התלבטתי אם לכתוב את זה או לא לכתוב את זה. מצד אחד זה באמת אישי, מצד שני, למה יש לי יומן אם לא בשביל זה.
כשהתחתנו הפסקתי לקחת גלולות. אמרתי לעצמי שניקח את זה באיזי, בלי לחץ, ניתן לטבע לעשות את שלו. אם אחרי שנה לא יקרה כלום אז נתחיל לדאוג. איפשהו ברקע היה את העניין שאולי מתישהו ניסע לפוסט אבל זה תמיד נראה רחוק.
אבל אז הנסיעה לניו יורק ושיחות עם אנשים, עם מנחים פוטנציאלים, עם חברים מהלימודים שכבר נמצאים בפוסט וההבנה- יש סיכוי שעוד שנה אנחנו כבר נהיה במדינה אחרת. ואני לא רוצה ללדת במדינה אחרת. אני לא רוצה ללדת לבד, אני רוצה את אמא שלי לידי. היא אמרה לי כבר עוד לפני החתונה כשדיברתי איתה על האופציה הזו שאם אני יולדת בחול היא תבוא לגור לידי לכמה חודשים ואני מאמינה לה שהיא באמת יכולה לעשות את זה. אבל אני לא רוצה לכמה חודשים, אני רוצה אותה בתור נוכחות קבועה בחיי הילדים שלי כשיהיו. אני רוצה להיות ליד אנשים קרובים במקום מוכר. אני לא רוצה חופשת לידה במקום שאני לא מכירה ולא יודעת לאן ללכת ואל מי לפנות.
המחזור שלי די סדיר והיה אמור להתחיל בשני בערב. לא הגיע. בשלישי כל פעם שהלכתי לשרותים הייתי במתח כמו נערה ששכחה לקחת גלולות, רק עם תקווה הפוכה- שלא יגיע. ניסיתי לצנן התלהבות, הרי יש עוד גורמים שיכולים להשפיע. היה הטיול והיה לחץ סביבו, היו המעברי שעות בין פה לניו יורק. שותפה שלי למשרד נסעה לחודש, אל תצחקו אבל המחזור שלנו הסתנכרן (אל תשאלו איך אני יודעת) ועכשיו היא לא פה, אין לגוף שלי עם מי להסתנכרן. אני לא יודעת מה זה.
היום עשיתי בדיקה. פס אחד. שלילי. אני רוצה לבכות.
כשהתחתנו הפסקתי לקחת גלולות. אמרתי לעצמי שניקח את זה באיזי, בלי לחץ, ניתן לטבע לעשות את שלו. אם אחרי שנה לא יקרה כלום אז נתחיל לדאוג. איפשהו ברקע היה את העניין שאולי מתישהו ניסע לפוסט אבל זה תמיד נראה רחוק.
אבל אז הנסיעה לניו יורק ושיחות עם אנשים, עם מנחים פוטנציאלים, עם חברים מהלימודים שכבר נמצאים בפוסט וההבנה- יש סיכוי שעוד שנה אנחנו כבר נהיה במדינה אחרת. ואני לא רוצה ללדת במדינה אחרת. אני לא רוצה ללדת לבד, אני רוצה את אמא שלי לידי. היא אמרה לי כבר עוד לפני החתונה כשדיברתי איתה על האופציה הזו שאם אני יולדת בחול היא תבוא לגור לידי לכמה חודשים ואני מאמינה לה שהיא באמת יכולה לעשות את זה. אבל אני לא רוצה לכמה חודשים, אני רוצה אותה בתור נוכחות קבועה בחיי הילדים שלי כשיהיו. אני רוצה להיות ליד אנשים קרובים במקום מוכר. אני לא רוצה חופשת לידה במקום שאני לא מכירה ולא יודעת לאן ללכת ואל מי לפנות.
המחזור שלי די סדיר והיה אמור להתחיל בשני בערב. לא הגיע. בשלישי כל פעם שהלכתי לשרותים הייתי במתח כמו נערה ששכחה לקחת גלולות, רק עם תקווה הפוכה- שלא יגיע. ניסיתי לצנן התלהבות, הרי יש עוד גורמים שיכולים להשפיע. היה הטיול והיה לחץ סביבו, היו המעברי שעות בין פה לניו יורק. שותפה שלי למשרד נסעה לחודש, אל תצחקו אבל המחזור שלנו הסתנכרן (אל תשאלו איך אני יודעת) ועכשיו היא לא פה, אין לגוף שלי עם מי להסתנכרן. אני לא יודעת מה זה.
היום עשיתי בדיקה. פס אחד. שלילי. אני רוצה לבכות.
בלי לחץ, עדיין לא קיבלת? גם שלילי לא קובע עדיין כלום.
השבמחקהריון זה דבר כ"כ לא טריוויאלי (מדבר מנסיון אישי כואב).
נראה פשוט וברור אבל זה לא (אני בטוח שאת יודעת).
אבל סבלנות ואני בטח אחזיק אצבעות.
אני כל כך לא מבינה בבדיקות הריון
השבמחקאבל תחכי שבוע, ואז תעשי עוד בדיקה ואז תראי
(או שתלכי לרופא נשים אם זה ממש מלחיץ אותך)
יכול להיות שגם הגוף שלך מושפע מהלבטים....רוצה/לא רוצה אצ ההריון. רוצה עם "אבל" גדול....
השבמחקויכול להיות שזה באמת רק בלגן במנגנון...
בכל מקרה אם הצלחת להיות קול עד עכשיו...חכי שבוע שבועיים...ואז אם עדיין לא יגיע מחזור תבדקי שוב. אולי עד אז כבר גם יתחילו הבחילות ...
זה לא רע ללדת בארצות הברית, הנולד/נולדת יקבל/תקבל אזרחות של ארצות הברית וההורים יכולים לקבל גרין-כארד ולפתור את בעיות הויזה לשארית חייהם...
השבמחקלידה זה רק חלק אחד, לגדל ילד, הסביבה התומכת, ההורים, התרבות.
השבמחקבארץ יש מערכת תומכת. כן אזרחות או לא אזרחות.
עברו כמה ימים מאז כתיבה הפוסט ואני מקווה שאת כבר מרגישה יותר טוב.
השבמחקטוב שאת מבינה שאת רוצה את אמא שלך לידך כבר עכשיו וטוב שהיא מוכנה להיות שם בשבילך. זה לא מובן מאליו.
לבטים וחששות עלולים להוות מכשול להריון כי הגוף והנפש צריכים להיות מסונכרנים. אני לא אומרת שאין יוצאות מן הכלל אבל זה בגדול.
המון בהצלחה!