אמא שלי מקימה את שגרירות יפן בקיבוץ

יש לאמא שלי קטע עם כל מיני עושי כשפים למיניהם, מתקשרים, רואי הילות, הילרים וכאלה. או יותר נכון להם יש קטע איתה. יש לה כשרון למצוא אותם בכל מקום וכל פעם שהיא פוגשת אחד כזה הוא בטוח שהיא אחת משלהם ושהיא חיבת ללמוד לעשות מה שהוא עושה ולהביא טוב לעולם. היא לא החליטה עדיין אם היא מאמינה בדברים האלה או לא אז כל פעם היא מנסה.

לפני כמה זמן היא היתה ביפן בטיול מאורגן וערב אחד נתנו להם להסתובב חופשי בטוקיו. אמא שלי ובנזוגה יצאו לחפש אוכל ומצאו שוב עושה נפלאות שכזה שעוסק באיזה תורה יפנית שלא שמעתי עליה עד היום וגם כשניסיתי לגגל לא מצאתי. הוא כמובן החליט שיש לה אנרגיה מתאימה ולקח אותה למקדש שלהם. אחרי החזרה מיפן הם שמרו על קשר אינטרנטי ובדואר (דואר פיזי, חבילות והכל). מתישהו בא איזה מורה של התורה הזו שלו לארץ אז הוא שלח אותה ללמוד אצלו ושם היא פגשה עוד יפנים ואפילו הביאה אותם לסיור בקיבוץ וכמובן ברפת (יש בקיבוץ רפת רובוטית, הפרות חולבות את עצמן, זה באמת מגניב).

לפני החתונה שלי היא רצתה לשתף אותו בהתרגשות שלה ובגלל שבכל מקרה הכנו הזמנות באנגלית היא שלחה לו אחת מתוך הנחה שהוא לא באמת יבוא. הוא מאוד התרגש מההזמנה והודיע שהוא מגיע. אז זה הסיפור למה היה לנו יפני בחתונה. בהתחלה חשבתי שהוא בא רק בגלל שביפן אם מזמינים אותך זה לא מנומס לא לבוא אבל כנראה שהוא בכל מקרה ממש רצה להגיע לישראל ושמח שיש לו הזדמנות. וגם הוא סיפר שביפן מקבלים חופש רק לחתונות או לוויות, ככה שסידרתי לו תירוץ. בכל מקרה היה לי יפני בחתונה וזה היה מגניב. הוא נשאר גם לליל הסדר ובכלל היה מאוד נרגש מכל העסק. 

הוא גם סיפר לחברה שלו משגרירות יפן שהכירה את אמא שלי כמה הוא התרגש והיא גם התרגשה בשבילו ושכנעה את אמא שלי להזמין אותה ליום העצמאות. אותה ואת חברה שלה שבאה לארץ ללמוד ריקוד אצל אוהד נהרין. ככה יצא שסקיקו ויקיקו (השמות לא בדויים, באמת) באו לבקר ביום העצמאות. יפניות ביום העצמאות זה ממש משעשע. יש להם התרגשות שכזו אההההה, אוווווווו, ואוווווווווו, זה נורא נחמד. אפילו הצטרפתי אליהם לריקודי עם מאחר והן נורא רצו לרקוד ואמא שלי סרבה בתוקף. שנים שלא רקדתי ריקודי עם. 

 

אז כשארחנו את המשפחה של בעלי () בפסח היה יפני אחד וכשהם אירחו אותנו לעלאש המסורתי באנו עם 2 יפניות. אני תוהה מה ההורים שלו חושבים על זה.