דברים

נפתח בקיטורים כי בלי זה לא כיף. הברכיים שלי פאקינג כואבות. כבר קיטרתי ביום חמישי, לקחתי כדורים כמה ימים, הכאב ירד אז הפסקתי עם הכדורים, אמרתי לעצמי אני אשרוד עד יום רביעי, אז יש לי תור לאורתופד. כבר 3 ימים בעבודה אני עולה ויורדת רק במעלית ומרגישה זקנה. אבל אז אתמול הייתי בחתונה ואי אפשר לא לרקוד בחתונה, בעיקר כשהחתן היה אחד מאלה שבחתונה שלי רקד עד הסוף כשאני כבר רציתי ללכת הביתה. אז השתדלתי רק קצת, רק כשהוא מסתכל ורוב הזמן ישבתי, אבל כנראה שגם זה היה יותר מדי. אז שוב כדורים ומחר אורתופד, אני מקווה שיועיל.

וזה הזמן להודעת שירות לציבור- אל תזניחו את עצמכם. זה לא שווה את זה. כואב? טפלו בעצמכם.

 

ואם כבר הזכרנו עבודה. הלכתי עם כמה אנשים לאכול צהרים. ארוחת צהרים כוללת ירידה במדרגות. התנצלתי והודעתי שאני יורדת במעלית. חברה שלי הודיעה שהיא יורדת יחד איתי. שני אחרים שסתם נגררים החליטו להצטרף. באו עוד שני חברה ושאלו מה קורה פה. אמרתי- אני פצועה, החברה מלווה אותי שאני לא ארגיש לבד ושני אלה סתם נגררים. אז שני הנוספים החליטו גם מעלית. הגיעה המעלית מלאה למחצה. החברה ושני הנגררים הראשונים החליטו לנטוש לכיוון המדרגות. שני הנוספים ניצלו את ההזדמנות להיות עצלנים. אני משפיעה לרעה על הסובבים.

העברתי לחברים במחלקה סקירה של העבודה שאני הולכת לבצע כדי לקבל הערות ותיקונים. לפני הסקירה שלחתי במייל את המסמך שעליו אני אעבור כי ככה נהוג. שותף שלי למשרד שיחסית צעיר במחלקה שאל אותי אם הוא צריך לקרוא את המסמך לפני הדיון. אמרתי לו שהוא לא חייב, פשוט יש כאלה שאוהבים לקרוא את נושא הדיון מראש ולבוא מוכנים עם שאלות. אתם מכירים את החברה האלה שקוראים את החומר של ההרצאה לפני ההרצאה כדי שיוכלו לשאול את המרצה שאלות? אין הרבה כאלה אבל משום מה כולם הגיעו אלינו למחלקה. רגע אחרי שהסברתי לו את זה אני מקבלת מייל עם שאלות על המסמך. כשאני נמנעת ממענה במיל השואל מגיע באופן אישי לשאול את השאלות כדי שבדיון עצמו יהיה לו מספיק זמן לדיונים לא קשורים. בדיון עצמו אני מציגה שרטוט ועוד לפני שאני אומרת מילה אחת הוא כבר שואל שאלות על סוף המסמך. 

הדיון עצמו היה לא יעיל לחלוטין. אחד מתעקש להתווכח על הכל אפילו שאף אחד לא מתווכח איתו. אחד: "למה רשמת ככה?" אני: "בטעות, צריך להיות אחרת." אחד: "זה צריך להיות אחרת, לא ככה". אני: "זה בדיוק מה שאמרתי, אני אתקן." אחד: "אבל זה לא צריך להיות ככה, זה צריך להיות אחרת כי כך וכך." אני:" רשמתי, אני אתקן! הלאה" אחר: "אבל בגלל כך וכך וגם כך זה צריך להיות אחרת." אני: "על מה אתה מתווכח? רשמתי, די!" וכך זה ממשיך. שני (השואל מקודם) מתעקש לגלוש לדיונים לא קשורים. שני: אבל לא התייחסת לנושא הזה" אני: "הנושא הזה לא קשור". שני:"אבל צריך לטפל בנושא הזה" אני: "בסדר אבל לא עכשיו, זה לא קשור" שני:" אבל צריך לטפל בזה". אחד (מתעורר):"נכון, צריך לטפל בנושא הזה" אני רוצה לצעוק אבל כואב לי הגרון

ללאקי במבוק במשרד שלי נגמר המזל. הוא עבר את נקודת השוויון ועכשיו הוא יותר חום מירוק. הגיע הזמן להחליף עציץ.

 

ואם כבר הזכרנו חתונה.חתונה ראשונה שאני הולכת אליה מאז החתונה שלי (אין לי הרבה חברים). אי אפשר שלא להשוות. כל החתונה התאפקתי לא לטחון אנשים שבחתונה שלנו היה ככה ולא ככה. אבל שלנו היתה יותר מוצלחת :). בכניסה שאלו אותי מה השם. באופן אוטומטי אמרתי מי- ג'אסט. חיפשה חיפשה לא מצאה. חברה שלי לידי אומרת לי- אולי את רשומה כ-וואן. אוי נכון, שיניתי את השם. זה מבלבל.

איזה נוח זה שלא צריך להתלבט כמה לרשום בצ'ק, פשוט בודקים באקסל (כן, יש לנו אקסל).

לא הזמנתי את כל המחלקה שלי בעבודה לחתונה שלי. אנחנו מחלקה ממש גדולה והחתונה היתה קטנה ויש לאנשים קטע כזה של אם מזמינים אותך לחתונה תבוא כי כולם באים. אז כדי לחסוך את עניין ה"הזמנתי כדי שלא תעלב ואתה תבוא כדי שאני לא אעלב למרות שלא החלפנו יותר ממילה בשנה האחרונה וכנראה לא נחליף גם בשנה הקרובה" סיננתי. היו שאמרו לי שזה צעד אמיץ וכל הכבוד שאני לא נותנת לתכתיבים חברתיים לקבוע לי והיו שאמרו שזה צעד טפשי וחבל שאני סתם אעליב אנשים. מכר בעבודה תהה למה בחורה מסויימת לא היתה בחתונה לאור העובדה שעבדנו יחד לזמן קצר. עניתי לו שלפי הכלל אם מספר החודשים שעברו מאז שעבדנו יחד גדול ממספר החודשים שעבדנו יחד אז יש חוק התיישנות. נכון להיום אני חושבת שאנשים לא נעלבו אבל מאחר שגם ככה לא דיברתי איתם לפני אני לא יודעת אם הם מתייחסים אלי בקרירות או מתעלמים ממני או שסתם אין לנו סיבה לדבר. 

בזמן שלא רקדתי בחתונה והתבאסתי שאני לא רוקדת חשבתי על נושא חיפוש אהבה והגעתי למסקנה שבהנתן כל מה שידוע לי מצאתי את הגבר המושלם ואיזה מזל שפגשתי אותו ואיזה מזל שלא התפשרתי על אף אחד אחר.