אני חושבת שקצת מתתי מבפנים היום

מעניין אם בכל פעם שכלה משקרת למדריכת כלות מלאך מאבד כנפיים. מעניין אם מקימי התנועה הקיבוצית קצת מתהפכים בקברם בחוסר נוחות כששמוצניקית לשעבר אומרת "כן... בטח... אני אשתדל לשמור נידה" (לפחות לא הבטחתי, אני אשתדל).

רוב השעה עברה בסדר, הנהנתי וחייכתי. כשהיא הסבירה לי איך לספור ימים אפילו ספרתי עם האצבעות יחד איתה (מזל שהיא היתה מורה למתמטיקה) ובראש חישבתי לי מתי צריך להיות לי המחזור כדי שאני אהיה בסדר לחתונה. אין לי עוד הרבה זמן. להגיד לה שאני על גלולות לא נשמע כמו רעיון טוב.

אבל אז היא שאלה אותי מה אני חושבת ואם אני חושבת שאני אקח איתי משהו. "כן.. אממ.. אני חושבת שכן... אהם.. אני בעיקרון לא שומרת מצוות אבל נראה לי שבקטע של הנידה.." "הנידה זה לא עוד מצווה, זה חשוב" "אני אשתדל" "תשתדלי. את מדליקה נרות?" "אני משתדלת" "תשתדלי באמת". כי כל נר שמדליקים מציל חייל אחד. אז מה, לא תצילי חייל? תדליקי נרות, אם לא בשבילך אז בשביל החיילים. עד כאן בסדר, אני אשתדל. אבל אז באה השאלה מתי המחזור הבא שלי. "מחר. כן, מחר זה נותן מספיק זמן, מחר צריך להגיע המחזור". סופרת את הימים בלוח שנה, כן, יוצא בסדר, אפילו יש כמה ימים בטחון. איזה יופי, טוב שבאת היום ולא שבוע הבא, לא הייתי מספיקה להדריך אותך. כן, מזל הא?

אז צריך לשמור נידה, אפילו יש מחקר שמראה שזה מקטין את הסיכוי לסרטן בנרתיק. שקלתי לבקש הפניה למחקר. אחד הגורמים העיקריים לסרטן בנרתיק זה וירוס הפפילומה, אז אם קיבלתי חיסון נגדו והגניקולוג מכריח אותי לעשות בדיקת פאפס כל שנה, יש לי פטור? או ששמירת נידה נותנת לי פטור מבדיקת פאפס כל שנה? לזה אני מוכנה.

 

עוד חלק בנשמה שלי מת היום כשהבנתי שאני הולכת לשלם פאקינג 850 שקל על איפור. כי החברה של אמא שלי שלמדה קצת ושמחה לעשות את זה בחינם גילתה שהיא לא יכולה. אני חושבת שאני במקצוע הלא נכון. האמת שהחלק הזה גם ככה היה רופף כשאתמול חיפשתי את הדבר האחרון שעוד חסר לי- עגילים שמתאימים לשמלה ולשרשרת. אני שביומיום לא מתאימה חולצה למכנסיים, מסתובבת עם אמא שלי ברחבי הקניון, מחפשת עגילים תואמים. לפחות מצאנו זוג וגם שרשרת ממש יפה שתתאים לשמלה שלה.

 

אז אתמול היינו במסע חיפוש בקניון, היום אצל מדריכת כלות, מחר באיפור נסיון, רביעי אצל הספר להפטר מהבלונד ולחזור לטבעי, חמישי שמלה. אם התלוננתי שאין לי התעסקות עם החתונה, קיבלתי והרבה.

 

ואם נזכור לרגע שיש עוד אנשים בעולם...

לפני שבוע הייתי בחתונה של שותף למשרד. מאז הצעות הנישואים הצמודות נושא החתונות תופס חלק משמעותי מהשיחות שלנו. שמתי לב שכשאני מגיעה לחתונה שממש הייתי מעורבת פאסיבית בכל התהליכים שלה אני הרבה יותר נהנית. אני גם מתרשמת מכל הדברים שהיו ממש חשובים לחתן ואחרת לא הייתי שמה לב אליהם. למשל בחתונה הזו החתן לא הפסיק לדבר על הדיג'י ועל האלכוהול. אז ממש נהניתי מהדיג'י (וקצת התבאסתי מזה שהוא תפוס בתאריך שלנו כבר מלפני חצי שנה) ומהאלכוהול. קצת יותר מדי נהנתי מהאלכוהול. לא שעשיתי משהו אבל לקראת הסוף היה לי קצת קשה לעמוד אז כל פעם שקמתי הייתי חייבת לרקוד.

 

התאריך מתקרב והלחץ מתחיל להפציע. מדי פעם אני עוצרת את המחשבות ואומרת לעצמי שיהיה טוב, הכל יסתדר. וגם אם לא, העיקר שאנחנו נהנה. מהאורחים לא אכפת לי, גם ככה הם ישכחו את החתונה יומיים אחרי. אנחנו נהנה.