אני לא מבינה בנים

לפני שבוע זה היה רעיון שלו לנסוע לתל אביב סתם ככה כדי לא להשאר בחיפה. היה ממש נחמד והוא גם נראה נהנה. יום ראשון דיברתי איתו ואמרתי לו שיש לי מבחן ביום שני ואולי בא לו ללכת אח"כ לשתות משהו להעביר את הבאסה של המבחן (שהיה ברור שתבוא). הוא אמר שנראה לו שכן. ביום שני בערב, אחרי המבחן שאכן העלה את הצורך באלכוהולהוא היה עייף. אין לוח כוח. דיברנו כמה פעמים בסקייפ מאז, חמישי בערב הצעתי שנלך לים מתישהו בסופ"ש, ההצעה נדחתה במיני תירוצים. אז היום אחה"צ השארתי לו בסקייפ הודעה מושקעת שאומרת שבא לי עליו (מנוסחת קצת אחרת). הוא לא הגיב אם כי יש לציין שהוא מופיע כלא נמצא כך שיש מצב שהוא עדיין לא קרא את ההודעה. או שהוא סתם מתעלם.

אוף, דוקא ממש נחמד. לא מוצאים הרבה כאלו שהם גם פנויים.

איכשהו השבוע נראה עמוס. יום ראשון עשינו ערב על האש מחלקתי. אני גאה לציין שאני הייתי הדוחפת העיקרית לקיום הערב. יש לי צוות של לחוצי בית. כולם בראש של 'כן, יכול להיות ממש נחמד אבל אין לי כוח לארגן', 'איזה רעיון יפה, חבל שדוקא ביום הזה (ובכל שאר הימים) אני לא יכול לבוא',,למה לא ביום שישי?'. די מוציא את החשק. אבל בכל זאת, הלהבתי עוד שני אנשים וביחד הצלחנו לשכנע מספיק אנשים להגיע והיה כיף. בסוף גם נשאר אבטיח אחד. הוא נשאר עד יום חמישי, אז החלטנו אני ואחד המארגנים הנוספים של הערב לחתוך אותו ולחק לצוות. היה ממש משעשע להכנס לאנשים למשרד ולהציע אבטיח. כולם היו קצת מופתעים בהתחלה אבל שמחו.

יום שני היה מבחן. אני לא אומרת את זה לעיתים קרובות (או בכלל) אבל היה מבחן ממש יפה. קשה תחת אבל יפה. כזה שגורם לך להגיד 'וואלה, לא חשבתי על זה'. או אם זה באמצע מבחן 'קיבינימאט!!! לא חשבתי על זה בכלל'. נקווה שהציון לא יהיה מאד לא יפה.

שלישי יצאתי מהעבודה ב8 בערב כי הבטחתי למישהו שאחראי על הקבוצה שאני עובדת בה שאני מסיימת איזשהו מסמך עד סוף היום. אני חייבת להפסיק להבטיח דברים כאלו. במסגרת המאבק לקראת הקייץ שכבר הגיע הכרחתי את עצמי ללכת לחדר כושר שבאופן מפתיע היה מלא ב9 בערב. מה קורה לאנשים, אין לכם מבחנים ללמוד אליהם?

לא הולך לי הקטע הזה של הבגד ים. אני לא יודעת מה לעשות. אני מתנגדת לדיאטות  קיצוניות בהן אני מתנזרת לחלוטין מהנאות החיים הקטנות אבל זה לא הולך אחרת. אני אוכלת חצי ממה שהיתי אוכלת קודם, בלי מתוקים בכלל מלבד חצי פרוסת עוגה פעם בשבוע (שהולכת להעלם גם כן). בלי נשנושים בכלל, חטיף אנרגיה מופחת קלוריות לארוחת בוקר, חצי פיתה או טוסט לארוחת ערב. פעמיים בשבוע חדר כושר. ולא!!! כל פעם שאני עולה על המשקל הוא צוחק עלי.

ואז אני תוהה למה? למה אני טורחת? זה לא כאילו מישהו מסתכל עלי. ההוא מתחילת הקטע כנראה לא מעוניין, כל מי שאני מתעניינת בו גם לא מעוניין או תפוס. אני מתחילה לחשוב שפיספסתי את הרכבת. נגזר עלי להזדקן לבד עם 3 חתולים בבית.

אני צריכה לאמץ חתול. אבל חתול אמיץ וחוצפן. כזה שיצחק על הכלבים של השכנה שלי. על הפודל המטופש שלה זה לא בעיה, אבל הגולדן קצת יותר מאיים. חתול צריך להיות עם ביצים כדי להשאר אדיש ולא להראות סימני פחד. מה שאומר שאני לא אוכל לסרס את החתול וזה בעיה כי זה מנציח את בעיית חתולי הרחוב. או שאני אפתר מהכלבים. פעם אחת להשאיר את השער פתוח ולהלשין לאיסוף כלבים משוטטים. ככה יהיה לי שקט בבוקר. היצורים האלה כל כך נהנים לנבוח אחד על השני בשבת בבוקר, אני לא מבינה איך השכנה לא יורה בהם בעצמה.

עד כאן להיום. בתקווה ששבוע הבה יהיה יותר אופטימי.