כל עבודה מכבדת וזה

אבל יש גבול.

לפני חודש בערך פניתי לעבודה בבית הספר היהודי בשכונה. שלחתי קורות חיים ולא קיבלתי שום תשובה. התקשרתי לשאול, האחראית ענתה לי שהיא קיבלה את המייל ולא היה לה זמן להסתכל. מאז לא שמעתי מהם.

עד אתמול, בשמונה בערב במייל עם שורה אחת - can you sub tomorrow 10:40-11:20?  מה, מי, איך, אני מכירה אותך? שיחה ארוכה במיילים הובילה לזה שהיום בבוקר החלפתי את המורה בשיעור אחד תמורת 20$. 

עכשיו, זה לא שאני מזלזלת בכסף אבל יש כרגע בחוץ חתיכת סופה רצינית, שלג ב-0 מעלות (שלג ב5- זה כיף כי הוא קפוא, שלג ב-0 זה לא כיף כי הוא מיד נמס ומרטיב את הכל) עם רוחות מטורפות שמעיפות את השלג לפרצוף וכמעט מעיפות אותי לאגם ובמצב הזה יצאתי מהבית בשביל 20$ שבסוף לא קיבלתי אותם כי האחראית על החשבונות היתה עסוקה והאחראית על המחליפים לא היתה אז מתישהו אולי אני אקבל אותם.

הילדים היו די חמודים, המשימה כללה עבודה על מחשב, ככה שבמקום להפריע הם שמעו שירים וסך הכל היה די נחמד. גם הרבי שפגש אותי בכניסה היה מקסים והתנצל על חוסר הנימוס. אולי בפעם הבאה לא תהיה כזו סופה ואני ממש עשויה להנות.

 

אומרים שהחורף עומד להגמר. שבוע שעבר היה שבוע יפה וחם, עכשיו יש סופה מטורפת אבל לא ממש קר וכנראה שהיא תגמר עוד מעט. הבטיחו שהאביב פה יפה. 

קר היום

האמת שלא כזה קר, רק 8-.פשוט אין לי אינסטוש אז אני זורקת פה את מה שיש לי. קבלו פילטר לבן

אני לא מאמינה לאן התדרדרתי

אני מחפשת משהו זמני עד שאני אמצע עבודה אמיתית, רק כדי שיהיה לי משהו לקום בבוקר בשבילו, אז פניתי לגן היהודי הקרוב למקום מגורי (ברור שיש כזה), איפה שאמרו לי שהם מחפשים כל אחד שיודע עברית! ונתבקשתי לשלוח קורות חיים.

אם אני לא מתקבלת לזה אני פורשת.

חם היום

6-8 מעלות. טירוף.

אז לבשתי את המעיל הקל שהבאתי מהארץ (זה שבארץ שימש אותי בימים הקרים יותר), שמתי את הכובע וכפות שקניתי בתחילת העונה וחשבתי שיהיו מספיקים, לבשתי ג'ינס בלי גטקעס מתחת ויצאתי לצלם. אפילו הצלחתי להוריד מדי פעם את הכפפות כדי לתפעל את הטלפון. טירוף.

 

זריחה מעל האגם

 

כפי שהיא נראית מהחלון כי מי המשוגע שיצא בקור הזה לאגם לפני הזריחה, מספיק עמדתי 10 דקות בתחנת אוטובוס, קפאו לי השחלות. מה שעלול להיות קצת בעייתי כי בדיוק נסעתי לצלם אותן, מקווה שזה לא הפריע להן להיות פוטוגניות. דרך אגב, השלג שרואים הוא כבר בן שבוע ושחור לגמרי, רק על הגגות הוא נראה יפה. 

כן כן, התחלנו שוב. התייצבתי ב7.30 בבוקר בבית חולים, שם כמו שהרופאה אמרה לי מראש הם לא רואים במחשב את ההפניה שהיא שלחה אז מתקשרים אליה והיא מסבירה להם איך למצוא את ההפניה. ואז מצלמים בנימוס ולוקחים דם בנימוס ומאוד אדיבים שזה נחמד כשמישהו בא לדקור אותי שהוא שואל אותי לפני מה שלומי היום ובסוף מאחל לי you have a good one, OK?

