הנבלות רק ניצלו את הפסקת האש לבנות מנהרות חדשות. סליחה, קן טרור חדש.
דברים שאת לא רוצה לגלות שבוע לפני טיסה:
1. שכבר שבועיים יש שביתה בחברה שאיתה את הולכת לטוס וכרגע 50% מהטיסות מתבטלות. אם יש לי 2 טיסות, לכל אחת 50% סיכוי, מה הסיכוי שאני אגיע לניו יורק להתאחד עם בעלי?
2. שיש קן צרעות ענקי בבוידם ולפי הריח הן הצליחו להרוג משהו.
לא יודעת אם זה מזל או חוסר מזל שהאחד יצא היום לניו יורק. מצד אחד לפחות הפעם הוא לא ינסה להתמודד בעצמו עם המפגעים, מצד שני אני נשארתי לבד עם חתולה, קן צרעות ולפי הריח גופה של משהו. דווקא המדביר היה יכול להגיע היום אחר הצהריים אבל חשבתי שעדיף מחר בבוקר לפני שאני הולכת לעבודה, כי ככה אני לא אצטרך לבלות את הלילה מחוץ לבית. חשבתי לא נכון. היום בערב לא יכלתי יותר לשהות בדירה עם הריח הזה. אז נסעתי לקיבוץ מתוך מטרה להתאכסן בדירה של אמא שלי שכרגע נמצאת בארה"ב (כן, גם אתה אני הולכת להפגש שם. ממש מפגש משפחתי). ליתר בטחון התקשרתי לאח שלי לוודא שאין לו תוכניות על הדירה. אין לו אבל בכל מקרה הוא לקח את המפתח של הדירה איתו לעפולה ויחזור רק ב11. מה זה הטירוף הזה, קורס פסיכומטרי עד 10.30 בערב? קשה באימונים, קל בקרב? מזל שההורים שלי לא גרים יחד. נסעתי במקום לאבא שלי, עשיתי מקלחת וישבתי וקראתי עיתוני חג עד שאח שלי חזר.
עכשיו אני לבד. לגמרי לבד, בלי חתולה, בלי בעל, בלי צרעות. אני והדירה הגדולה של אמא שלי, בקיבוץ השקט והקריר. אולי מחר אני אתגנב לחדר אוכל לארוחת בוקר קיבוצית איכותית. או שאני אשכנע את אבא שלי להביא לי אחת. או שאני פשוט אסע לדירה לפגוש את המדביר. ואחר כך אתחיל לחפש דירה חדשה. אני יודעת שאסור להכנע לטרור, אבל אין על מי לסמוך במדינה הזו.
אם מישהו יגיד לי שנה טובה אני יורה בו.
עדכון מהיום (שני). בבוקר בא המדביר. היה בשוק מגודל הקן. אמר שלפי הגודל הן פה כבר שנה לפחות. מסתבר שזה לא הפליטים מהקן בתריס שבנו קן חדש, הקן בתריס היה רק פרובינציה של הקן הגדול. הוא גם חיפש את מקור הריח אבל לא מצא גוויה. אולי הצרעות אכלו אותה.
הגעתי הביתה בערב ועדיין היה ריח של גוויה אבל פחות חזק. עכשיו יש ריח שסנו מגדירים אותו כפירות הדר וסיגליות. נניח. הצצתי לבוידם ויש שם שדה קטל של צרעות. נראה לקראת הערב אם אפשר לישון פה הלילה כי אין לי כוח לקיבוץ שוב. למרות שנראה לי שאבא שלי שמח שלשם שינוי אני באה אליו לסיוע ולא לאמא שלי.
מכירים את זה שיש לכם הרגשה גועלית כזו אז אתם מחפשים אוכל שיתאים להרגשה? אז עכשיו החלטתי לאכול את הפשטידה טבעונית שאין לי מושג למה אמא של האחד החליטה לקנות לראש השנה וכמובן שאף אחד לא אכל אותה אז אנחנו קיבלנו אותה כי האחד צמחוני אז הוא אמור להיות רגיל לתחליפי אוכל. אז זהו, שלא. הדבר הזה גועל נפש. כמו שאני מרגישה עכשיו. מתאים
דווקא כשהכל הפוך וחרבנה, אתה יודע שאחרי שזה ייגמר יהיה קצת טוב יותר, אז...שנה טובה !! (:
השבמחקצרעות וזה?
השבמחקאיך הן הגיעו לשם
והאם הסיפור נגמר בשלום בסוף?
מקווה שנהנית מהשקט בקיבוץ
זה אחד הדברים שאני הכי אוהבת בלגור במושב
שאני מגיעה הבייתה ושקט אין רעש של מכוניות ואנשים וכו’
תזהר ממני
השבמחקאין לי מושג איך הן הגיעו לשם. זה חלל סגור, אין פתח החוצה, לפחות לא כזה שנראה לעין.
השבמחקאני גם אוהבת את השקט, לפחות זה.
עטיתי שחפ"ץ וחבשתי כפל"ד אז אני מוגן מהיריות...
השבמחקברכת שנה טובה לך ולאחד
תזהר ממני
השבמחקעכשיו אני מוגן לחלוטין כי פלשתי למקלט האטומי של ממשלת ישראל אי שם בהרי ירושליים...
השבמחקוואו, סיפור קשה!
השבמחקעדיין הצרעות המתות בבוידם או שמישהו עשה לך שירות וניקה את הכל משם?
אני מבינה שזו דירה שכורה, לא? בעל הבית לא מתערב בדברים כאלה?
מקווה שאת בסדר (דרך אגב - איפה החתולה?)
ושאת עדיין טסה (טסת?) לניו יורק כמתוכנן!
וגם...
מסתכנת ביריה ממך אבל....שנה טובה ומתוקה ג’אסט, וגם גמר חתימה טובה (אם אבוד לי אז אבוד לי)
אני לא יודעת מה יש או אין בבוים עכשיו, אני לא מתכוונת להתקרב לשם
השבמחקזה דירה שכורה אבל בעלת הבית (שהיא בעצם אמא של בעל הבית שלו אין זמן להתעסק איתה) גרה רחוק ולא ממש יודעת מה לעשות אז רוב הזמן אנחנו מטפלים בדירה והיא מחזירה לנו כסף.
החתולה גם בסדר, קצת כעסה שסגרתי אותה בחדר עם חלונות פתוחים אבל זה היה לטובתה שלא תסתובב בבית אחרי הריסוס
עכשיו אני גם ידעת איפה למצוא אותך
השבמחק