לאור בקשת הקהל http://www.skydiveinisrael.com/photosworld.html.
תמיד ידעתי שאם אי פעם אני אתאבד זה יהיה בקפיצה ממקום גבוה. לא שהיו לי אי פעם תוכניות כאלו אבל תמיד צריך תוכנית מגירה לכל מקרה שלא יבוא. זה לא יהיה מבניין גבוה, למשל הבניין של הפקולטה למתמטיקה שידוע כאתר חביב על קופצים. דרך אגב, אני לא מבינה איך אף אחד לא רואה את הבעיתיות בפרסום הציונים בחדו"א 1 מ' ליד המעליות של הבניין. וזה לא רק כי זה נדוש לקפוץ משם. גם מעזריאלי אני לא אקפוץ למרות שעד כמה שידוע לי אני אהיה הראשונה, מה שבהחלט מוסיף נקודות זכות לעניין. אם אני אקפוץ זה יהיה במקום אקזוטי. מפלי הניאגרה למשל. או הגרנד קניון (זה שבארה"ב, לא זה שבחיפה). או האמפייר סטייט בילדינג. איזה מזל שהוצאתי ויזה לארה"ב לאחרונה.
מה שטוב בתוכנית הזו זה שהיא מצריכה השקעה. אני לא יכולה סתם להחליט שנמאס לי ולגמור את העסק. אני צריכה קודם להחליט איפה זה יקרה ואז אני צריכה למצוא דרך להגיע לשם. מה שאומר לנסוע לפחות עד הגולן (הצוקים היחידים במדינה ששוים משהו נמצאים בגולן ובנגב ולנגב אנ מפחדת לנהוג). מה שאומר שיהיה לי הרבה זמן לחשוב לפני ביצוע המעשה. ככה אני אהיה בטוחה שזה באמת מה שאני רוצה ואני לא אצטער על זה כשאני אתעורר בבוקר מתה.
(אני לא היחידה שמכינה תוכניות כאלה. הם http://www.jimmyr.com/blog/Bunny_Suicide_Comic_Pics_226_2007.php הרבהיותר מקוריים).
אם הזכרתי את הגרנד קניון, אז היום ביקרתי בזה שבחיפה (איזה קישור מקורי, תודו), במסגרת הצורך לבקר את רופא הנשים שלי פעם בחצי שנה כדי שלא ירגיש מיותר. ניצלתי את הביקור לצילום חדש שיופיע על הרשיון. הנבלות האלה, בלי בושה גובים 400 שקל. על מה??? ועוד משחקים אותה נדיבים שהם נותנים לי להצטלם בחינם. תודה רבה באמת. הלוואי שתוציאו את ה400 שקל האלה על תרופות. אולי לפחות תהיה לי עכשיו תמונה נורמאלית ברשיון (סביר להניח שלא, לפחות באתי עם חולצה בצבע שמחמיא לי).
על מנת לעשות את הביקור יעיל ככל האפשר כדי להתגבר על השנאה שלי אל המקום הזה חיפשתי בגד ים. שבוע הבא יש טיול מטעם העבודה שכולל מים והבגד ים הישן שלי לא שרד את החורף, אז אין ברירה. אני לא הולכת ומעולם לא הלכתי עם ביקיני. לדעתי יש מעט נשים שנראות ממש טוב עם ביקיני, קצת בנות שנראות בסדר עם ביקיני והרבה שעושות כואב בעינים, אני משייכת את עצמי לקבוצה האחרונה. בשנים האחרונות בצעד נועז עברתי משלם לשני חלקים שנראים כמו שלם (נדמה לי שקוראים לזה טונגיני אבל אני לא אחראית לביטוי). אז נכנסתי לחנות וביקשתי כזה. המוכרת נתנה לי אחד ששני החלקים שלו באותו צבע ולכן הוא נראה כמו שלם. שאלתי אותה עם אפשר לערבב צבעים כדי שלפחות יהיה מעניין. היא אמרה שאי אפשר ובכלל זה זול. לא זול מבחינת מחיר, זול מבחינת מראה. סבתא שלך זולה, חתיכת סנובית. אז עברתי למשביר, מצאתי אחד נחמד ולא יקר ויצאתי משם במטרה לברוח כמה שיותר מהר. אני ממש לא אוהבת את הקניון הזה. בכללי אני לא אוהבת קניונים אבל בזה יש משהו ממש מעיק.
נקודה חיובית להיום (כי אני מעמידה פנים שאני אדם חיובי): מישהי בעבודה אמרה לי שממש רזיתי 
. איזה הרגשה טובה. שווה שעות רבות של רעב וכמיהה למתוק. וגם התחלתי ממש להנות מחדר כושר וקפה עם חצי כפית סוכר זה לא כזה רע.
