הקטע הזה של לכתוב כל יום בחופשה קצת מעיק וכמעט ויתרתי לעצמי, התנצלותי עם הקוראים הנאמנים שקיוו לשמוע חוויות וקיבלו בעיקר קיטורים.
כל חופשה נשמעת הרבה יותר טוב במבט לאחור ואולי אם לא הייתי מאלצת את עצמי לכתוב הייתי זוכרת את החופשה הזו בצורה אחרת. הנסיון לתעד חוויה בזמן אמת ללא ספק משפיע על החוויה ולפחות במקרה הזה אני מאמינה שההשפעה לא לטובה. טוב נו, מה שהיה היה וכבר אי אפשר להתחרט. אם היה אפשר לשנות אולי לא הייתי נוסעת דווקא לפה, או מבררת יותר לפני שהייתי מסדרת לעצמי הזמנה.
נראה לי למארחת כבר נמאס ממני לגמרי. פעמיים היום היא סיפרה על איך אמא שלי אירחה את הבת שלה בארץ והמסר מתחת היה שבעצם כרגע היא מחזירה טובה. קצת מרגיש לא נעים כרגע.
העניין הוא שבזמן שהזמנתי את עצמי הייתי בתחושה של אני חייבת לברוח מפה קצת לפני שאני אשתגע. זה מה שקורה כשמקבלים החלטות בזמן סערת רגשות, זה ההחלטות שהכי מצטערים עליהן. מצד אחד באמת הייתי צריכה את החופשה הזו, מצד שני אם הייתי חושבת על זה קצת יותר היא היתה יכולה להיות הרבה יותר מוצלחת.
כרגע ביאסתי את עצמי לגמרי על החופשה הזו אז עדיף שאני אסיים ואלך לישון, לילה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה