התמונות מרהיבות ביופין, אבל אני בשוק מהעלויות של הביקור הרפואי+ביורוקרטיה+חיסון! גם אחרי ההנחה של הביטוח זה המון! אז אולי גם אנחנו משלמים המון על ביטוח רפואי (זה יורד כל חודש גם לביטוח לאומי וגם לביטוח הפרטי וגם לביטוח ממלכתי רפואי) ואם הייתי בודקת הייתי מגלה שזה לא פחות יקר, פשוט לא מבצעים את התשלום ספציפית על כל ביקור
תשמעי, בארץ מי שמספק לך את הביטוח הבסיסי זה קופות החולים שמספקות גם את השירות עצמו ומי שמשלם להם זה המדינה מכספי הביטוח הלאומי ככה שאני לא בטוחה איך בכלל מתמחרים פה תשלום לביקור ואיך משלמים אותו.
אני לא מאמינה שבלי שום ראיון, הסברים, ביורוקרטיה פשוט קראו לך מהיום למחר להיות מורה מחליפה.. זה הזוי. אבל זה באמת יכול להיות נחמד, אם נסיר את עניין מזג האוויר הבעייתי. ואל תאמיני שהאביב מגיע... זה עוד ייקח הרבה זמן
גם אותי זה תפס די בשוק אבל היי, עכשיו ביקשו ממני יום שלם שבוע הבא.
השבוע החולף היה מאוד אביבי, זה רק היום שהגיעה הסופה וכנראה מחר היא תלך. חוץ מזה <a target=_blank href="שהמרמיטהhttps://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94">שהמרמיטה</a> אמרה שהאביב יגיע בקרוב.
הם כנראה רגילים לסופות כאלה, בגלל זה שיקגו נקראת עיר הרוחות. שנה שעברה האביב הגיע באפריל, השנה החורף היה ממש קל (לפי מה שמספרים) אז אני מקווה שגם יהיה קצר.
אני לא יודעת אם זה זלזול או סתם חוסר רצינות, סך הכל כולם פה מאוד נחמדים ולא נותנים לי הרגשה מזלזלת. יכול להיות שסתם נפלתי בין הכסאות פה, נראה מה יהיה בהמשך.
אבל עכשיו את בזיכרון שלהם, וברשימות. וכשיצוץ בפעם הבאה עניין שידרוש החלפת מקום יותר משמעותית זו תהיה את. החורף בשיקגו ידוע לשמצה. מזל שהוא באמת לקראת הסוף.
לצערי הספרים האלה כבר לא על המדף המדף נשאר מאחור והספרים פוזרו. אבל מלכוד 22 זה לא שריטה, זה ספר חובה לכל חייל באשר הוא. ואדמס גם כן. חולית זה באמת למתקדמים.
הי, just, לפחות ל פי הקריטריונים שלי מי שקורא את הספרים האלה הוא מעניין. גםאם הם לא על המדך כעת, הרי שהם ספרו טובה. במיוחד חובבת מד"ב נדירה:) אגב, באופן מוטזר לא ראתי את ראשית של מאיר שלו. זה מוזר. אקנה אותו ביוםשישי.
יש משהו בחורף אמיתי מקפיא כזה שמעורר את הכמיהה לאביב אמיתי, ונראה לי שלא תתאכזבי שם. התמונות מטריפות - גם של תחילת הפריחה והלבלוב וגם של הנטיפים/זקיפים המהממים יום לפני. איך הולך עם העבודה הזמנית? מה קורה בחיי החברה? איך האחד מסתדר שם? ספרי קצת...
לא יודעת כמה זה חורף "אמיתי", אם כל ההזהרות והאיומים בסוף החורף היה ממש סבבה (כל מי שנמצא פה יותר משנה אומר שזכינו לחורף חם בצורה חריגה) אבל האפור הזה מדכא אותי. אולי זה החוסר בחתולים ברחוב שגורם להכל להראות מת, או שזה החוסר בויטמין D.
אני ממש שמחה שעדכנת דווקא כי כל כך לא כיף לך עכשיו וזו תקופה ממש לא קלה עבורך. גם הסיטואציה שלך וגם הדאגה לאמא... שולחת חיבוק עם תקווה לטוב בכל החזיתות.. ובהחלט תמיד כיף לראות גם את התמונות
זה מעבר מאד קשה ואני לא יודעת למה מצפים שתתקדמי או לאן בדיוק את אמורה כרגע להתקדם. בחורף הזה, לבד רוב היום ועם חוסר התגובה ממקומות, נראה לי מאד טבעי דכאון.
