בארץ

עד שאני לא על המטוס אני לא באמת מאמינה שאני טסה. מצד אחד יצא שהטיסה הזו תקועה בדיוק על תחילת העבודה החדשה ככה שכנראה שהיא תצא לפועל. מצד שני בלילה הקודם לא ישנתי חצי לילה כי היו לי גלי חום וקור ובאמצע הלילה בדקתי חום והיה לי 38.4 והייתי בטוחה שבמצב כזה אני לא יכולה לטוס. לקחתי אופטלגין ולמחרת בבוקר התעוררתי בלי חום ועייפה אבל מרגישה בסדר. מוזר. מצד שלישי יום אחרי שאני חוזרת אני צריכה להתחיל עם הזריקות לivf ככה שאם משהו הולך להשתבש זה כנראה יהיה הטיסה חזרה. רוצים לעשות הימורים מה ישתבש בטיסה חזרה?

קנינו מתנות לשני האחיינים של האחד, מה שמהתחלה נראה כטעות אבל כולם אומרים שחייבים, לפחות לילדים. זה טעות כי זה על תקדים שייצור ציפיות בפעם הבאה, וזה טעות כי הזמנו מתנה באמזון שהגיעה רק אתמול והתברר שהקופסה ענקית ורק בגלל השטות הזו אני צריכה לקחת מזוודה גדולה, מה שדי מטופש כי חוץ מהקופסה המגוחכת הזו אין לי כמעט מה להביא. אבל כבר הבטחנו לגדול לגו נינגה ואי אפשר להביא לו ולא לקטן וכבר מאוחר מדי למצוא משהו בגודל נורמלי. לפחות בחזרה יהיה לי מקום לכל בגדי הקיץ שהשארתי בארץ. לאחרים לא הבאתי מתנות, כולל לא לאח של האחד וגיסתו שחגגו יומולדת לפני חודש. אני מקווה שהם לא יחליטו לקנות לי מתנה ליומולדת שמתרחש בזמן הביקור כי זה הולך להיות קצת לא נעים. לאחים שלי הכנתי כוסות ולאמא שלי קניתי קישוט יפה ביריד אומנות שהיה בשכונה לפני שבועיים. עכשיו כשאני חושבת על זה אבא שלי הולך להעלב אז אולי אני אלך לחפש לו משהו בשדה תעופה עכשיו. גם ככה יש לי עוד שעתיים להעביר. אני חייבת להפסיק להיות ישראלית ולהגיע לשדה תעופה כלכך מוקדם לפני הטיסה.

אגב יומולדת, אני שונאת את הקטע של פייסבוק להגיד לי שלאנשים יש יומולדת ושאני צריכה לברך אותם. אז הסתרתי את התאריך יומולדת שלי ולייתר בטחון גם הזזתי אותו חודש. מעניין לראות אם אנשים ישימו לב.

 

שדה התעופה במדריד. באופן מפתיע המטוס היה סבבה לחלוטין, לא צפוף מדי (למרות שקיבלתי מושב באמצע ובגלל שאני משתדלת לקום כל שעתיים הייתי צריכה להקים את הבחור שליידי כמה פעמים. אני אציין שבתחילת הטיסה אמרתי לו שאני הולכת לקום הרבה ככה שהוא היה יכול להציע להתחלף במקום אבל לא, הוא חייב לשבת במעבר למרות שהוא לא קם אפילו פעם אחת) ויש טלוויזיה אישית ומטען יואסבי, שזה ממש שיפור לעומת הטיסה הטרנס אטלנטית האחרונה שלי. אני זכרתי את איבריה כחברת תעופה מצ'וקמקת שלא עומדת בזמנים אבל עברו הרבה שנים מאז טסתי איתם וכנראה שהם למדו מאז. אבל למה הם חייבים לקשקש כל כך ברעש בשדה התעופה?

שדה התעופה הזה מעלה בי זכרונות מהפעם הקודמת שעברתי פה, בקונקשן בדרך לקוסטה ריקה, כאמור לפני 10 שנים בערך. בדרך לשם הטיסה למדריד יצאה בשעתיים איחור ופספסתי את הקונקשן, אז קיבלתי מלון על חשבונם ולמזלי הצלחתי להתחבר לשני חברה נחמדים שכמוני פספסו את הקונקשן וככה הצלחתי להנות גם מהלילה במדריד, שהיה במלון הרבה יותר איכותי מכל האכסניות שהייתי בהן אחר כך באותו טיול. המטוס ממדריד לקוסטה ריקה היה זוועתי. צפוף, שום אמצעי בידור וישבתי ליד מישהי שניסתה להיות חברותית אבל לא דיברה אנגלית.כמו הרבה אנשים בקוסטה ריקה. בסוף הטיול שם כבר למדתי לנהל איתם שיחות שלמות שבהן אין לי מושג מה הם אומרים אבל אני מהנהנת ומדי פעם מכניסה איזה סי כדי לגרום לשיחה לזרום. בדרך חזרה אחרי שעברתי את הצ'ק אין קלטתי עוד ישראלי והצעתי לו לבקש מושב לידי כדי שלפחות נוכל לדבר עברית ב11 שעות טיסה הבאות. הדייל תקתק על המחשב ואז אמר לו "אני יכול לתת לך מושב לידה או בביזנס, מה אתה מעדיף?" כמובן שהוא לא התלבט יותר מדי אבל בגלל שכבר הייתי שם החלטתי שלא יזיק לנסות ושאלתי אם אפשר גם. לא. טוב אז לא, נשארתי לעמוד ליידו, לפחות בשדה יהיה לי עם מי לדבר (חודש לבד במרכז אמריקה חירפן אותי). הדייל ראה שאני לא הולכת וכנראה החליט שאני עקשנית אז הוא בדק שוב ואיזה יופי, אני יכולה לשבת ליד הבחור השני בביזנס. זאת היתה טיסה בקלאסה. בדרך חזרה היה לי מספיק זמן במדריד, אפילו הרבה זמן, ככה שהספקנו אפילו לצאת מהשדה, לנסוע לאיזה כיכר ולשתות קפה. למרבה המזל כרגע אין לי כל כך הרבה זמן.

אז כמו שאמרתי, הטיסה עכשיו באופן מפתיע היתה סבבה לגמרי. נקווה שגם ההמשך יהיה. כרגע אני מתלבטת אם לקנות קפה שיחזיק אותי ערה בשדה אבל עלול גם להפריע לי לישון במטוס. בטיסה הארוכה לא ישנתי אז כדאי שאני אשן עכשיו.

 

 

בבית של אמא בקיבוץ, פתאום מרגיש כאילו לא עבר בכלל זמן מאז הפעם הקודמת שהייתי פה, על הספה של אמא שלי, כשהאחד בארצות הברית. מנסה ללכת לישון בתקווה לסדר את השעון הפנימי ובו זמנית מנסה להבין מה אני מרגישה כרגע חוץ מעייפות של 15 שעות טיסה.