בכלל כל הפרוצדורה פה מאוד קבועה. לפני כל רופא יש מפגש עם אח או אחות שממלאים את אותם פרטים, לוקחים את אותם מדדים, שואלים את אותן שאלות, are you familiar with the speak-up program? ואז מסתכלים עלי בחיוך אוהד one last question: do you feel safe at home? שקלתי פעם להגיד להם שלפני כמה ימים שדדו מישהו ברחוב שלנו ובאיומי אקדח לקחו אותו להוציא כסף מהכספומט אז לא כל כך, אבל לא נראה לי שזה יעזור במשהו. 

למרות הצביעות שבעודף נימוס הזה יש בזה גם הרגשה טובה. אנשים רגועים יותר, לא מתעצבנים כי איך אפשר להתעצבן על מישהו שבדיוק בירך אותך ושאל אם הכל בסדר. מצד שני זה מרגיש קצת לא נעים, בעיקר באזור הזה על גבול השכונות שלא כדאי להתקרב אליהם, יש הרגשה שכל נותני השירות הם שחורים וכל מקבלי השירות הם מהאוניברסיטה. אחוז הלבנים שרואים ברחוב יורד ככל שמתרחקים מהאוניברסיטה ועולה כשמתקרבים מה שנותן הרגשה לא נעימה. משהו בשיטה פה לא עובד. אומרים שלכולם יש את הזכויות ל Life, Liberty and the pursuit of Happiness , אבל אם באת מרקע לא נכון, אתה יכול לרדוף כמה שתרצה, האושר, ובמיוחד העושר, מגיע רק לאנשים בצבע הנכון שבאו מהשכונות הנכונות.  

 מרגישים ששעת עבודה פה לא שווה הרבה, יש שוטר (שחור) שעומד ליד רמזור ומכווין אנשים לציית לרמזור, יש מישהו (שחור) שעומד מאחרי המסוע בסופר ואורז לך שקיות, שלא לדבר על זה שפה אף אחד לא ידאג לקופאיות לכיסא, פה כולם עומדים כל היום, 7 ימים בשבוע ורק בכריסמס ליום אחד הכל היה סגור. מצד אחד זה נחמד שיש סופר ושירותים כל השבוע ובסוף שבוע, מצד שני כשחושבים על האנשים שעובדים ביום ראשון כנראה בשביל גרושים זה מרגיש פחות נחמד.

אנשים שחיים פה כבר כמה זמן אומרים שלעומת הארץ פה הם מרגישים שקט כלכלי, לא צריך לרדוף אחרי האשראי כדי לסגור את החודש. מצד שני האנשים האלה כולם הגיעו לפה בעקבות עבודה או לימודים גבוהים, כלומר אנשים עם נתונים שבאופן טבעי ממקמים אותם במעמד הביניים ומעלה. פה באמת מצב הביניים יותר טוב מבארץ. מצב המעמד הנמוך לעומת זאת, בואו לא נדבר על זה. אתם יודעים מה, אני מעדיפה לחיות בארץ, לוותר על מסעדה פעם בשבוע אבל לדעת שלקופאית שמשרתת אותי בסופר יש יום מנוחה שבועי וחוק שדואג שהיא תוכל לשבת ואף אחד לא מכריח אותה לחייך אלי באדיבות ולשאול לשלומי למרות שזה מעניין לה את התחת אם did you find everything ok?

 

אז עכשיו קיבלתי מייל עם מסקנות הבדיקה (הכל כמו שצריך) והוראות להמשך (קחי הורמונים ותתיצבי שוב עוד שבוע) ודרך אגב, המרשם לזריקה שתצטרכי לקחת עוד שבוע נשלח לפי דרישות הביטוח לפלורידה (?), צרי איתם קשר לארגן משלוח. דרך אגב, אחרי שיחה של כחצי שעה עם הביטוח לא הצלחתי להבין כמה אני אשלם בסוף, כנראה זה יהיה איפה שהוא בין 250 ל 2000 דולר בשנה. ילדים זה יקר ופה עוד יותר.

