יום חמישי, 19 בספטמבר 2013

יחסית למשפחה הקטנה שלו, יש מהם המון עומס

לבד בבית כי הבחור נסע לעוד ארוחה משפחתית, הפעם אצל אח שלו. אני קיבלתי פטור כי, כדבריו, עדיף שאני לא אבוא מאשר שאני אבוא ורק אקטר. כי מסתבר שלרצות ללכת ב10 וחצי אחרי 3 וחצי שעות ארוחה חגיגית פלוס נסיון מוזר לשירה בציבור (חבל רק שחצי מהאורחים לא יודעים עברית ומתוך הנותרים חצי נולדו אחרי שהשירים הנבחרים כבר יצאו מהפלייליסט) כשכבר נמאס לי למצוא נמלים בשביל אחיין שלו שמשום מה החליט שהבחור הוא הדוד האהוב עליו ביותר ולכן צריך ללכת אחריו כל הערב, זה קיטורים.


או שזה בגלל שהתלוננתי שההורים שלו והקרובים מחול שהודיעו שיגיעו בשלוש ובשבילם קמנו מוקדם, סידרנו את הבית, הכנו עוגה, חיכינו שעתיים וחצי ושכבר התיאשנו ואני הלכתי למקלחת בדיוק אז הם הגיעו, בלי להתקשר קודם למרות שהוא ביקש, ואז החליטו לא ללכת ממש עד הרגע האחרון לפני שצריך לזוז לארוחה החגיגית כדי שלא נספיק להתארגן בזמן, הביאו במתנה עוד קערות. כמה קערות הגשה הם חושבים שאנחנו צריכים? בסדר, הבנו שצריך להגיש להם אוכל (ביומולודת שלו הוא קיבל כלי הגשה מתוחכמים), אבל אפילו הם לא אוכלים כל כך הרבה. 


בכל מקרה, אני מקטרת ולכן עדיף שאני לא אבוא, מה שלא הפריע לו לשאול אם בא לי להקפיץ אותו לאח שלו (30 דקות) ואולי אחר כך אני אמשיך למקום אחר. אולי אם אני אמשיך ככה אני אקבל פטור גם מהשבת חתן. 




אז היתה החתונה של אח שלו. וחוץ מלרדוף אחרי האחיין שלו כל הקבלת פנים (דוד אהוב פלוס הורים שנמאס להם הילד) קיבלנו גם אינספור הערות, כולל מהכלה, של עכשיו אתם. אני לא בטוחה שהוא הבין את הרמז, גם לא כששרתי לו if you love it then you sholda put a ring on it, אז אתמול בבוקר הסברתי לו שאחרי שעכשיו אחרי שגיסתו החדשה סיימה עם אור הזרקורים מותר גם לנו להתחיל לתכנן. בעיקר אם אנחנו רוצים משהו בחורף הקרוב, שזה כבר כמעט מאוחר מדי. זה אומר שעכשיו בנסיעה הקרובה יש לו הזדמנות אחרונה להציע באופן רשמי. אחר כך אני פשוט אוותר על עניין ההצעה ונעבור ישר לחתונה. 


חוץ מזה החתונה היתה יפה. הכלה נראתה קצת כאילו נמאס לה כבר מכל היום הזה ומהעקבים הענקיים (כלה נמוכה וחתן מאוד גבוה) והיא רק רוצה לשבת ולאכול משהו. קיבלנו הוראה חד משמעית מהכלה לקרוע את רחבת הריקודים ולכן בסוף כל מנה גררתי אותו לרחבת הריקודים (חוץ מכשהאחיין שלו שוב גרר אותו לסיבוב). הוא טוען שהוא לא רוקד אבל הוא בהחלט נתן ביצועים מרשימים כולל כמה ריקודים זוגיים (שבהם אני הייתי המובילה, אבל ככה זה אצלנו בכללי). אפילו הצלחתי לשכנע את אבא שלו לרקוד למשך כמה דקות, הוא אמר לי שזה ממש מרשים. בקיצור רקדנו עד סוף הערב, שילחנו את החתן והכלה לדרכם, לקחנו שני עציצים למזכרת וטרמפיסט לחיפה שדיבר כל הנסיעה וכמעט נשמע פיכח וחזרנו הביתה מותשים, כדי לקום מוקדם לסדר את הבית לאורחים שצריכים להגיע ב3. 




מחר הזמנתי את אבא שלי וחברתו לארוחת ערב אצלנו אחרי שאני הברזתי משני החגים האחרונים כדי להיות עם המשפחה שלו. לפחות אצלנו מגיעים בזמן ואין אחיין נודניק. בשבת יש שבת חתן. אחרי זה קצת מנוחה, אלא אם נוזמן להצטרף לאורחים לטיול בירושלים, אחר כך טיסה לרומא ושבועיים של שקט מכולם. מקווה לחזור עם חדשות טובות. 






 

4 תגובות:

  1. אהבתי את ’נותר על ההצעה ונעבור ישר לחתונה’. 
    וגם אנחנו בשבת חתן השבת, של בן של חברים הכי קרובים. לרגע התבלבלתי, אבל לא, שם מדובר בחתן ראשון, אין אחיינים בכלל. תחזיקי מעמד, האירועים האלה נגמרים בסוף, ולפעמים מפתיעים.

    השבמחק
  2. אם אני יכולה להוביל על רחבת הריקודים אני יכולה להוביל גם בקשר. נכון שיותר כיף לרקוד כשהגבר מוביל, אבל מספקים במה שיש.
    לא נראה לי שיש יותר מדי סיכוי להפתעה, הוא ישחק עם האחיין שלו ואני אלך אחריהם או אשב לדבר עם ההורים שלו והאורחים שלהם. 

    השבמחק
  3. נשמע כיף עצום. אני לא מבינה למה את מקטרת (ובפרט על זה שקיבלת פטור).

    השבמחק
  4. את המשפחה שלי אני לא מסוגלת לסבול במינון כל כך גבוה, אז את שלו?
    אבל החתונה באמת היתה מהנה, זה רק אינסוף הארוחות ונאומים שבאו לפניה ואחריה (היתה עוד ארוחה עם נאומים אחרי השבת חתן) שהתחילו לשגע אותי. 

    השבמחק