כשאחותי עשתה אותו באיזשהו שלב היא השקיעה המון בגינה אורגנית ואז היא התנדבה בעבודה מקצועית שמאד פתחה לה קשרים ודלתות. אני לא אומרת שזה טוב לכל אחת, סתם חולקת.
פיסת החוכמה היחידה שיש לי היא שאת חייבת להשקיע להתאים קורות חיים ובמכתב פתיח לכל משרה ומשרה. באמת קוראים את זה ביבשת החדשה שלך. אנשים מוזרים.
גינה אורגנית יכול להיות נחמד רק שאין לנו גינה כי אנחנו בקומה 6 (בבניין שמגיע עד קומה 14 אבל אין בו קומה 13). יש לנו לאקי במבוק שקנינו בליטל ויאטנם. השקעתי בקורות החיים, 250 דולר לקורות חיים ומכתב פתיח (ככה קוראים לcover letter בעברית?) מודולרי שאני גוזרת ממנו פסקאות בהתאם למשרה ולפרופיל משופר בלינקדאין, למרות שלבחורה שנעזרתי בשירותיה אין לינקדאין. אני לא יודעת כמה זה עוזר, כמות התשובות שאני מקבלת מזערית ותמיד אני נופלת בשאלה כמה שנים נסיון יש לך בשפת תכנות X (אין, הנסיון שלי הוא בתכנון, לא במימוש)... טוב אני יכולה להמשיך ולקטר על זה אבל עדיף שאני אעצור פה.
יש בך כנראה איזו אהבה לאסתטיקה מסוג מאד מסוים, אהבתי ובא לי לחבק את הילדה שקטלגה לה זכרונות של דברים שהיא "יום אחד תבין" אני חושבת שאין דבר מתסכל יותר לילד כשהוא שואל שאלה ומקבל תשובות כאלה. לדעתי לכל שאלה ניתן לתת תשובה ברמה הנוכחית שהילד עשוי להבין. צריך להתאמץ אולי קצת, צריך להעזר בדמיון, צריך להקפיד שכאשר הוא יבין קצת יותר הוא לא יחשוב ששיקרת לו בתשובה הקודמת - אבל זה שווה את זה. לילד מגיעות תשובות שיניחו את דעתו.
בין שנתיים לארבע, עד שהוא ימצא משרה במחקר (לפחות שנתיים) או עד שנחליט שכנראה זה לא נועד להיות (לכל היותר ארבע שנים). פרילנס אין לי מושג איך להתחיל אפילו. על קורסרה אני חורשת כרגע. לחיות בנפרד עלול להפריע קצת למטרה של לעשות ילד ביחד.
מזדהה :) אנחנו בגרמניה כבר שנה וחצי כמעט הוא בפוסט ואני... בבית... האמת שעד לא מזמן למדתי גרמנית אז לא היה לי משעמם מדי אבל מאז שסיימתי אני מנסה למצוא לעצמי עיסוקים וכיוון ששופינג זה עיסוק קצת יקר בהתחשב בזה שאני לא עובד אז התחלתי לחפש עבודה או איזה קורס אבל כמו שאת יודעת בלי שפה אין עבודה... קשה! את יכולה למצוא אולי איזה קורסים שיכולים לעניין אותך? לפחות כל עוד לא מצאת עבודה, זה יכול להיות נחמד דווקא...