אינטרנט שלום

השיחה הבאה מתנהלת באנגלית:

תמיכה טכנית שלום, תודה רבה שהתקשרת, איך אפשר
לעזור?

אין לי אינטרנט

מה המספר טלפון שלך?

<מספר>

אוקי, המספר ששמעתי הוא <מספר> לא הבנתי את
הספרה הרביעית

ארבע <מנסה לבטא את הר>

כן, הספרה הרביעית

הספרה הרביעית היא ארבע <לעזאזל אם הר הזו>

לא הבנתי

ארבע. אחת שתיים שלוש ארבע

ארבע?

כן

טוב, טכנאי יתקשר אליך.

אתה יכול להגיד לי אם יש בעיה באזור שלי?

לא, אבל טכנאי יתקשר אליך ויבדוק, שיהיה לך יום
נפלא

<מזל שהתקשרתי לתמיכה טכנית ולא, נניח, לסתם נציג שרות>

 

 

כעבור זמן מה- טלפון מחברת האינטרנט

שלום, אני מחברת האינטרנט, מה שלומך היום?

נפלא חוץ מזה שאין לי אינטרנט 

יופי, אני מתקשר בגלל שדיווחת על issues באינטרנט. עדיין יש לך issues?

אין לי issues, פשוט אין לי אינטרנט מהבוקר.

טוב, אני רוצה לשלוח טכנאי היום אחרי הצהרים,
תוכלי לקבל אותו?

כן, תוכל לתת לי התראה של חצי שעה לפני שהוא
מגיע?

אה, חצי שעה, מה? בין 2 ל2 וחצי בסדר (השעה רבע
ל2)?

כן, שיתקשר חצי שעה לפני שהוא מגיע ואני אהיה
בבית

טוב, הוא יגיע בין 2 ל5 (שזה במילים אחרות לא הבנתי מה את רוצה אבל זה מה שיש)

<מזל שהעבירו אותי לטכנאי>

 

 

כעבור חצי שעה מגיעים שני חברה. מסתכלים על
המודם- הנורות דולקות.

המודם טוען שיש אינטרנט, כנראה יש בעיה בחיבור למחשב שלך,
רק כדי לוודא מחברים את המחשב שלהם ישירות למודם. אין אינטרנט. המודם שקרן, צריך
להחליף מודם.

מחליפים מודם. עדיין אין אינטרנט.

מתקשרים למוקד, במוקד אומרים להם שיש טכנאי אחר
בבניין (האינטרנט כלול בחוזה שכירות והחברה אחראית לספק אינרנט לכל הבניין) שמטפל
במודם הכללי של הבניין.

אחד הולך, חוזר, הולך שוב, השני נשאר, אני מנסה
להנל שיחה, אם כבר יש פה מישהו אני אנצל את הזמן לתרגל שיחה באנגלית.

אחרי כמה פעמים של הולך חוזר הבחור שנשאר בודק
שוב- יש אינטרנט אבל איטי, נחכה לראות אם זה עובר לו. אחרי כמה זמן הבחור השני
שואל מה זה איטי, רק 2.5 מגה, לא 8. מנסה להבין למה. הבחור השני מציע סיבה- אולי
אין לה חבילה של 8 מגה. הממ... את משלמת על אינטרנט? לא. אז כנראה שיש לך את
החבילה של 3 מגה. אז זה בסדר, יש אינטרנט.  

הכל טוב, הולכים.

 

---

פעם באה שאתם מתלוננים על השירות של הוט או
נטוויזן, אני רק רוצה לציין שכל פעם שהיתה לי בעיה איתם היא נפתרה בטלפון או
שהנציג בטלפון ידע להגיד לי שיש בעיה באזור שלי והיא בטיפול. 2 אנשים בילו 20 דקות
בדירה שלי בלי לעשות כלום, מחכים שמישהו אחר יפתור את הבעיה ולא נראה שמישהו מהם
באמת יודע לפתור בעיות. לפחות הם הגיעו מהר. 

זה היה שבוע מיותר

כמו כל התקופה שלי פה בעצם. 

