טיסה בשמונה בבוקר. נשמע סביר, לא? אבל אז לוקחים אחורה בזמן, כדאי להיות בשדה שעתיים לפני, זה יוצא שש. ניקח אובר, זה שעה נסיעה, קיבלנו חמש בבוקר לצאת מהבית. אוי. רגע אבל בלילה עוברים לשעון קיץ שזה שעה פחות. רגע, מה??? אוף.
חמש בבוקר מוכנים לצאת עובר לשדה יצוא ממש יקר,אפשר לקחת עובר לרכבת ורכבת לשדה, עדיין סביר. אבל לא אם בדיוק פספסנו את הרכבת ויש אחת כל 20 דקות. צפוף.
אה כן, אתמול היה מצעד סיינט פטריק. לא יודעת אם קשור לזה או שזה סתם הרכבת בשעה הזו אבל העשרים דקות האלה בתחנה היו 20 דקות יותר מדי עם חבורת שיכורים ששמו מוזיקה רועשת ורקדו בצורה מאוד לא מרגיעה, כשמדי פעם יוצא מישהו מאזור הריקודים, פעם זה שיכור שניגש אלינו וממלמל משהו לא ברור,ספק מדבר איתנו ספק עם עצמו עד שמישהו אחר, כנראה קצת פחות שיכור בא לקחת אותו חזרה למסיבה, פעם זה הומלס מסריח מאלכוהול ומושיט יד ומלממל איזה בקשה. באיזה שלב כל האנשים הפיכחים התקבצו מאחרי המעלית כשהמעלית מסתירה אותנו מהמסיבה.
והרכבת. מלאה אנשים, מעטם נראים כמי שנוסעים לשדה התעופה, רובם נראים שיכורים, ישנים כל אחד על ספסל שלם. עברנו 3 קרונות עד שהגענו למסקנה שלא נמצא אחד פחות גרוע. חלק מהאנשים הישנים נשארו מרוחים על הספסלים אחרי שהרכבת הגיעה לתחנה האחרונה שלה בשדה. אני לא לגמרי בטוחה שהם לא היו מעולפים שם. בהחלט לא הזמן לחסוך על אובר.
הגענו לשדה בשש וחצי, מספיק זמן. רק שטסנו בטיסות נפרדות שמסתבר שיוצאות מטרמינלים שונים. שזה חבל כי ככה נשארתי לבד כשחיפשתי את השער שלי שער 3 שבאופן מוזר היה אחרי 2a , 2c ו4 ואחרי השלט שמפנה לשערים 5-11. וגם הסתבר שהוא לא השער של הטיסה. כל הלוחות האלקטרונים אמרו שהוא כן אבל הדיילת בשער התעקשה שהשער הזה שייך לחברת תעופה אחרת. לחברת התעופה שלנו יש שני שערים בקצה המסדרון, שם דיילים מבולבלים טענו בלא יותר מדי בטחון שהטיסה תצא משער 7 למרות שמסך הטלוויזיה טען בתוקף על טיסה אחרת. רק בשעת הבורדינג הודיעו על שער 7 באופן רשמי. מסתבר שגם למטוס לקח זמן לגלות באיזה שער הוא ולכן הטיסה אמורה בחצי שעה, שזה בסדר כי זה פחות זמן לחכות לטיסה של האחד שנוחתת אחרי. ככה זה כשחוסכים וטסים לואו קוסט.
בינתיים המסקנה מהמסע הנוכחי היא לא לחסוך. חבל.
אז ניו אורלינס. המקום אליו מגיע כל הזיהום ששיקגו שופכת לנהר המיסיסיפי מאז שהם הפכו את הכיוון של נהר שיקגו. אחרי שבשבת האחרונה צבעו את נהר שיקגו בירוק ציפינו שהשבוע הירוק יגיע לניו אורלינס, אבל כנראה שהתנינים שתו אותו בדרך.
ניו אורלינס. מהערים שנראות כמו קלישאות של עצמן עד שאי אפשר לדעת אם הם באמת ככה או שהכל הצגה. זה לא שיש מה לעשות שם שבוע ועוד לבד בזמן שהאחד בכנס אבל הוא התעקש שחבל שאני אבוא לפחות וגם הבטיח שימצא זמן לטייל איתי. אז באתי לשישה ימים ולקחתי איתי את הנייד מהעבודה ככה שיכלתי לסיים כל יום בבית קפה מעמידה פנים שיש לי איזה הספק בעבודה ואני לא לגמרי מבזבזת את הזמן. מצאתי חברה נחמדה שנקראת free tours by foot שהם לא בדיוק חינם אלא יותר שלם כמה שנראה לך, אנחנו רק אומרים שבדרך כלל סיורים כאלה עולים 25 דולר והמדריכים חיים על הטיפים והמדריכה בסיור וודו אפילו מחזיקה בארנק קמע למשוך הכנסות, just saying , אז באמשכם תהיו נדיבים. הלכתי לשלושה סיורים כאלה, לשניים מהם הצטרפה אלי מישהי שפעם אחרונה שממש דיברתי איתה היתה בחנוכה שנה שעברה אבל שתינו ישראליות משיקגו שהבעלים ומחזיק הויזה הראשי שלהם נמצא בכנס בניו אורלינס אז אין שום סיבה שלא נהיה פתאום חברות הכי טובות למשך יומיים. לטיול השלישי האחד כמעט הצטרף אבל בסוף החליט שחשוב שיהיה בכנס, מה שלא הפריע לו להתלונן בסוף היום שהכנס היה בזבוז זמן. ביום האחרון, שגם ככה חצי מהאנשים לא נשארים אליו, הוא הסכים להבריז ולטייל איתי. וקיטר חצי מהזמן.