לגבי ההריון דברים יכולים לקחת זמן וזה דיכאון, מבינה אותך מאוד, אנחנו ניסינו שנה עד שהצליח היינו ממש שנייה לפני הזרעות (כאשר הרופאה אמרה לנו שגם את זה אין טעם לנסות בכלל), אבל לצערנו הייתה לי הפלה גם בסוף החודש הרביעי אז שוב לנק’ ההתחלה... אני מאוד מבינה את הדיכאון שלך מה גם שכיוון שאת בבית אז יש לך המון זמן לחשוב על זה לעבור על הכל בראש הרבה יותר מדי פעמים... אני בטוחה שהכל יצליח לכם והכל יסתדר הדברים האלו יכולים לקחת זמן אבל גם יכולים להפתיע מה שנשאר לך זה לחכות וומה שלי עזר זה לנסות להתעסק כמה שיותר בכל דבר אחר חוץ מזה מאחלת לכם שהכל יגיע וכמה שיותר מהר
אני עוקבת אחרייך (קוראת שקטה) והאמת שלפני הנסיעה הסיפורים שלך די עודדו אותי שאפשר לעשות את זה גם בחול. מאוד הצטערתי לשמוע על ההפלה אבל לפי מה שאת כותבת התמודדת ממש יפה, אני לא יודעת אם אני הייתי יכולה לאסוף את עצמי ככה. אני מנסה להתעסק עם כל דבר אחר, כמו שכתבתי לפיקולו אני חורשת על קורסרה וגם על אתרי חיפוש עבודה אבל לפעמים הכל מרגיש פשוט חסר טעם. מאחלת לשתינו חדשות טובות בקרוב
אני שמחה שעודדתי אותך לפני שנסעת ואעשה את המקסימום לעודד אותך גם עכשיו, זו תקופה מדהימה שאנשים מאוד מייחלים לה, רילוקיישן במיוחד זמני נותן לך להנות מכל העולמות אם רק תאפשרי לעצמך. את חדורת מטרה למצוא עבודה ואני מאוד מעריכה את זה אבל אל תשכחי שבשאר הזמן עד שתמצא בשעה טובה יש המון דברים מדהימים שאת יכולה לעשות, מבטיחה לך שלא מעט מקנאים בך :) תעשי את מה שתכננתי מזמן ולא היה לך מעולם זמן, תחיי את היום ולא רק את מחר, במקום להתרכז במה שלוקח זמן תנסי לעשות היום דברים שגורמים לך אושר. זו תקופה שכשתהיי מוקפת בקטנטנים ועסוקה בעבודה עוד תתגעגעי אליה, אז נסי לחשוב למה תתגעגעי ותעשי את זה, ביג טיים גם אם אלו דברים שנראים לך שטחיים עכשיו, עצם זה שזה עושה לך טוב זו סיבה מספיק טובה! אני מאמינה שהכל מגיע ומגיע בזמן נכון אז אנחנו נזדיין בסבלנות ;) והכל יבוא על מקומו !!!
גם לי אין עצות מעשיות (יש לי כמובן, אבל משהו מאוד כללי. בהמשך), והקריעה בין אמא שלך שעוברת טיפולים בארץ ובין הבדידות האישית והמקצועית שאת חווה בחו"ל + קשיים בכניסה להריון הופכים את התקופה הזו לקשה במיוחד, בלי קשר לשאלה מי מקנא בך. וכאן באה העצה/סיפור: כשהייתי בפוסט-דוק בחו"ל יצאתי על מילגה בשנה הראשונה, ובשנה השניה חיפשתי עבודה. הגשתי קורות חיים לכל מיני מוסדות אקדמיים בסביבה (ולא חסר בבוסטון רבתי). לא קיבלתי אף תגובה. ואז הגיע מהארץ פרופסור אחד מהחוג שלי. נפגשנו. יתרה מכך, אספתי אותו משדה התעופה. הוא שאלה מה חדש, וסיפרתי לו. ’למה לא אמרת לי?’ הוא שאל. הערב אני אוכל עם הרקטור של המוסד הזה והזה. אני אומר לו משהו. למחרת בבקר קיבלתי שיחה מלשכת הרקטור, ובשנה ההיא לימדתי במוסד הזה. מוסר השכל: את צריכה מישהו שיתווך. קורות חיים של מישהי שאף אחד לא שמע עליה לא יעזרו אלא אם כן את באמת מתאימה להם בול למשבצת. תצטרפו לקהילה: יהודית, ישראלית, רפורמית, קונסרבטיבית, מה שמתאים לכם. תארחו ותתארחו. ותשאלי מה הם מכירים. תתפלאי כמה זה פותח דלתות, התיווך הזה.
זה רעיון נהדר לכתוב כל יום, לא משנה על מה. באמת הבלוגים האלה שמדווחים כל יום על דברים משמחים משפיעים איכשהו על כולנו. אז כיף שכתבת וכיף ששיתפת, ומפה לשם יצא פוסט די אופטימי על כל מיני סוגים של בילויים זוגיים יחד, בין אם לצרכי פוריות ובין אם לדבר במקביל בטלפון/מחשב, ובין אם לאכול יחד ולשבת בחוץ על הדשא.... ואפילו האובר יצא זוגי, סוג של - עם הבלבול בין הנהגים. אני מאד התלהבתי מאובר בביקורים האחרונים שלנו בארה"ב. אבל באמת לפעמים הם מתסבכים עם האפליקציה או שוכחים לסמן שהחלה הנסיעה ואז הם מתבאסים כי הם חוששים שלא יקבלו את התשלום...
