לכבוד יום כיפור ניסיתי לחשוב למי חטאתי השנה. זה לא היה קשה.
חטאתי לבחורה שעבדה איתי, שהייתי צריכה להוביל אותה ובמקום זאת פגעתי בה והיא אפילו לו יודעת על זה. חטאתי לה כי לא דחפתי אותה מספיק, כי ויתרתי לה. ויתרתי לה כשהיא התחילה להתווכח ולא היה לי יותר כוח אליה, ויתרתי לה כשביקשתי אותו דבר בפעם השלישית כי נמאס לי, ויתרתי לה כי היה לי יותר קל לעשות לבד מאשר להתעקש. חטאתי לה כי לא הוצאתי ממנה משהו טוב. לא הצגתי אותה, כי אמרתי לעצמי שהיא לא מצליחה לתת לי משהו שאפשר להציג. אבל אני לא דרשתי ממנה כי היא עשתה קולות של פינוק ויותר נוח לי ככה ואני פשוט ויתרתי, כי יותר קל לי לעשות לבד מאשר להתעקש. חטאתי לה כי אמרתי לעצמי שכנות זה חשוב ואם אני אכסה ואציג מצג שווא כמו שהמנהל אמר לי אני אפגע בעצמי. אז הייתי כנה, והייתי כנה בשקט, שלא להסתבך בעצמי, וסיבכתי רק אותה. והיא אפילו לא יודעת את זה.
חטאתי לה כי לא אמרתי לה זה לא מספיק, לא אכפת לי שקשה, תתאמצי. חטאתי לה כי לא היה לי כוח וכי ידעתי שעוד מעט הולכים לבטל את הכל וגם ככה אין יותר מדי טעם בעבודה הזו. חטאתי לה כי לא התעקשתי שתעשה עבודה טובה בכל זאת, שאולי למרות הכל אני אוכל להשתמש במה שהיא עשתה. אבל לא התעקשתי שהיא תעשה את זה טוב ועכשיו באמת כל העבודה שלה מיותרת.
זה לא חוכמה להוביל אנשים שלא צריכים שיובילו אותם. זה לא חוכמה להוביל אנשים חזקים. המבחן האמיתי בהובלה הם אלה שצריכים את המשיכה ואת הדחיפה ואת העזרה והעקשנות. אני מהנדסת טובה. אני לא מובילה.
בעצם העובדה שאת יודעת מה הנקודה החלשה שלך את יכולה לתקן את הנדרש
השבמחקתאמיני ביכולתך להוביל בנוסף להיותך מקצועית