שבוע עמוס

לא ברור לי איך יצא ככה. ביום שלישי ראיון במרכז העיר, יום רביעי ניתוח, יום חמישי ראיון סקייפ כהמשך לראיון משלישי (לפחות לא הייתי צריכה לצאת מהבית בשבילו), היום ראיון חדש ולא קשור בטיזינאבי. וכשאני אומרת טיזינאבי אני מתכוונת למקום שכששאלתי את גוגל איך להגיע אליו יצא שאני צריכה לצאת לפני שבע כדי להגיע בתשע וחצי באוטובוס, רכבת, עוד אוטובוס ו20 דקות הליכה. אני אחזור לראיון בהמשך הפוסט. ומחר יש יום הכוון למתנדבים במוזיאון שכשנרשמתי אליו לא חשבתי שיהיה בסוף שבוע כל כך עמוס. אני כבר רואה את עצמי שבוע הבא לא עושה כלום רק כדי להתאושש. 

 

תודה לכל המאחלים בהצלחה, הניתוח עבר בלי בעיות. מאחר שהייתי צריכה להתייצב לצ'ק אין שעתיים לפני שעת הניתוח המתוכננת היה לי המון זמן לשכב במיטה בחלוק וגרביים, מחוברת לאינפוזיה, ולחכות. בזמן הזה באו כל מיני אנשים והציגו את עצמם, אחיות חדר ניתוח, רופא מרדים, חבר בצוות המרדימים, רופא עוזר לרופאה הראשית, מישהי שבאה לעשות סקר שביעות רצון על תהליך ההכנה לניתוח, וכולם שאלו אם יש לנו שאלות עד שהרגשנו צורך לחשוב על שאלות רק כדי שיהיה לנו על מה לדבר.

והיה גם אח שהכין אותי לניתוח ואז הלך ואז חזר ושאל אותי שאלות והלך וחזר שוב ושאל עוד דברים וחיבר אותי לאינפוזיה והלך וחזר וכן הלאה. בהתחלה הוא שאל אותי אם אני לוקחת תרופות ועניתי שרק חומצה פולית. אחרי שעה הוא חזר עם המחשב שלו ואמר אוקי, עכשיו אני אשאל אותך על כל התרופות שכתוב לך בגליון הרפואי שאת לוקחת. פאק באמינות, הייתי צריכה להסביר שאת כל התרופות האלה הייתי צריכה להתחיל לקחת לקראת הIVF אבל דחינו את התהליך אז אני עוד לא לוקחת אותן. אז את לא התחלת עם האנטיביוטיקה? לא. ועם הזריקות פוליסין? לא. והפרוגרסטרון? לא. והרשימה נמשכה עוד. 

שלב ההתעוררות היה הרבה יותר רגוע, רק אחות אחת שמשגיחה מקרוב על שני אנשים וכל פעם שואלת אותי אם אני רוצה שיכניסו את בעלי עכשיו (לא רציתי שיראה אותי בחצי הכרה אז חיכיתי קצת לפני שאישרתי לה). כנראה שהניתוח היה קצת יותר ארוך ממה שהרופאה תכננה ולקח לי קצת זמן להתעורר אבל בסוף יצאנו וחזרנו הביתה והכל עבר בשלום. 

 

אז הראיון היום. תכננתי לקום מוקדם, לקחת אוטובוס ורכבת ואז אובר, תוך כדי סיכון מסויים עם האובר כי אין הרבה ביקוש באיזורים נידחים שכאלה אז יוצא שלפעמים צריך לחכות לא מעט. אבל אז בדקתי איך אני אחזור וראיתי שיש רכבת פעם בשלוש שעות בערך אז החלטתי שלעזאזל עם זה, אני שוכרת אוטו. שעה נהיגה במקום שעתיים וחצי להחליף רכבות ואוטובוסים ועל הדרך אני גם אתגבר סופסוף על הפחד שלי מלנסוע במקום לא מוכר וככה אני אולי אחזיר לעצמי קצת את תחושת השליטה בחיים שלי. 

