פסיכולוגיה (בשנקל) של חלומות

לפני משהו כמו 3 שנים כתבתי פה על חלום שהיה לי. זה היה לפני שפגשתי את בעלי () וגרתי במגדל מגורים בקומה חמישית. בחלום הייתי בדירה שלי ובגלל שהתקרה נראתה מוזר הבנתי שאני בחלום. חשבתי לעצמי, אם אני בחלום אני יכולה לעשות מה שאני רוצה. מה אני רוצה לעשות? אני רוצה לקפוץ מהחלון. אז יצאתי למרפסת, טיפסתי על הגדר, לרגע הרגשתי התרגשות מהולה בפחד בתוך החזה וקפצתי. ראיתי את הקרקע מתקרבת עלי והרגשתי את כל הכובד שלה מגיע אלי ואז, רגע לפני שהגעתי למטה, כמו שתמיד קורה לי כשאני חולמת שאני נופלת, התעוררתי.

פעם שמעתי או קראתי שכשאנשים חולמים שהם נופלים הם מתעוררים רגע לפני שהם מגיעים לקרקע. מאז כל פעם שאני חולמת שאני נופלת אני מתעוררת רגע לפני שאני מגיעה לקרקע. לפעמים אני אפילו עושה את זה בכוונה כדי להתעורר.

לפני כמה ימים מישהו מהעבודה נתן הרצאת העשרה על חלומות צלולים וסיפר על כל מיני דרכים לשלוט על החלום ולגרום למה שאנחנו רוצים שיקרה לקרות. אחד הדברים שהוא אמר זה שבחלום אנחנו בדרך כלל לא ממש יצירתיים ולכן כדאי לנו לחשוב בזמן הערות מה אנחנו רוצים שיקרה בחלום (ועדיף לא לקפוץ מהחלון, רק למקרה שזה לא באמת חלום).

אתמול בלילה באיזה שלב הבנתי שאני חולמת אז ניסיתי להבין מה אני רוצה שיקרה עכשיו. כמו שההוא אמר, לא הייתי יותר מדי יצירתית והחלטתי שאני רוצה לאכול. ואני רוצה להזמין אנשים, כנראה את המשפחה שלי ושל בעלי () לארוחה. הצלחתי לגרום לשולחן ערוך להופיע ולצוות מלצריםמשרתים ללכת להכין אוכל והאורחים התחילו להגיע. הלכתי לקבל את פני האורחים אבל גיליתי שכשהפכתי את החדר לחדר אוכל גם הפכתי את הדלת לחלון וראיתי שאני בקומה שלישית שהיתה די גבוהה. כהשסתכלתי בחלון וראיתי כמה הוא גבוה נזכרתי שפעם בחלום רציתי לקפוץ וחשבתי שאולי שוב אני רוצה לקפוץ (אני באמת לא יצירתית בחלום). פתחתי את החלון ולרגע שוב הרגשתי את ההתרגשות הזו בחזה והחלטתי שזה לא מה שאני רוצה, אני רוצה לארח. 

בהמשך שכחתי שאני בחלום ואולי זה הסיבה שהמלצרים לא תפקדו ואחת היתה ממש חצופה ופיטרתי אותה ואת האחראי, אבל זה לא משנה. מה שמשנה הוא שהפעם לא רציתי לקפוץ.

 

לא חשבתי על החלום הזה יותר מדי בבוקר אבל אחרי הצהרים הלכנו לסרט שאמור להיות קומדיה שחורה על חבורה של אנשים שנפגשים כשהם מנסים להתאבד בקפיצה מבניין (ארוכה הדרך למטה. סרט די גרוע, אל תלכו). אחרי הסרט הוא התחיל לדבר על למה הוא בכלל לא אמין (הוא באמת בכלל לא אמין) והוא בכלל לא חושב שאנשים מתאבדים בגלל סיבות כאלה. שאלתי אותו איך הוא יודע, אם הוא אי פעם חשב על זה.

אני אף פעם לא חשבתי על להתאבד (להוציא לקפוץ מהחלון בחלום) אבל כן ידעתי איך אני אעשה את זה אם. היתה תקופה שכל פעם שהיתי יורדת בדרך מהאוניברסיטה היתי חושבת באיזה סיבוב בירידה כדאי להמשיך ישר כדי שזה יראה כמו תאונה אבל זה יהיה מספיק קטלני שאני לא אסבול יותר מדי. גם ניסיתי לחשוב מה אני אעשה עם החתולה ומי ידאג לה.

היה ברור לי שאני לא אעשה את זה אבל באחת השיחות שלי עם עצמי שאלתי את עצמי למה בעצם אין סיכוי שזה יקרה. התשובה שלי היא שיש לי משפחה שמאוד אוהבת אותי ואני לא יכולה אפילו לחשוב על להכאיב להם כל כך. השאלה הברורה שבאה היא מה יהיה אם יקרה להם משהו והתשובה גם היתה ברורה. בתקופה הזו לא רציתי להיות במצב שהם כולם באוטו אחד ואני לא. אם הינו יוצאים למסעדה שנמצאת באמצע הדרך בין חיפה אליהם, עדיין היתי נוסעת אליהם ואיתם באוטו למסעדה. ידעתי שאם תהיה תאונה באוטו שהם כולם בו אני גם רוצה להיות שם. 

 

באופן מוזר ביום שפגשתי את בעלי ()  מישהי עשתה בדיוק את מה שתכננתי, נסעה ישר בסיבוב בנשר ונפלה מגובה 150 מטר. מה שחשבתי כששמעתי את זה היה שזה בכלל לא סיבוב שלקחתי בחשבון ואפילו לא ידעתי שיש מאחריו תהום. ועכשיו שמו גדר מחוזקת שם.

מאז שפגשתי אותו לא היו לי יותר את המחשבות האלה. וגם אין לי בעיה לבוא איתו באוטו כשהם כולם באוטו אחר.

כמו בחלום, יש לי משפחה שצריך לארח, אני לא יכולה לקפוץ עכשיו מהחלון.  

 

 

כן, אני עדיין מחייכת כל פעם שאני אומרת בעלי() .