העניין הוא שאף פעם לא היה משהו שתכננתי לעשות ולא היה לי זמן, תמיד אהבתי את מה שעשיתי, לימודים או עבודה. עכשיו אני מחפשת איזה דברים מדהימים אפשר לעשות כשיש זמן, אני אשמח לרעיונות.
ציינתי כבר שכל הישראלים חיים בצפון ואנחנו בדרום? אז דיברתי עם כמה נשים שיש להן קשרים אבל כולם במרחק שעה וחצי נסיעה, שעתיים וחצי בתחבץ (התחבץ פה גרוע). אתמול דיברתי עם ישראלי שהוא די בכיר באיזה חברה ודבר ראשון הוא שאל אותי איך אני אסתדר עם עבודה באזור שלו כשהבעל עובד באזור הזה. כמובן שאם זה מה שאני אמצע נשקול לעבור לגור באמצע, אבל זה באמת מתסכל.
האובר הזה יכול להיות ממש נוח ויכול לפעמים ממש להתפקשש. יש משהו בעייתי בלהסתמך על אנשים ללא הסמכה. מקווה שאני אחזיק מעמד 100 ימים, לפחות זה סוג של פרוייקט.
יש משהו בעייתי באובר, העובדה שכל אחד יכול לעשות את זה בלי שום הסמכה, מי נותן אחריות על הנסיעה. וגם הקטע של הביטחון, אם טכנאי בזק יכול לשלוף סכין, מי ערב לי שהנהג שלי לא יעשה את זה אם הוא לא עבר שום סינון ואין אף אחד שאחראי עליו. הנה אתמול נכנסנו למכונית הלא נכונה למרות שהאפליקציה נותנת את שם הנהג וסוג האוטו, אז במקרה שלנו זה היה אובר של מישהו אחר, זה היה יכול להיות גם משהו גרוע יותר. אני יודעת שמי שבעיקר מונע את העליה של האפליקציה זה נהגי המוניות מאינטרס כלכלי בלבד אבל יש פה עוד שיקולים שאולי צריך להתייחס אליהם ברצינות.
אפשר גינה אורבנית במקום גינה אורגנית סתם סתם, לא לירות בי. נשמע שאת עושה את כל מה שאני חושבת עליו ואף יותר. ייקח קצת זמן כנראה. אל תתייאשי. וגם, מוזמנת לקטר, אני חושבת שלו היתה משרה לזה, הייתי מצטיינת בה.
מדהים.
השבמחקואווו הלוואי עלי לזכות לראות כזה דבר כל בוקר, איפה זה?:)
השבמחקכשתצטרך לצאת מהבית ב7 בבוקר לבדיקה ובחוץ יהיו 16- מעלות אתה לא תחשוב ככה.
השבמחקאבל זה באמת היה יפה לראות היום בבוקר.
היה שווה לצאת בקור הזה בשביל התמונות האלה
השבמחקפעם אחרונה שבדקתי בשירותים אני בת:)
השבמחקהתמונות מרהיבות ביופין, אבל אני בשוק מהעלויות של הביקור הרפואי+ביורוקרטיה+חיסון! גם אחרי ההנחה של הביטוח זה המון! אז אולי גם אנחנו משלמים המון על ביטוח רפואי (זה יורד כל חודש גם לביטוח לאומי וגם לביטוח הפרטי וגם לביטוח ממלכתי רפואי) ואם הייתי בודקת הייתי מגלה שזה לא פחות יקר, פשוט לא מבצעים את התשלום ספציפית על כל ביקור
השבמחקסליחה, הקרניים בלבלו אותי :)
השבמחקתשמעי, בארץ מי שמספק לך את הביטוח הבסיסי זה קופות החולים שמספקות גם את השירות עצמו ומי שמשלם להם זה המדינה מכספי הביטוח הלאומי ככה שאני לא בטוחה איך בכלל מתמחרים פה תשלום לביקור ואיך משלמים אותו.
השבמחקסטנדרטים משתנים פה במהירות. אם לא היית צריכה לחפור את המכונית שלך מהשלג (בגובה כמעט מטר), את לא מרשימה אותי.
השבמחקוואו.
השבמחקאני לא אוהבת חורף, אבל אני ממש אוהבת להסתכל עליו בתמונות.