התחיל אחרי סופשבוע עמוס בביקור ההורים של האחד. שלא תבינו אותי לא נכון, אני ביחסים בסדר איתם אבל יש משהו מעיק, בעיקר באמא שלו. בכל מקרה מסתבר שגעגועים מכסים על הכל ולשם שינוי ממש שמחתי לראות אותם. וקצת שמחתי כשהם עזבו אחרי 4 ימים. בכל זאת, זה לא כיף לישון על הרצפה בחדר עבודה. השולחן ששמנו שם גדול מדי ולא משאירי מקום לכלום, ידעתי שלא היינו צריכים לקחת אותו, זה חתיכת מפלצת. סחבנו אותו כולה 3 בלוקים לדירה שלנו והיינו צריכים לעצור כל 100 מטר לנוח. כשהם היו זה היה נחמד, לשם שינוי האחד היה כל היום איתנו ולא הלך לעבוד (טוב לא היה לו איפה, החדר עבודה היה מלא במזרון), וטיילנו יחד. הם זכו במזג אוויר נעים יחסית לעונה (7-9 מעלות).

ואז הם הלכו ואני נהייתי חולה עם גרון כואב וחוסר מוטיבציה מוחלט. לא יודעת עם החוסר מוטיבציה קשור למחלה או למצב בכללי, בכל מקרה מיום שני אני לא זזה ולא עושה שום דבר מועיל או לא מועיל עם עצמי. אתמול העזתי ויצאתי מהבית לאכול איתו צהריים, טעות, המזג אויר הנעים עזב ביחד עם ההורים שלו ולי כאב בכל חלק של הגוף שלא היה מכוסה וגם בכאלה שכן. בערב הלכתי לדייט עם חברה פוטנציאלית (כן!! מצאתי ישראלים באזור!!!) והבנות שלה אז כדי לא להיות יותר מדי חולה לקחתי אקמול. אין לי אקמול שיעול, רק צינון אז לקחתי אחד, חשבתי לעצמי הוא לא באמת יודע שאני משתעלת ולא מצוננת. אז מתסבר שהוא כן יודע, כי עכשיו אני מצוננת. איזה מזל שיש לי אקמול צינון.

לא יודעת מה לעשות עם עצמי ואיך לעשות את זה. אני רוצה להיות פה בשבילו אבל אני לא מצליחה לאסוף את עצמי. אני יודעת שהוא צריך לעבוד קשה עכשיו כדי להוכיח את עצמו, אחרת כל המעבר הזה היה מיותר, אבל אני כל כך רוצה אותו קצת לעצמי. אני רוצה שהוא ירצה לצאת איתי לטייל, לפגוש אנשים. אני יודעת שהוא לא אוהב אנשים, בימים טובים גם אני לא אוהבת אנשים, אבל עכשיו אני ממש צריכה לדבר עם מישהו ולא רק על פיזיקה עם האנשים שעובדים איתו. עכשיו כל החברה שעובדים איתו בחופש אז הוא מתקשר אלי בצהרים לספר לי על הלטאה שיש לו במשרד כי אין לו עם מי לדבר עליה. אני מרגישה שמבחינתו אני פה כמו חתול- משהו שאפשר להציק לו כשמשעמם ואין לו כוח לעבוד אבל שלא דורש יותר מדי. אני לא רוצה לדרוש יותר מדי כי אני יודעת שהוא צריך להתאמץ עכשיו אבל אני לא רוצה להיות החתול שלו. 

אני צריכה למצוא את עצמי מחדש ואני רוצה שהוא יהיה איתי בזה אבל הוא עסוק וטרוד. עכשיו כשאני חולה אז הוא שואל אם להביא לי משהו מהסופר או בית מרקחת, להכין תה, אבל מה הוא לא יעשה - ישטוף כלים. מבחינתו שהכלים יערמו כל השבוע ובסופשבוע כשהכיור יהיה עמוס ומסריח, אז הוא ישטוף. ביקשתי ממנו שישתף איתי פעולה וישתוף כלים ישר אחרי השימוש אז כל עוד אני עושה את זה הוא גם, אבל אם אני לא שוטפת כלים אי אין לי כוח לזוז, הוא גם לא ישטוף.

אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.