניין הדיכאון, הוא לא זה שלא מצליח לעשות מה שכל ילדה בת 16 שיודעת לשכב על הגב יכולה לעשות. הוא לא זה שהזריק לעצמו דברים ודחף לעצמו הורמונים ושכב על הגב על שולחן עינויים בזמן שרופא הסתכל לו מבפנים ומדד גודל של זקיקים. למה שיבין ויעודד כשהוא יכול להיות בבאסה בעצמו בלי שום סיבה. 

אוף.

 

 

 

טוב זה היה סופשבוע מבוזבז לחלוטין