הגעתי בשמונה בבוקר למרכז ההשכרה מצויידת באישור ההזמנה ומוכנה לצאת לדרך ואז הנציג שואל אותי מה מצב הלו"ז שלך היום? מה זאת אומרת? לא כי אין לנו אוטו כרגע, יהיה לנו ב10 בבוקר. אבל התקשרתי אתמול והזמנתי רכב ואמרו לי שאין בעיה ויש רכבים זמינים. כן, אבל אנחנו לא שומרים רכבים כי אנשים מבטלים הזמנות ואנחנו לא יכולים להגיד לאנשים שאין להם אוטו כי אנחנו שומרים אותו למישהו אחר ואז המישהו מבטל. אז מה הטעם לעשות הזמנה? צודקת. יופי. ואז פתאום נמצא אוטו והכל היה בסדר. אמריקאים.

הראיון היה מוזר. דיברתי עם 5 אנשים ב4 שעות. מדובר על חברה ממש גדולה שרכשה המון חברות קטנות, אפילו היתה להם חברה בתל אביב שנסגרה לאחרונה, ואני התראיינתי לקבוצה שהיתה בין החברות הראשונות שנרכשו לפני 16 שנה. בעולם ההייטק זה היה קצת מוזר לפגוש מקבץ כזה של דינוזאורים, אנשים שנשארים המון זמן במקום אחד. יש להם המון מהנדסים מסוג מסויים אבל חסר להם מישהו מהתחום שלי, היתה להם מהנדסת מהתחום אבל היא עזבה לאחרונה כי יש לה ילדים עם מוגבלויות והיא בהתחלה חשבה שכשהם יגדלו הם יהיו פחות מעמסה אז היא ירדה למשרה חלקית אבל התברר שהמעמסה לא ירדה אז היא עזבה וחוץ מזה בעלה מרוויח לא רע אז היא יכולה להרשות לעצמה ולמה לעזאזל אתם מספרים לי את כל הדברים האלה?? בכל מקרה, מאחר שאין להם אף אחד מהתחום שלי, הם לא כל כך ידעו איזה שאלות לשאול אז לא היו שאלות טכניות בכלל, רק שאלות של האם את מרגישה נוח עם לעשות משהו כזה? האם את חושבת שתוכלי להתמודד עם זה? עשית פעם משהו כזה? והתשובות שלי היו כן, בטח, אין בעיה, עשיתי דברים דומים, יש לי הרבה נסיון בתחום, הנה למשל דוגמה של משהו שעשיתי.. כאן התחלתי לפרט דברים שעשיתי וראיתי איך המראין מנסה להראות כאילו הוא מבין על מה אני מדברת, אבל לא.

בקיצור הם ממש צריכים מישהו מהתחום שלי ואני מקווה שהצלחתי לשכנע אותם שאני בדיוק המישהו הזה. אני לא יכולה להגיד שאני ממש מתלהבת מהעבודה הזו, החברה שהתראיינתי אליה בשלישי נשמעת הרבה יותר מגניבה, מעניינת, כיפית, חדשנית ובכלל מקום טוב, אבל מצד שני התפקיד הזה יכול לתרום משמעותית לרזומה שלי וגם מדובר על מקום יציב וכנראה שאם הם ירצו אותי אני אוכל לקבל תנאים ממש טובים. בקיצור אני עדיין מקווה לתשובה חיובית מהמקום הראשון, אבל אם לא ילך אז אני עדיין אשמח להצעה מהחברה הזו. זה עדיין יותר טוב מכל שאר הדברים שהתראיינתי אליהם או הגשתי קורות חיים עד עכשיו. 

עכשיו אני מותשת, בעיקר מנטלית. אחרי 8 חודשים שלא נהגתי שעתיים על הכביש יכולות להיות מעייפות אבל להיות שוב מאחרי ההגה נתן לי הרגשה טובה סך הכל, וגם זה שהצלחתי להגיע לסבב ראיונות כזה מרגיש שעשיתי משהו טוב לשיפור המצב שלי כאן. נקווה לטוב.