הגיע הזמן לכתוב על הטיול

אחרי הכל אנחנו פה כבר הרבה זמן. חזרנו ביום שני. המזוודה שלי חזרה ביום שלישי (הטיסה חזרה היתה קשה, חלק מהמזוודות החליטו לעשות עצירת ביניים ארוכה יותר מהמתוכנן). היום סוף סוף אין 2 מזוודות פתוחות באמצע הסלון (ההורים שלו היו צריכים את המזוודה חזרה,  אני סתם לא הצלחתי למצוא את המתאם חשמל למצלמה אז בלית ברירה פרקתי את המזוודה). העברתי את התמונות מהמצלמה למחשב ומשם לפיקאסה (זה מה שעושה מי שמסרב לעשות פייסבוק או אינסטוש) ואפילו פרסמתי פוסטתמונות. יש סיכוי שהג'טלג נגמר אחרי שהלילה ישנתי כמעט 12 שעות. אז אפשר כבר לכתוב.

 

טיסות. סיוט. לא פלא שהמזוודה לא הצליחה לעבור את שתיהן. אני בכלל התפלאתי שהיא הצליחה להגיע לניו יורק. שעה קונקשן בפריז, נראה לכם מספיק? לא אם הטיסה מהארץ יוצאת באיחור של שעה וחצי. שדה התעופה של פריז ממש ארוך כשצריך לעבור את כולו בריצה, מזל שנעלתי נעלי ספורט. 

בכלל הנעלי ספורט האלה עבדו שעות נוספות בחופשה הזו. בעיקר בשבוע הראשון שהאחד עבד ואני טיילתי לי לבדי. ואז בערב הוא הגיע אחרי יום שלם של ישיבה ורצה ללכת קצת. ניסיתי להסביר שאני כבר הלכתי מספיק היום אבל הוא התעקש, מה אני לא אתן לו ללכת לבד. 

קיבלנו מהאוניברסיטה דירה חמודה בגיניץ' וילג', חדר וחצי, קומה שלישית, כזו שבתל אביב ישכירו ב4000 שקל לחודש. האוניברסיטה שילמה עליה 4000 דולר לשלושה שבועות. מעניין אותי אם בניו יורק אנשים מצלמים מילקי במכולת בניו ג'רסי, שם הכל זול יותר ויש פחות מיסים. 

שכונה מגניבה עם המון מועדוני קומדי, כל פעם שהגענו הביתה מישהו שאל אם אנחנו מעוניינים במופע קומדי הערב. בסוף שבוע כל הרחובות מלאים ויש רעש עד השעות הקטנות. לדייר בדירה יש מכשיר רעש לבן.

 

מה עושים? אני בעיקר אהבתי את הפארק. מילא הסנאים, כאלה יש בכמויות בכל פיסת דשא, אבל בפארק עצמו יש גם כל מיני ציפורים מגניבות וצבים וצ'יפמאנקס, שזה כמו סנאי רק יותר מהיר בלי הזנב המיותר הזה. האחד צילם סרט של 2 דקות של צב מנסה לצאת מהאגם. אני שוקלת להעלות אותו ליוטיוב. מעניין כמה צפיות הוא יקבל. 

 

ומוזיאונים. גדולים באופן מוגזם. אני יודעת לתקתק מוזיאונים, את המט עשיתי ביום אחד, על רוב האגפים עברתי בצורה חלקית, ראית חדר אחד הבנת את הרעיון. רק על המעניינים יותר עברתי בצורה בצורה שיטתית. את הנשיונל היסטורי עשיתי ביחד עם האחד. הספקנו לראות בעיקר דינוזאורים ומעופפוזאורים (פטרוזאורים אם אתם מתעקשים להשתמש במונח המדוייק) תערוכה מיוחדת בתשלום אקסטרה על דינוזאורים שעפו. כל התערוכה חשבתי עלי ועל אח שלי בגיל 10 (אני בגיל 10, הוא 8.5), בתקופה שבה יכלנו לנקוב בשם של כל דינוזאור. איך היינו חוגגים שם אם היו לוקחים אותנו. מצד שני עם כל העומס בעיר הזו אני בגיל 10 הייתי חוטפת שוק ולא מוכנה לצאת מהמלון. את המומה עשינו ביחד עם אח שלו ואשתו, הם התעיפו אחרי 2 קומות, מאטיס ואומנות של המאה ה20, אנחנו עברנו עוד בוויש זריז על פוסט מודרני.

 

קניות- אנחנו לא טובים בזה. ביום הראשון קניתי מצלמה ב B&H או כמו שהיא נקראת בפי הישראלים החנות של הדוסים. כמו בארץ גם בניו יורק אצל החרדים אפשר למצוא את הדברים הכי זולים. מזל שהספקתי לקנות אותה ביום שני כי בשלישי היא כבר נסגרה למשך כל החג כדי שהדוסים שם יוכלו לרדוף אחרי יהודים ולשכנע אותם לעשות ארבעת המינים. דרך אגב, זו הסיבה היחידה שבגללה לא מומלץ להזדהות כיהודים בניו יורק. הטיסה חזרה היתה בראשון בצהרים ככה שבבוקר עוד הספקנו ללכת לשם לקנות לאחד מחשב חדש (אחרי שהוא לקח את שלי). היה שם עמוס כמו במאפיה אחרי פסח. רק כשהגיסים הגיעו הם לימדו אותנו על האאוטלטים ואיך קונים בהם אז קנינו קצת בגדים. וגם לקחנו במזוודה חלק מהקניות שלהם כי להם לא נשאר מקום. 

קטע מצחיק בצ'ק-אין במטוס, הדיילת של אייר פראנס כבר היתה מוכנה להעלות את המזוודות שלנו אבל אז היא אמרה "אה, אני רואה שאתם ממשיכים לתל אביב" ובמבט של אוי לא, עכשיו אני צריכה לשאול את השאלות המפגרות האלה שלהם התחילה "ארזתם לבד?" חסכו לה ואמרנו כן, ארזנו לבד, המזוודות היו איתנו כל הזמן, אף אחד לא נתן לנו להעביר משהו (השמטנו את הקניות של הגיסים, חששנו שהיא לא תדע מה לעשות עם זה). 

 

אז זהו, היה כיף, המצברים התמלאו חלקית ואפילו האחד הצליח לעבוד קצת. חזרה לשגרה ולעבודה. 

 

שיהיה לכולם שבוע מוצלח ושלא יסגרו את ישראבלוג.