כי אי אפשר, אדון הורוביץ, אי אפשר לזרוק את כל הארון למזוודה כי הארון גדול והמזוודה קטנה. ואתמול עמדתי חסרת אונים מול ארון גדול, תוהה מה מתוכו יכנס למזוודה. אני, שעברתי בעשר השנים האחרונות יותר דירות ממערכות יחסים רציניות, שנהיתי מומחית בלא לקחת איתי יותר ממה שצריך, לא ידעתי מה לעשות.
כל הבית מרוקן, חלקים ממנו פוזרו בין חברי משפחה וסתם אנשים וחלקים מצאו את מקומם ברחוב מחכים לגואל. חלק קטן נשאר בארגזים,מחכה לנו, אולי נחזור אליו. והארון בגדים מלא, מסתכל עלי מסתכלת עליו ביאוש. ביאושי פניתי לפתרון היחיד שיכלתי לחשוב עליו- טלפון לאמא. מה אני אעשה בפעם הבאה שאני אעמוד ככה?
מזוודה קטנה וטרולי לבגדים, מזוודה מאוד גדולה לדברים שהם לא בגדים, שתי מזוודות לבחור שיעשה איתן מה שהוא רוצה, 2 ארגזים של בגדים לאמא לשמור לי, 2 ארגזים לאמא לשלוח לי, חתולה אחת מסכנה בבית ריק מחכה לעתיד לא ברור בדירה של עמית לעבודה שיקח אותה היום. בית אחד עם שקיות משוטטות מחכה לדיירים חדשים. 2 אנשים ו5 מזוודות בדרך למדינה חדשה שם מחכה לנו דירה ריקה ועתיד לא ברור.
אין לכם אפשרות לקבל מימון ו/או הנחה למכולה (שאמנם תגיע שלושה חודשים אחריכם, אבל עדיף מכלום)?
השבמחקחוצמזה, המון בהצלחה ונסיעה טובה.
אני חושבת שהדבר הכי קשה לחוות (לי, לפחות) הוא אי וודאות. וזה די המצב שלך עכשיו. אי וודאות לגבי כל כך הרבה, לגבי הרוב, בעצם.
השבמחקאבל באומץ את קופצת למים האלה ואני רק מזכירה לך לעצור מדי פעם ולנשום. רק לנשום. לשים לב עד איפה הנשימה מגיעה, לשים לב אולי אילו תחושות פיסיות מתרחשות כרגע בגוף - לא לעשות עם זה כלום מעבר לכך, רק לנצל את כל השינויים האלה והאירועים האלה להתבונן מידי פעם פנימה ולהכיר את ג’אסט במצבים החדשים. מאחלת שוב המון הצלחה והנאה, יודעת שההומור שלך יסייע לא פעם ולא פעמיים לצלוח את האתגרים שעומדים בפנייך - בפני שניכם - ומחכה לשמוע חוויות
נסיעה טובה ושנה טובה
את הדברים והחפצים שנותרו מאחור בגלל אי זמינות להכניסם למזוודות ועדיין חושקים בהם אפשר לשלוח בחבילה בדואר למקום מגוריכם החדש
השבמחקמאחל לכם היקלטות מהירה שם בארץ הרחוקה
וגם שאת תיקלטי ותהרי במהרה