צילומים מרהיבים
השבמחקאני לא מאמינה שבלי שום ראיון, הסברים, ביורוקרטיה פשוט קראו לך מהיום למחר להיות מורה מחליפה.. זה הזוי. אבל זה באמת יכול להיות נחמד, אם נסיר את עניין מזג האוויר הבעייתי. ואל תאמיני שהאביב מגיע... זה עוד ייקח הרבה זמן
השבמחקגם אותי זה תפס די בשוק אבל היי, עכשיו ביקשו ממני יום שלם שבוע הבא.
השבמחקהשבוע החולף היה מאוד אביבי, זה רק היום שהגיעה הסופה וכנראה מחר היא תלך. חוץ מזה <a target=_blank href="שהמרמיטהhttps://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%95%D7%9D_%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94">שהמרמיטה</a> אמרה שהאביב יגיע בקרוב.
אולי הם רגילים שם למזג אוויר מהסוג הזה
השבמחקזה כמו שבארץ עושים עניין משלג, אבל בכל מקום אחר בעולם, זה חורף, סוג של שגרה
מתישהו האביב צריך להגיע, לא?
כל עבודה מכבדת וזה, אבל יש אנשים שפשוט מזלזלים באנשים אחרים...
השבמחקמאחלת שיהיה לך חמים בקרוב!
הם כנראה רגילים לסופות כאלה, בגלל זה שיקגו נקראת עיר הרוחות.
השבמחקשנה שעברה האביב הגיע באפריל, השנה החורף היה ממש קל (לפי מה שמספרים) אז אני מקווה שגם יהיה קצר.
אני לא יודעת אם זה זלזול או סתם חוסר רצינות, סך הכל כולם פה מאוד נחמדים ולא נותנים לי הרגשה מזלזלת. יכול להיות שסתם נפלתי בין הכסאות פה, נראה מה יהיה בהמשך.
השבמחקאבל עכשיו את בזיכרון שלהם, וברשימות. וכשיצוץ בפעם הבאה עניין שידרוש החלפת מקום יותר משמעותית זו תהיה את. החורף בשיקגו ידוע לשמצה. מזל שהוא באמת לקראת הסוף.
השבמחקהאמת שהשנה סידרו לנו חורף קל במיוחד, אני זוכרת רק עוד יום אחד של כזו סופה מטורפת. גם הקור היה הרבה פחות מכל האיומים שקיבלנו.
השבמחקאיזה מוזר ההתנהלות שלהם!
השבמחקמתארת לעצמי שהם לא עושים עניין מסופת שלגים.. בכל מקרה מאחלת לך אביב מהמם בקרוב!
היי one .
השבמחקאהתבי במיוחד את הספרים משמאל. קראתי את רובם ואני חייב לומר שאת כנראה שרוטה כמוני:)
מילא אדמס, וזן, אבל מלכוד 22 וחולית?
shapo
זד
אני מקווה שיהיה מהמם לפצות על כל האפור הזה שיש פה עכשיו
השבמחקלצערי הספרים האלה כבר לא על המדף המדף נשאר מאחור והספרים פוזרו. אבל מלכוד 22 זה לא שריטה, זה ספר חובה לכל חייל באשר הוא. ואדמס גם כן. חולית זה באמת למתקדמים.
השבמחקהי, just, לפחות ל פי הקריטריונים שלי מי שקורא את הספרים האלה הוא מעניין. גםאם הם לא על המדך כעת, הרי שהם ספרו טובה. במיוחד חובבת מד"ב נדירה:)
השבמחקאגב, באופן מוטזר לא ראתי את ראשית של מאיר שלו. זה מוזר. אקנה אותו ביוםשישי.
ZED
יש משהו בחורף אמיתי מקפיא כזה שמעורר את הכמיהה לאביב אמיתי, ונראה לי שלא תתאכזבי שם. התמונות מטריפות - גם של תחילת הפריחה והלבלוב וגם של הנטיפים/זקיפים המהממים יום לפני.
השבמחקאיך הולך עם העבודה הזמנית? מה קורה בחיי החברה? איך האחד מסתדר שם? ספרי קצת...
כמה יופי בתמונות הכפור מביתי החמים. מתקשה לדמיין לחיות בזה.
השבמחקגם אני אשמח לעדכון במצבך ובנושאים "שעל הפרק" ;)
לא יודעת כמה זה חורף "אמיתי", אם כל ההזהרות והאיומים בסוף החורף היה ממש סבבה (כל מי שנמצא פה יותר משנה אומר שזכינו לחורף חם בצורה חריגה) אבל האפור הזה מדכא אותי. אולי זה החוסר בחתולים ברחוב שגורם להכל להראות מת, או שזה החוסר בויטמין D.
השבמחקאין יותר מדי עדכונים בנושאים שעל הפרק, פוסט עדכון בקרוב
השבמחקאני ממש שמחה שעדכנת דווקא כי כל כך לא כיף לך עכשיו וזו תקופה ממש לא קלה עבורך. גם הסיטואציה שלך וגם הדאגה לאמא... שולחת חיבוק עם תקווה לטוב בכל החזיתות.. ובהחלט תמיד כיף לראות גם את התמונות
השבמחקזה מעבר מאד קשה ואני לא יודעת למה מצפים שתתקדמי או לאן בדיוק את אמורה כרגע להתקדם. בחורף הזה, לבד רוב היום ועם חוסר התגובה ממקומות, נראה לי מאד טבעי דכאון.
השבמחקכשאחותי עשתה אותו באיזשהו שלב היא השקיעה המון בגינה אורגנית ואז היא התנדבה בעבודה מקצועית שמאד פתחה לה קשרים ודלתות. אני לא אומרת שזה טוב לכל אחת, סתם חולקת.
פיסת החוכמה היחידה שיש לי היא שאת חייבת להשקיע להתאים קורות חיים ובמכתב פתיח לכל משרה ומשרה. באמת קוראים את זה ביבשת החדשה שלך. אנשים מוזרים.
גינה אורגנית יכול להיות נחמד רק שאין לנו גינה כי אנחנו בקומה 6 (בבניין שמגיע עד קומה 14 אבל אין בו קומה 13). יש לנו לאקי במבוק שקנינו בליטל ויאטנם.
השבמחקהשקעתי בקורות החיים, 250 דולר לקורות חיים ומכתב פתיח (ככה קוראים לcover letter בעברית?) מודולרי שאני גוזרת ממנו פסקאות בהתאם למשרה ולפרופיל משופר בלינקדאין, למרות שלבחורה שנעזרתי בשירותיה אין לינקדאין. אני לא יודעת כמה זה עוזר, כמות התשובות שאני מקבלת מזערית ותמיד אני נופלת בשאלה כמה שנים נסיון יש לך בשפת תכנות X (אין, הנסיון שלי הוא בתכנון, לא במימוש)... טוב אני יכולה להמשיך ולקטר על זה אבל עדיף שאני אעצור פה.
לפחות יש תמונות יפות.
השבמחקיש בך כנראה איזו אהבה לאסתטיקה מסוג מאד מסוים, אהבתי
השבמחקובא לי לחבק את הילדה שקטלגה לה זכרונות של דברים שהיא "יום אחד תבין"
אני חושבת שאין דבר מתסכל יותר לילד כשהוא שואל שאלה ומקבל תשובות כאלה. לדעתי לכל שאלה ניתן לתת תשובה ברמה הנוכחית שהילד עשוי להבין. צריך להתאמץ אולי קצת, צריך להעזר בדמיון, צריך להקפיד שכאשר הוא יבין קצת יותר הוא לא יחשוב ששיקרת לו בתשובה הקודמת - אבל זה שווה את זה. לילד מגיעות תשובות שיניחו את דעתו.
וכמה שנים זה אמור להימשך? :(
השבמחקבטח נמאס לך מאנשים שנותנים לך עצות, אבל חשבת על:
פרילנס, קורסרה או פשוט לחזור לארץ ולחיות בנפרד שנה / שנתיים?
בין שנתיים לארבע, עד שהוא ימצא משרה במחקר (לפחות שנתיים) או עד שנחליט שכנראה זה לא נועד להיות (לכל היותר ארבע שנים).
השבמחקפרילנס אין לי מושג איך להתחיל אפילו. על קורסרה אני חורשת כרגע. לחיות בנפרד עלול להפריע קצת למטרה של לעשות ילד ביחד.
מזדהה :) אנחנו בגרמניה כבר שנה וחצי כמעט הוא בפוסט ואני... בבית...
השבמחקהאמת שעד לא מזמן למדתי גרמנית אז לא היה לי משעמם מדי אבל מאז שסיימתי אני מנסה למצוא לעצמי עיסוקים וכיוון ששופינג זה עיסוק קצת יקר בהתחשב בזה שאני לא עובד אז התחלתי לחפש עבודה או איזה קורס אבל כמו שאת יודעת בלי שפה אין עבודה... קשה!
