יום רביעי
יצאתי מהמשרד והחלטתי שפרורי שלג הם אמנם לא שלג אמיתי אבל מספיק קרוב לשלג להצדיק רכבת. מה גם שצריך להגיע הביתה בזמן לזומבה. עדיין ירדתי 2 תחנות מוקדם והלכתי ברגל לאורך הנהר. אני מתחילה לחבב את הנהר הזה אפילו שהוא מלא ג'יפה כרגע.
השכנים הזמינו לפיצה וסרט, מה שבכל זמן אחר זה היה יכול להיות תירוץ מצויין ללמה אי אפשר ללכת היום לחדר כושר אבל אתגר וזה, ביקשתי שנקבע לשמונה וחצי והספקתי להגיע מהזומבה בדיוק בזמן למקלחת ופיצה. הנחמד בפיצה אצל השכנים זה שאפשר ללכת בנעלי בית ופיג'מה.
סליחה על הרשעות, אבל מדריכת זומבה מלאה לא יכולה להיות טובה. מצטערת, זה פשוט לא קורה. כאילו גוף מלא זה סבבה, ועם אורך חיים נכון זה יכול להיות באמת בריא, אבל למדריכת זומבה לא אמור להיות שומן מיותר. בחורה שאוהבת את הריקוד ועושה את זה עם כוונה מלאה מספר פעמים בשבוע לא תצבור שומנים, זה פשוט לא יקרה. איך שראיתי את המדריכה נכנסת ידעתי שבשביל זה לא היה שווה לצאת מהבית. ואכן השיעור היה גרוע. הריקודים, אם אפשר לקרוא לזה ככה, היו פשוט משעממים, בכל שיר יש בערך 3 תנועות שחוזרות על עצמן שעה כל פעם, כמעט נרדמתי. והעצוב הוא שבשיעור טוב המדריכה מקפצת לה בקלילות בעוד אני בקושי מצליחה לנשום, פה אני קפצתי בזמן שהמדריכה סימנה את התנועות ובקושי התרוממה מהרצפה. בקיצור, לא הולכת יותר לזומבה של יום רביעי.
יום חמישי
ידעתם שבארצות הברית פלאפונים חייבים להשמיע צליל צמצם בזמן צילום וזה לא חוקי לכבות את הצליל הזה? אז הפוסט ההוא באטוטבוס? תשכחו שראיתם אותו. דרך אגב, ידעתם שבשיקגו אסור לקנות ספריי צבע?
ההבטחות לשלג נשארו הבטחות בלבד ואני הלכתי ברגל מהמשרד לאוטובוס, הפעם בחרתי רחוב רחב ונוח. אמנם יש רמזור כל 20 מטרים אבל זה נותן זמן לחשוב.
אחר כך שיעור boot camp כי מסתבר שככה שאמריקאים חושבים שטירונות נראית והם מוכנים לשלם על זה כסף. המדריכה ניסתה להשמע כמו מדריכת טירונים כולל שלב שבו היא לקחה אותנו לטיול שטח שזה אומר לצאת מכיתת האירובי ולכת סביב ההליכונים (יש הרבה הליכונים בחדר כושר הזה) וכל זמן הטיול מחזיקים משקוליות כשהמרפקים בגובה הכתפיים והמשקוליות קרובות לכתפיים. היה משעשע, החלק האנ-אירובי היה בהחלט אינטנסיבי אבל החלק האירובי לא היה מספיק לטעמי אז חזרתי הביתה ונתתי עוד קצת קפיצות דלגית, הפעם עם נעלים כי לומדים מטעויות.
יום שישי
פעם כשהייתי צעירה ובכושר ועשיתי תואר שני, הייתי הולכת לחדר כושר בטכניון ושם פיתחתי לעצמי אימון ספינינג. האימון כלל אלבום אחד קבוע שקצב המוזיקה קבע את העוצמה והמהירות של הספינינג. הגעתי למצב שאני מכירה את האלבום בעלפה ויודעת בדיוק מתי צריך להעלות התנגדות ומתי להאיץ והוא הפך להיות מנטרה של האימון. עד היום אם בטעות אחד השירים מהאלבום מתנגן לי בנגן הגוף שלי נכנס למוד תנועה. בתחילת השבוע בחדר כושר הצלחתי לעשות חצי אלבום לפני שלא יכלתי יותר. היום סיימתי את כולו. מרגיש טוב.
יום שבת
זה היה קשה כי היינו צריכים ללכת לחברים וניסיתי ללא הצלחה להכין אזני המן והתחלתי מאוחר מדי ולא היה ממש זמן אז בזמן שהאוזניים נמסו להם בתנור לעוגיה אחת גדולה ובלתי אכילה קפצתי קצת על חבל.
ראשון
האחד החליט לריב בבוקר ואז ללכת למשרד לכל היום. שקלתי לתעל את העצבים עליו לחדר אבל נראה לי עדיף לצאת לסיבוב בשכונה לראות מה חדש לפני שאני מתישה את עצמי. חבל שקר מדי לאופניים. אבל לא לדאוג, הגעתי לחדר כושר ופעם שניה השבוע השלמתי אלבום שלם על האופני ספינינג. כבוד.
אז הצלחה?
המטרה היתה להתאמן כל יום במהלך השבוע עד שהגוף לא יכול יותר. עד שהוא יצעק שאני אניח לו לנפשי. עד שאני אקרוס ולא אוכל לקום בבוקר. אז כן, היו איזה יומיים שבקושי הלכתי כי נתפסו לי השוקיים והיום בבוקר קצת רעדו הרגליים אבל אני עדיין עומדת. אפשר לכנות את זה הצלחה?
זו לא סתם הצלחה זה טריאומף!!! כל הכבוד איזה כייף!!!
השבמחקמזה מתחברת לעניין המדריכה! הייתה לי מדריכה בארץ שאני חולה עליה והיא תמיד הייתה משאירה אותי כבר באמצע השיעור בלי אויר כל מי שמוציאה ממני פחות מזה פשוט לא שווה... אגב ראיתי אותה היום באינסטגרם ו"שמחתי" לגלות שאפילו לבחורה כללל כך פעילה יש קצת בטן אז מי אני שאבכה על הבטן שלי חחחח
תמשיכי ותהני ואת עושה לי מלא מוטיבציה!💓
אני הייתי מגדיר את זה בתור הצלחה. אני לא הייתי מסוגל לעשות את זה, הייתי משתגע משעמום לפני...
השבמחקמדריכה טובה תשאיר אותך חסרת נשימה באמצע השיעור בעוד היא בסוף השיעור תראה רעננה ומלאה אנרגיה כאילו רק עכשיו מתחילים. שיעור שבו אני קופצת יותר מהמדריכה מרגיש כמו בזבוז זמן.
השבמחקצודק, זה באמת האתגר.
השבמחקמסכימה לגמרי!
השבמחקהצלחה מסחררת!
השבמחקבכל מקרה נראה לי לא נכון להתיש את הגוף כל יום וצריך לתת לו קצת לנוח, אבל מאמינה שאת תמצאי את האיזון שלך.
כל הכבוד על השלמת האלבום :)