יום חמישי, 12 במאי 2016

שוב פעם

לפני שנה בדיוק עברתי ניתוח היסטרוסקופי להסרת מיומה. ניתוח פשוט שלאחריו המנתח טען ביהירות של מנתחים שזהו, הבעיה הוסרה, עכשיו אני בטוח נכנסת להריון (לזכותו יאמר שלמרות היהירות הוא היה סימפטי ולמרות ששילמתי לו די הרבה זה לא דבר מובן מאליו). עברה שנה, אני בדרך לIVF והרופאה רוצה שוב צילום רחם. הבאתי איתי את הדיסק מהצילום הקודם בתקווה שזה יגרום לה לוותר לי אבל לא, היתי צריכה לחזור על התהליך והתוצאות היו זהות- יש חסימה, כנראה מיומה שצריך להסיר. מסתבר שהדברים האלה נוטים לצמוח שוב ולמי שהיה פעם אחת סיכוי גבוה שיהיה שוב. עקרונית אפשר להמשיך עם התהליך של השאיבה ולהקפיא את העוברים בסופו, בכל מקרה לא מומלץ להחזיר אותם לפני הניתוח כי הסיכויים נמוכים. אני עוד קצת מתלבטת בעניין אבל כנראה שנחליט לדחות את כל עניין השאיבה ונעשה הכל בבת אחת. אז עכשיו מחכים לתור לגניקולוגית שיהיה רק עוד חודש ואני לא יודעת אם היא תפנה לעוד רופא או שתעשה את זה בעצמה.


לפחות הפעם הצילום היה פחות נורא. בארץ עושים מזה עניין גדול, ממליצים לקחת משכחי כאבים לפני ולבוא עם ליווי כי אי אפשר לדעת מה יהיה מצבי אחרי זה. לפני התהליך הרופא אמר לי שבטח קראתי כבר באינטרנט על כמה נורא התהליך והוא רק יכול לעודד אותי שלא לכולן זה ככה ויש כאלה שדווקא עוברות את זה בסדר. תודה. ואז החתים אותי על מסמך שאני מודעת לסכנות, לא לפני שהוא הסביר לי בפירוט מה הסכנות והסיבוכים האפשריים, כאילו שזה באמת יכול לעזור לי כרגע. פה האחות אמרה לי את זה כדרך אגב, תבואי להדרכה לקראת ההפריה ועל הדרך נעשה לך גם סונוהיסטרוגרפיה. הייתי צריכה לבדוק באינטרנט כדי לגלות שזה באמת זה ואיכשהו באנגלית כל התוצאות בגוגל נראו פחות מאיימות.


בארץ עושים את זה במרפאה מיוחדת, שיחה עם רופא, אחר כך שיחה עם הטכנאי, בדיקת הריון, שעה המתנה בתור, לראות את כל הנשים המסכנות שיוצאות בצליעה מחדר הצילום ואז הצילום עצמו. ממלאים את הרחם בנוזל ואז מצלמים מכל הכיוונים ומקבלים בסוף דיסק שאיתו הולכים לרופא. הרופא אצלנו התלונן על האיכות הממש גרועה של הצילום. פה הגעתי, ישר שלחו אותי להוריד בגדים ולחדר אולטרסאונד, בדרך חתימה על איזה מסמך. האולטרסאונד נעשה בזמן ההזרקה של הנוזל ככה שאפשר לראות איך הוא מתפשט ואין צורך למלא את הרחם בשביל הצילום. יותר קצר, פחות כואב. הרופאה היתה נוכחת בתהליך והכווינה את האחות לאן להפנות את האולטרסאונד ובדיוק מה היא רוצה לראות ככה שגם לא היתה בעיה של האם הצילום מוצלח או לא וגם היא יכלה לזהות את הבעיה תוך כדי הבדיקה ולבדוק יותר לעומק בנקודה הזו וגם להראות לי אותה על המסך. ההמתנה היחידה היתה בסוף כשביקשתי שהיא תסביר שוב את הבעיה בזמן שהאחד נוכח, אז היינו צריכים לחכות הרבה זמן בחדר יעוץ אבל לפחות היינו אחרי.


 אז שוב דוחים את ההפריה למועד לא ידוע, ועכשיו גם די בטוח שאין טעם לנסות בבית כי הסיכוי אפסי. 


 


היתה לי קטגוריה לקטעים שעוסקים בטיפולי פוריות, היא קיבלה את השם האופטימי יום אחד גם לי יהיה. אני כבר לא בטוחה בזה ולאור זאת שם הקטגוריה התעדכן. המשחקי מילים האלה מיותרים.  

14 תגובות:

  1. רציתי בהתחלה לכתוב לך משהו אחד אבל אחר כך נזכרתי בסרטון שראיתי והחלטתי לכתוב משהו אחר. אין משהו שאני אכתוב וישנה או באמת יעודד אותך, אני רוצה רק לכתוב לך שאני עוקבת, מחכה ומקווה שהכל יסתדר באמת ומכל הלב. אני שמחה שהתהליך בארה"ב הוא יותר פשוט וידידותי ומקווה שהיום האחד שגם לך יהיה יגיע בהקדם! 
    <a title="סרטון" href="https://www.youtube.com/watch?v=1Evwgu369Jw&list=PLmHmICyEzbjZELowSuV5_mM6Xv1kJ_wDchttps://www.youtube.com/watch?v=1Evwgu369Jw&list=PLmHmICyEzbjZELowSuV5_mM6Xv1kJ_wDc">https://www.youtube.com/watch?v=1Evwgu369Jw&list=PLmHmICyEzbjZELowSuV5_mM6Xv1kJ_wDc<br />

    השבמחק
  2. שמחה שאתם אחרי, מקווה שעכשיו ש(שוב) יש שם לבעיה, החסימה תוסר ותוכלו לנסות שוב. המון בהצלחה, ג’אסטי. 