את יכולה למצוא אולי איזה קורסים שיכולים לעניין אותך? לפחות כל עוד לא מצאת עבודה, זה יכול להיות נחמד דווקא...
לגבי ההריון דברים יכולים לקחת זמן וזה דיכאון, מבינה אותך מאוד, אנחנו ניסינו שנה עד שהצליח היינו ממש שנייה לפני הזרעות (כאשר הרופאה אמרה לנו שגם את זה אין טעם לנסות בכלל), אבל לצערנו הייתה לי הפלה גם בסוף החודש הרביעי אז שוב לנק’ ההתחלה... אני מאוד מבינה את הדיכאון שלך מה גם שכיוון שאת בבית אז יש לך המון זמן לחשוב על זה לעבור על הכל בראש הרבה יותר מדי פעמים... אני בטוחה שהכל יצליח לכם והכל יסתדר הדברים האלו יכולים לקחת זמן אבל גם יכולים להפתיע מה שנשאר לך זה לחכות וומה שלי עזר זה לנסות להתעסק כמה שיותר בכל דבר אחר חוץ מזה
השבמחקמאחלת לכם שהכל יגיע וכמה שיותר מהר
אני עוקבת אחרייך (קוראת שקטה) והאמת שלפני הנסיעה הסיפורים שלך די עודדו אותי שאפשר לעשות את זה גם בחול. מאוד הצטערתי לשמוע על ההפלה אבל לפי מה שאת כותבת התמודדת ממש יפה, אני לא יודעת אם אני הייתי יכולה לאסוף את עצמי ככה.
השבמחקאני מנסה להתעסק עם כל דבר אחר, כמו שכתבתי לפיקולו אני חורשת על קורסרה וגם על אתרי חיפוש עבודה אבל לפעמים הכל מרגיש פשוט חסר טעם.
מאחלת לשתינו חדשות טובות בקרוב
אני שמחה שעודדתי אותך לפני שנסעת ואעשה את המקסימום לעודד אותך גם עכשיו, זו תקופה מדהימה שאנשים מאוד מייחלים לה, רילוקיישן במיוחד זמני נותן לך להנות מכל העולמות אם רק תאפשרי לעצמך. את חדורת מטרה למצוא עבודה ואני מאוד מעריכה את זה אבל אל תשכחי שבשאר הזמן עד שתמצא בשעה טובה יש המון דברים מדהימים שאת יכולה לעשות, מבטיחה לך שלא מעט מקנאים בך :) תעשי את מה שתכננתי מזמן ולא היה לך מעולם זמן, תחיי את היום ולא רק את מחר, במקום להתרכז במה שלוקח זמן תנסי לעשות היום דברים שגורמים לך אושר. זו תקופה שכשתהיי מוקפת בקטנטנים ועסוקה בעבודה עוד תתגעגעי אליה, אז נסי לחשוב למה תתגעגעי ותעשי את זה, ביג טיים גם אם אלו דברים שנראים לך שטחיים עכשיו, עצם זה שזה עושה לך טוב זו סיבה מספיק טובה! אני מאמינה שהכל מגיע ומגיע בזמן נכון אז אנחנו נזדיין בסבלנות ;) והכל יבוא על מקומו !!!
השבמחקhttps://youtu.be/K-zkPSW4Hik
השבמחקגם לי אין עצות מעשיות (יש לי כמובן, אבל משהו מאוד כללי. בהמשך), והקריעה בין אמא שלך שעוברת טיפולים בארץ ובין הבדידות האישית והמקצועית שאת חווה בחו"ל + קשיים בכניסה להריון הופכים את התקופה הזו לקשה במיוחד, בלי קשר לשאלה מי מקנא בך.
השבמחקוכאן באה העצה/סיפור: כשהייתי בפוסט-דוק בחו"ל יצאתי על מילגה בשנה הראשונה, ובשנה השניה חיפשתי עבודה. הגשתי קורות חיים לכל מיני מוסדות אקדמיים בסביבה (ולא חסר בבוסטון רבתי). לא קיבלתי אף תגובה.
ואז הגיע מהארץ פרופסור אחד מהחוג שלי. נפגשנו. יתרה מכך, אספתי אותו משדה התעופה. הוא שאלה מה חדש, וסיפרתי לו. ’למה לא אמרת לי?’ הוא שאל. הערב אני אוכל עם הרקטור של המוסד הזה והזה. אני אומר לו משהו. למחרת בבקר קיבלתי שיחה מלשכת הרקטור, ובשנה ההיא לימדתי במוסד הזה.
