נזכרתי בחוב קטן, הבטחתי לענות לכל שאלה ונשאלתי על ההבדלים בין ההגדה הקיבוצית למסורתית. אז הנה ההתיחסות:
עיקר ההבדל הוא בנעלם הכי גדול של ההגדה המסורתית: משה. הגיבור של יציאת מצריים נמחק לגמרי מההגדה, כמו יאיר לפיד מהממשלה, והסיבה לכך היא שיהיה ברור לכולם שמי שאחראי ליציאת מצרים זה הקדוש ברוך הוא, אני ולא מלאך, אני ולא שרף, אני ולא אף אחד אחר, הבנתם? אף אחד לא עזר לי. רק אני לבד. אני! והמסר מהקטע הזה הוא שיהודי טוב כאשר עומדים עליו לכלותו יושב ומחכה לקדוש ברוך הוא שיצילו מידם.
אממה, התנועה הקיבוצית לא כל כך סומכת את ידיה על המסר הזה. אם כל הכבוד לקדוש ברוך הוא ולמשיח שלו, אם משה לא היה מנופף במקל אף אחד לא היה הולך אחרי עמוד אש ואלמלא התנועה הציונית והמאבק על המדינה לא היה לנו היום בית לעם היהודי. ובואו נדבר על הפיל הגדול שיושב במרכז החדר, איפה בדיוק היה הקדוש ברוך הוא להצילנו מידי הצורר הנאצי שעמד עלינו לכלותנו. ולכן הגיבור הבלתי מעורער של ההגדה הקיבוצית הוא משה, זה שעמד בראש המחנה ואמר אחרי, זה שקם ועשה מעשה. לאורך כל ההגדה הקיבוצית יש הקבלה בין סיפור יציאת מצריים וההגעה לארץ ישראל לבין היציאה מגיא ההריגה באירופה והתקומה וגאולת הארץ מחדש בימינו אנו.
ההגדה הקיבוצית מחולקת ל4 חלקים. חלק ראשון מתייחס לעובדה שפסח הוא חג האביב, וחוגג את בשורת האביב וההתחדשות ואת תחילת הקציר (ספירת העומר).
חלק שני הוא החלק העיקרי, מצוות החג- סיפור יציאת מצריים. לא שיר הלל לקדוש ברוך הוא, אין נברך, נהלל, נקלס, נפאר, נאדיר, נלקק רק שלא יכעס עלינו. לא סיפורים על רבי מהשמו ורבי למיאכפת שסיפרו ביציאת מצריים עד הבוקר. סיפור יציאת מצריים עצמו כפי שמופיע במקור הרשמי- בתנך. סיפור גאולת ישראל בימים ההם בזמן הזה. ארבעת הקושיות, פסח מצה ומרור, שירת הים. הסיפור המלא.
(בשלב הזה בדרך כלל מגישים מרק)
חלק שלישי- עוסק בתקווה לשלום ולגאולה. החלק הזה נפתח בקריאת זכור את היום הזה אשר יצאתם בו ממצרים, מזכיר לנו שהסיפור לא נגמר שם, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו ואנחנו צריכים להמשיך ולקוות ולשאוף לשלום ושלווה. החלק הזה נסגר בבשורת אחרית הימים.
חלק אחרון- מוקדש לשיבת ציון אז והיום ולישוב הארץ מחדש, קיבוץ גלויות וגאולת הארץ.
בפעם הראשונה שקראתי בהגדה המסורתית ממש התחלתי לזוז בחוסר נוחות כשכל קטע הסתיים בנברך ונהלל ונקלס וגדול ונפלא וכל זה, ממש צרם לי הצורך הזה להתעסק בכמה נהדר האל שלנו כאילו אין שום דבר אחר שחשוב לנו לקחת מהסיפור של יציאת מצרים. יכול להיות שזה בגלל שגדלתי לתוך זה, אבל אני ממש מרגישה שההגדה הקיבוצית הרבה יותר רלוונטית לימינו, יותר מתעסקת במהות החג ופחות בשירי הלל לקדוש ברוך הוא. זה הרעיון הכללי ברוב החגים הקיבוציים, להתעסק במהות ולא בעטיפה, במסר ולא במחוות מוזרות (אני בטוחה שכל עניין ההסבה לימין מגיע מאיזה טקס שפעם היה מרשים והיום כל מה שנשאר ממנו זה הוראות לא ברורות), בעשיה ולא בפיאור השם.
