בטח שאפשר לבכות תוך כדי ספורט

פשוט היא כתבה שלא ולא רציתי ללכלך לה את הפוסט עם השטויות שלי.

הכי טוב זה לבכות כששוחים בלי משקפים כי אז לא צריך לנגב את הדמעות וגם יש תירוץ למה העיניים אדומות. 

גם כששוחים עם משקפים זה בסדר כי האטימה אף פעם לא מושלמת ותמיד נכנסים קצת מים ששוטפים את הדמעות.

לבכות בזמן ריצה זה בעייתי כי הדמעות מתערבבות עם הזיעה וצורבות בעיניים ואז אי אפשר לראות כלום ויש פוטנציאל גבוה להתקל באנשים או עצמים.

באירובי קשה לבכות כי הראש כל כך עסוק בלהתרכז בקומבינציות המסובכות שאת אפילו לא שמה לב שאת שפוכה, בטח שלא נשאר לך זמן לחשוב על הגורם לבכי. הבעיה היא בחלק של העיצוב שתמיד בא אחרי והוא מונוטוני. אפשר לנסות להסיח את הדעת על ידי זה שמתרכזים בכאב של כל השרירים במקום בכאב של הנפש. אומרים שאי אפשר להרגיש כאב בשני מקומות בו זמנית כי המוח לא מסוגל לפענח אותות כאב משני מקורות שונים באותו זמן. בגלל זה שרירים תפוסים זה טוב כשרוצים לבכות. 

בעצם כל ספורט עם מוזיקה זה טוב כשרוצים לבכות כי מוזיקה קצבית גורמת לאשליה של הנאה. האחד טוען שבנות אוהבות חוגי ספורט עם מוזיקה כמו אירובי וזומבה כי ספורט זה דבר מבאס ומוזיקה גורמת לו להראות כיף.

מוזיקת רוק בווליום גבוה זה טוב כשרוצים לבכות. זה גם מסווה את הצליל של הבכי וגם ממלא את הראש. מהרעש אי אפשר לשמוע את המחשבות, גם לא את הרעות.