תוכניות

כבר למדתי לא לתכנן רחוק קדימה, אבל הטיסה חזרה עוד פחות מחודש והגיע הזמן להחליט אם להזיז אותה או לבטל בכלל. כשהזמנו את הטיסה קבענו את התאריך חזרה למה שיצא הכי זול, בכלל לא חשבנו שדווקא יולי יהיה זמן טוב לבקר. להיפך, כנראה שאם היינו חושבים על זה בטוח לא היינו קובעים ליולי, למה לעזאזל שנרצה להיות בארץ בחודש השני הכי גרוע (אוגוסט מקום ראשון).

אבל אז אמא שלי והעניינים שלה והניתוח שיוצא ביולי וכבר אמרתי לה שאני בטוח באה ואז קבענו את הIVF ליוני ואמרתי לה שאני לא באה והיא אמרה שהיא מבינה לגמרי (תעשי לי נכדים, זה יותר חשוב) ואז דחינו את הIVF ועברתי כבר את הניתוח שבגללו דחינו וה IVF התרחק שוב ועכשיו היא ממש רוצה שאני אבוא ואני יודעת שאני צריכה להיות איתה.

אז הוחלט, אני מגיעה לבקר ביולי. רק אני, האחד עסוק, או שאין לו ימי חופש למרות שהוא לא יצא בכלל לחופש מאז שהגענו, או שסתם לא בא לו לבקר בארץ אם גם ככה אח שלו ואשתו הבטיחו שיגיעו באוקטובר וההורים שלו כבר מתכננים להגיע באוגוסט. אני כבר הפסקתי לנסות איתו, חבל על המאמץ.

כבר יש כרטיס נוסף לשיקגו וחזרה, הפעם חזרה במאי, נראה שנה הבאה איפה נהיה שהתאריך יגיע. הפעם גם קניתי את הכרטיס עם ביטוח ביטול, למרות שפעם קודמת שביטלתי את הטיסה שלי החזירו לנו כמעט את כל הכסף על הכרטיס, החלטתי שאם יש ביטוח הסיכוי שיקרה משהו נמוך יותר, אלוהים כל כך אוהב לעשות בדיחות על חשבוני, אולי עם הבטחה להחזר כספי הבדיחה כבר לא תהיה כל כך מצחיקה. 

 

בינתיים בשיקגו הקיץ הגיע רשמית. שמענו אותו כל הסופשבוע בפסטיבל בירה מתחת לחלון שלנו. עכשיו מילא אם היה שווה לבוא לשתות אבל כרטיס כניסה עולה 25$ להסתובב בחנייה מגודרת ולקבל טעימות. אני לא יודעת אם יש הגבלה או אין הגבלה אבל בכל מקרה אין איפה לשבת והמוזיקה מעיקה ובתנאים כאלה בטוח שאי אפשר לשתות מספיק בירה שתצדיק 25$. בנוסף היה יריד אומנויות באזור האוניברסיטה עם דברים ממש מגניבים, אפילו מצאתי משהו יפה מתנה לאמא שלי (או ואבוי, אני צריכה להתחיל לחשוב על איזה מתנות אני מביאה לאנשים). מסתבר שהשכונה הזו היא לא כזה חור אחרי הכל. ואתמול רשמית נפתחו אירועי מוזיקה בפארק המילניום שבמרכז העיר, הלכתי עם חברה שעובדת באזור והיה ממש מגניב. אני יכולה להתחיל לאהוב את העיר הזו אחרי הכל.