מוסר השכל: את צריכה מישהו שיתווך. קורות חיים של מישהי שאף אחד לא שמע עליה לא יעזרו אלא אם כן את באמת מתאימה להם בול למשבצת. תצטרפו לקהילה: יהודית, ישראלית, רפורמית, קונסרבטיבית, מה שמתאים לכם. תארחו ותתארחו. ותשאלי מה הם מכירים. תתפלאי כמה זה פותח דלתות, התיווך הזה.
זה רעיון נהדר לכתוב כל יום, לא משנה על מה. באמת הבלוגים האלה שמדווחים כל יום על דברים משמחים משפיעים איכשהו על כולנו. אז כיף שכתבת וכיף ששיתפת, ומפה לשם יצא פוסט די אופטימי על כל מיני סוגים של בילויים זוגיים יחד, בין אם לצרכי פוריות ובין אם לדבר במקביל בטלפון/מחשב, ובין אם לאכול יחד ולשבת בחוץ על הדשא....
השבמחקואפילו האובר יצא זוגי, סוג של - עם הבלבול בין הנהגים. אני מאד התלהבתי מאובר בביקורים האחרונים שלנו בארה"ב. אבל באמת לפעמים הם מתסבכים עם האפליקציה או שוכחים לסמן שהחלה הנסיעה ואז הם מתבאסים כי הם חוששים שלא יקבלו את התשלום...
העניין הוא שאף פעם לא היה משהו שתכננתי לעשות ולא היה לי זמן, תמיד אהבתי את מה שעשיתי, לימודים או עבודה. עכשיו אני מחפשת איזה דברים מדהימים אפשר לעשות כשיש זמן, אני אשמח לרעיונות.
השבמחקציינתי כבר שכל הישראלים חיים בצפון ואנחנו בדרום? אז דיברתי עם כמה נשים שיש להן קשרים אבל כולם במרחק שעה וחצי נסיעה, שעתיים וחצי בתחבץ (התחבץ פה גרוע). אתמול דיברתי עם ישראלי שהוא די בכיר באיזה חברה ודבר ראשון הוא שאל אותי איך אני אסתדר עם עבודה באזור שלו כשהבעל עובד באזור הזה. כמובן שאם זה מה שאני אמצע נשקול לעבור לגור באמצע, אבל זה באמת מתסכל.
השבמחקהאובר הזה יכול להיות ממש נוח ויכול לפעמים ממש להתפקשש. יש משהו בעייתי בלהסתמך על אנשים ללא הסמכה.
השבמחקמקווה שאני אחזיק מעמד 100 ימים, לפחות זה סוג של פרוייקט.
הלואי והייתי יודעת אני גם מחפשת עדיין ;)
השבמחקהבנתי שהאובר בארה"ב זה משהו שממש תפס והפך להיות פופולארי
השבמחקומאיזושהי סיבה עלומה לא רוצים שזה יגיע גם לארץ
הסיבה לא עלומה בכלל: נהגי המוניות חרדים מאיבוד פרנסתם. והתירוץ בארץ גם הוא חבוט וישן: ביטחון.
השבמחקיש משהו בעייתי באובר, העובדה שכל אחד יכול לעשות את זה בלי שום הסמכה, מי נותן אחריות על הנסיעה. וגם הקטע של הביטחון, אם טכנאי בזק יכול לשלוף סכין, מי ערב לי שהנהג שלי לא יעשה את זה אם הוא לא עבר שום סינון ואין אף אחד שאחראי עליו. הנה אתמול נכנסנו למכונית הלא נכונה למרות שהאפליקציה נותנת את שם הנהג וסוג האוטו, אז במקרה שלנו זה היה אובר של מישהו אחר, זה היה יכול להיות גם משהו גרוע יותר.
השבמחקאני יודעת שמי שבעיקר מונע את העליה של האפליקציה זה נהגי המוניות מאינטרס כלכלי בלבד אבל יש פה עוד שיקולים שאולי צריך להתייחס אליהם ברצינות.
אפשר גינה אורבנית במקום גינה אורגנית סתם סתם, לא לירות בי.
השבמחקנשמע שאת עושה את כל מה שאני חושבת עליו ואף יותר. ייקח קצת זמן כנראה. אל תתייאשי. וגם, מוזמנת לקטר, אני חושבת שלו היתה משרה לזה, הייתי מצטיינת בה.