יום ראשון, 15 בספטמבר 2013

שגרה זה רע?

אחת הבעיות הכי קשות בשגרה זה שממש קשה לשנות אותה. לצאת מהשיגרה זה לא קשה, פשוט מחליטים, היום נעשה משהו אחר. אבל ליצור שגרה חדשה, שגרה טובה יותר, זה קשה.


 


הנה למשל החדר כושר. כבר שנה שאני אומרת לעצמי שאני צריכה לחזור לכושר, אני יודעת שזה עושה לי טוב, אני יודעת שאני אהנה וארגיש יותר טוב ואהיה פחות רעבה ואפסיק לבלוס כל הזמן. וכל פעם אני מבטיחה שהשבוע, והשבוע לא יוצא אבל שבוע הבא בטוח. ורק כשהבחור נסע לחודש ולי היה גם משעמם וגם מוטיבציה הצלחתי לקחת את עצמי ולהרשם ולהתמיד ועכשיו זה פשוט. אם אני לא הולכת זה חסר לי אז אני מקפידה להשלים. ואם כבר התחלתי שגרה של אימונים אז גם לאכול פחות זבל נהיה קל יותר כי כבר נכנסתי לשגרה ועכשיו חבל לקלקל.


רק החגים האלה באים לי לא טוב עכשיו ועוד החתונה של אח שלו שתקועה באמצע ומעמיסה בארועים משפחתיים. שישי בבוקר בקושי גררתי את עצמי מהמיטה אחרי מסיבת רווקות בחמישי כי השבוע הלכתי רק פעם אחת. והיום חישבתי שעם כל הארועים יש סיכוי שהפעם הבאה שאני אגיע לשם זה בשישי והיום עוד קבענו ללכת לקנות בגדים לחתונה (לו חולצה, לי חזית סטרפלס, כי יש לי שמלה חבל על הזמן אבל בלי כתפיות), אז יצאתי מוקדם מהעבודה וישר לחדר כושר כדי להספיק.


ועם כל זה שהקדמתי ואספתי אותו ואז הלכנו לאכול סלט בבית קפה ושם הם החליטו לקחת את הזמן. אחרי חצי שעה שאלנו מה עם הסלט המלצרית אמרה עוד רגע. אחרי 10 דקות הודעתי לה שאנחנו כבר מאחרים לאנשהו ועם הסלט לא מגיע תוך דקה שתיים אנחנו הולכים. אחרי 10 דקות (אנחנו אנשים סובלניים) קמנו והלכנו. בארומה הסלט פחות מעניין אבל לפחות הוא מגיע תוך 10 דקות. 


 


רק חשוב לא להפסיק כי כשמפסיקים שגרה טובה מאוד קשה להחזיר אותה.


הנה למשל הבלוג. חודש לא כתבתי כי לא היה לי מה לכתוב. ועכשיו דווקא יש כמה דברים. לא מי יודע כמה מעניינים, אבל דברים שטוב לרשום ולזכור, מסקנות מעניינות לגבי נשים ויחסי איתן ואולי איזה חשבון נפש לכבוד יום כיפור עם כמה אנשים מהעבודה. אבל לא היום כי עמוס והשבוע אבל לא מחר כי כבר סיכמנו ועכשיו אני כבר עיפה ובדיוק התחלתי לקרוא משהו אחר. זה כבר לא בשגרה ומה שיצא מהשגרה קשה להחזיר אותו. 


 


הנה למשל לסדר את הבית. זה כבר נהנה בשגרה להתלונן שמבולגן והבית נראה רע אבל אין כוח, כי כל הבלאגן זה כבר עניין של שגרה. 


 


אז אני מבטיחה שהשבוע אני אלך לפחות עוד פעם אחת לחדר כושר. גם אם הפעם הזו תהיה בשישי לפנות בוקר. והשבוע נסדר את הבית כי אין ברירה כי ההורים שלו הזמינו את עצמם ואת המשפחה לביקור אצלנו. ואני עוד אכתוב את הפוסט הזה שרציתי על בנות וגם את זה על עם החשבון נפש. אבל לא מחר כי יש ארוחת ערב ומחרתיים חתונה ואחר כך עוד ארוחה, כולל ביקור אצלנו. ואחר כך הזמנו את אבא שלי לבקר כי אם כבר הבית יהיה מסודר, בוא ננצל את זה. אבל השבוע אני אכתוב עוד פוסט. אולי. שבוע הבא. 


 


 

4 תגובות:

  1. חותמת על כל מילה שלך. אבל כמו שאמרת, אם מחליטים אפשר להפוך הכל לשיגרה. טוב, חוץ מסידור הבית, את זה לא הצלחתי עד היום, וגם אני צריכה אורחים כדי להמריץ את עצמי לסדר. 
    וגם אני מחר בחתונה (את ביום אחרי?). עונת החתונות עוד לא נגמרה.
    בברכת שיגרה טובה. כי כשהיא טובה היא נהדרת. 

    השבמחק
  2. או, ברכת שגרה טובה, זו ברכה טובה. אני חושבת שאני הולכת לאמץ אותה

    שתהיה לכולם שגרה טובה 

    השבמחק
  3. באמת תהיתי לאן נעלמת.. מחכה לפוסטים הבאים (-:
    לילה טוב!

    השבמחק
  4. וגם אם תכנסי לשגרה של הפסקות בכתיבה זה לא נורא
    סולח לך מראש אם זה יקרה

    השבמחק