מה יש בניו אורלינס? בגדול יש את הרובע הצרפתי שהוא שילוב של בוהמה , ג'אז ו-וודו. נראה שהעיר די מתכחשת לשיוך שלה למדינות הקו-פדרציה אבל עדיין בעלת אופי דרומי מובהק. העיר מלאה בחנויות רהיטים וקישוטים של בעלי אחוזות חסרי טעם, כלי אוכל ותכשיטים מוגזמים עם הסמל של העיר בכל מקום אפשרי. המסעדות חזקות במאכלי ים ופו-בוי שזה סנדוויץ עם משהוא מטוגן ועם סיפור היסטורי שגורם לתהות איזה מין עיר בוחרת במאכל שבעלי מסעדות החליטו לתרום בחינם לשובתים בתור מאכל יצוגי. הם גם חזקים בחריף ובכל רחוב בערך יש חנות עם טעימות של רטבים שנעים בין חריף מאוד לחריף מוות. האחד מת על טעימות חינם ואוהב חריף אבל כל פעם שנכנסנו לחנות כזו יצאנו מיד אחרי טעימה אחת (הוא טעם, אני פולנייה) וחיפשנו מים. ואי אפשר לא לציין את הבנייה (beniget) שזה סופגניה מרובעת עם הר של אבקת סוכר עליה. כל קפה שני הוא קפה בנייה.
חוץ מחנויות של " עתיקות" יש גם המון חנויות אומנות עם דגש על ג'אז והמון חנויות מזכרות למי שרוצה להמשיך להרגיש כמו קלישאה גם כשהוא חוזר הביתה. להבדיל משיקגו העיר הזו חיה ומלאה תיירים כל היום כל השבוע. בדומה לשיקגו גם פה בכל פינת רחוב יש קבצן אבל להבדיל, פה לידו יש גם נגן כלשהו ובצמתים הגדולים יש להקות ג'אז שלמות לא רעות בכלל.
חוץ מהרובע הצרפתי יש גם את רובע הגנים שמעניין לקחת בו סיור ולשמוע סיפורים אבל חוץ מזה אין מה לחפש שם. יש גם סיור ביצות (תנינים הם חלק מהקלישאה של העיר) שאמור להיות טוב אבל לא בא לי ללכת לבד.
אי אפשר להגיד שעשיתי הרבה אבל לפחות שינוי האווירה היה טוב. כמו שהשכנים אמרו " איזה כיף לכם, אתם לא תהיו בשיקגו". רק חבל שפספסנו את סופת השלג שהיתה השבוע שהיא גם השלג הרציני היחיד שהיה השנה. ביום האחרון חזרנו מהשמש הנעימה של ניו אורלינס לשאריות שלג. בתחילת החורף הבטיחו לנו חורף קשה. נראה שהחורף לא הקשיב להבטחות.
האחד מצידו דיבר עם כמה ישראלים שהוא מכיר מתואר ראשון והגיע למסקנה שהמצב שלו גרוע בדיוק כמו של כולם וכולם מבואסים כמוהו ( אם כי לדעתי לא מתבכיינים כמוהו) ככה שבסך הכל מצבו בעצם לא רע, מה שאומר שההצהרות שלו מלפני שבוע על כך שאין טעם להמשיך עוד שנה כנראה נמשכו חזרה. זה אומר שמאוד בקרוב אנחנו צריכים לנהל שיחת יחסינו (עם שיקגו) לאן.
וכמובן המכשול הקרוב והמעיק ביותר, צריך למלא את המיסים. שיהיה לנו בהצלחה עם זה.
נראה לי שקראתי הרבה באסה בין השורות, אני מצטערת שאת מרגישה כך.
השבמחקאם לא שיקגו אז לאן?
ואני ניסיתי להסתיר את הבאסה.
השבמחקאם לא שיקגו אז חזרה לארץ. אלא אם הוא יקבל הצעה לפוסט באמסטרדם. אני מוכנה לשנה באמסטרדם.
אם כך, לגמרי הצלחת.
השבמחקלא חשדתי בדבר.
אמסטרדם נפלאה, מקווה לבקר בה שוב בספטמבר הקרוב.