מקווה שלא עצבנתי יותר מדי אנשים עם הטקסט הזה.
כמה דפים לדוגמה:
תודה רבה!
השבמחקזה נשמע לי מופלא וכל כך רלוונטי ומובן מאליו פתאום שמשה חסר. זה מין טקסט שהתרגשתי לקרוא כמות שהוא.
איפה קונים הגדות קיבוציות?
משה חסר בגלל מה שאמרת, אבל גם כי בסופו של דבר אין מקום לשני מנצחים, ודוד ניצח. הוא הגיבור של הסיפור, ומשה צריך לפנות לו מקום, גם בהגדה.
השבמחקאני שמחה בכל פעם שהופכים את החג לרלוונטי. אני אוהבת דווקא את טקס הבאת הביכורים הקיבוצי, עם הנפת התינוקות החדשים, והעגלות עמוסות החציר, אבל זה כבר חג אחר (לא רחוק כל כך).
אין לי מושג איפה קונים אותן, בקיבוץ פשוט מחלקים לפני פסח למי שמבקש. אני יכולה לשלוח לך אחת סרוקה במייל אם את רוצה
השבמחקלא הבנתי את עניין דוד. איך דוד קשור לסיפור יציאת מצרים ולפסח?
השבמחקדוד קשור לאתוס המכונן: דוד ניצח (הוא נזכר למשל, הכי הרבה פעמים בתנך, יותר מכל דמות אחרת), ולכן אין מקום לאף אחד אחר, גם לא בהגדה. זה קצת כמו שסיפור השואה כיום הוא הסיפור המרכזי באתוס הישראלי, ולכן כל האתוסים האחרים כגון אתוס הגבורה (סיפור מצדה, בר כוכבא, ודומיהם שגויסו לצורך העניין) צריכים לפנות מקום.
השבמחקמרתק. כמה פעמים עשיתי סדר בקיבוץ כילדה ולא שמתי בכלל לב לעניין הזה????
השבמחקמעניין, קצת עניין המנצח כותב את ההיסטוריה, שהרי בית דוד אחראי פחות או יותר לתיעוד היהודי. למראות שכשחושבים על הנביאים שמייצגים את הדתות השונות אז השלישיה היא מוחמד, ישו ומשה.
השבמחקאני חושבת שאת הקטע על משה למדנו בכל מיני סמינרי יהדות, בשנת מצווה או לפני המסע לפולין, בקיבוצים יש הרבה התעסקות בשאלת היהדות ואיך היא באה לידי ביטוי באורך החיים שלנו.
השבמחקכשהייתי בצבא מישהו במדור ביקש שאני אביא לו הגדה קיבוצית שיראה איך היא נראית. אחד האנשים בצוות שהסתכל על ההגדה ישר הגיע לעמוד של "והיא שעמדה" ושם לב ששם "אנו ניצלים מידם" ולא "הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם". זה ממש הרגיז אותו ואז הבנתי כמה שההבדל הזה משמעותי.
אני אשמח. בינתיים מצאתי את <a target=_blank href="זה,  Target=_BLANK class=msg>http://hagadatoday.blogspot.co.il/2013/03/blog-post.html">זה, אבל בהגדות הקיבוציות שם והיא שעמדה עדיין דתית להפליא.
השבמחקמאד מאד מעניין! מודה לך שוב. עולם שלם שלא הכרתי.
מה שאת מצאת זה ההגדה של הקיבוץ המאוחד (היום חלק מהתק"ם), אני מדברת ההגדה של הקיבוץ הארצי. אלו שני דברים שונים לגמרי!
השבמחקסתם, לא באמת, הן די דומות ברעיון.
אני אשלח לך.
תודה רבה! סיפרתי היום על ההגדה לאימי ועל ההבדלים ומיד החלטנו לאמץ אותה כהגדה הביתית מעתה והלאה.
השבמחק