    השבמחק
  3. אחרי מה בדיוק? אנחנו בדיוק איפה שהיינו לפני שנה, בדרך לעשות שוב בדיוק את אותו ניתוח, רק שאז האמנתי שהנה מצאנו בעיה, עכשיו אחרי שנפתור אותה הכל יהיה בסדר ועכשיו אני מבינה שאי אפשר לפתור את הבעיה הזו, היא תחזור שוב ושוב. 

    השבמחק
  4. אבל זו הבנה חשובה. בעיני תמיד עדיפה ידיעה על פני כל דבר אחר. 

    השבמחק
  5. בארץ משום מה בדיקות תמיד הופכות להיות דבר מסובך
    כתבת פה שחזרתם לאותה נקודה בה הייתם לפני שנה
    אני לא יודעת אם זה מנחם (אני בטוחה שלא) אבל לפחות אתם יודעים מה הבעיה ולא מחפשים אחריה (לא זה לא מנחם, אבל אתם לא באפילה אתם בדרך לאנשהו)
    מקווה לפחות שהטיפולים בארה"ב יותר טובים (ומהירים) מאשר בארץ

    השבמחק
  6. אני לא בטוחה לגבי מהירים, בארץ ברגע שמשלמים הזמנים מתקצרים משמעותית, אבל הם בטוח הרבה יותר סימפטים. אני לא מרגישה שמזלזלים בי, שמתנשאים עלי, שאני עומס על הרופאים, שאם זה פרטי הרופא מנסה לדחוף עוד כמה כמוני כדי להרוויח עוד כמה גרושים, שאם זה ציבורי בכלל עושים לי טובה שמסתכלים עלי. מתייחסים אלי פשוט כמו בנאדם שנמצא במצב קשה ומבקש עזרה. יש מעט מאוד רופאיםאחיותמזכירות בארץ שהתיחסו אלי ככה.

    השבמחק
  7. מצטרפת כמובן למייחלות ולמאחלות. מי ייתן ואולי רופאה פחות יהירה תצליח לעשות את הניתוח יותר אפקטיבי, לכשתחליטו לנסות שוב את כל הפרוצדורה.

    אני דווקא מחבבת משחקי מילים (וגם אופטימית חסרת תקנה). יום אחד גם לך יהיה ואם זה לא יהיה בעקבות טיפולי פוריות, אלא בעקבות פרוצדורה אחרת או החלטה אחרת, הוא/היא לא יהיו פחות שלך(ם).

    השבמחק
  8. יהיה טוב. לא יודע איך לעודד, אבל יהיה טוב.

    השבמחק
  9. או שהניתוח יהיה יותר אפקטיבי או שהפעם לא נבזבז זמן ונלך ישר להפריות, לפני שהדבר הזה יגדל מחדש. 

    השבמחק
  10. היי, אל תאבדי תקווה, גם אם זה לא נראה טוב בנקודת זמן הזו. הרבה דברים מתחילים ככה ממקום שלא ידוע מה יהיה ואיך ואז משתנים. הכי חשוב שתסתכלי עכשיו על מה שכן יש לך. אני חושבת שאולי יעשה לך טוב אם תמצאי אולי קבוצת תמיכה של נשים שעוברות את אותו הדבר או אפילו לפנות לטיפול פרטני, כדאי שיהיה לך עם מי לדבר בתקופה הזו ולא לעבור את זה לבד. 

    השבמחק
  11. מרגישה את הכאב שלך, את התיסכול, את הכעס, את חוסר היכולת לאופטימיות כרגע...ושמחה שיכולת לפחות לראות את ההבדלים הטובים בין איך שבודקים אותך בארה"ב לעומת בארץ. בכל זאת הצלחת למצוא משהו חיובי בסיפור הזה.
    מאחלת לך לעבור בשלום ובהצלחה את כל התהליכים הלא פשוטים האלה, ואת התקופה המאד לא פשוטה הזאת. מאחלת לך רק טוב. ומחבקת. 

    השבמחק
  12. תקשיבי, לא יודעת למה חזרתי לזה אבל I feel you.
    זה מרגיש חרא ושהינה הכל מהתחלה ושוב לא ברור ומה יהיה ואם לפחות הייתי יודעת שזה יקרה בנק’ זמן מסויימת וכו’...
    fuck it שומעת? כן ממש ככה!
    די אי אפשר לשקוע בזה תדחיקי וכשיצא יצא וכן, הכל יצא!
    את לא יכולה לטחון את עצמך במחשבות על זה כי את תתבאסי כל פעם מחדש וזה מיותר, אני מכירה את זה, לפחות את ההרגשה והמחשבות שמתלוות אליה וזה חרא. 
    עד שלא תרפי מזה ותורידי את ההריון מה to do list זה יהיה תקוע מעלייך.
    אני לא אגיד שאיך שהרפתי הצלחנו אבל אני כן אגיד לך שברגע שאיכשהו הצלחתי להפסיק להיות נעולה על זה הוקל לי. ועכשיו אני שוב בלופ אבל אני אומרת לעצמי שממשיכים לחיות ולא חושבים על זה, עושים מה שצריך וזה יבוא ויהיה בסדר. הלחץ הנפשי לא עוזר לשום דבר וההרגשה שאת מתעלה על הלחץ הזה ואת שולטת (לפחות בהרגשות והמחשבות שלך) כן מאוד עוזרת ואני פה בשבילך 

    השבמחק