בשלוש וחצי בלילה צלצל לי מישהו באינטרקום. הוא צלצל כמה פעמים. סביר להניח שזה איזה חבורת ילדים שיכורים. בכל מקרה, זה קצת ערער אותי באמצע הלילה, התחלתי לחשוב שאולי זה מישהו שבודק אם אני בבית כדי לדעת אם אפשר לפרוץ אלי. איכשהו שכנעתי את עצמי שזה לא זה אבל שחזרתי לישון הייתי קצת מעורערת וזה חדר לחלום, שם בגלל הדאגה יצאתי מהדר שינה לסלון, שם היו אבא שלי ואח שלי. הנוכחות שלהם לא נראתה לי בעייתית אבל הנורות בסלון לא היו בסדר, הן לא היו במקום הרגיל שלהן וחלקן היו סתם חוטים מכוערים עם נורה משתלשלת בקצה. זה גרם לי לחשוד וככה הבנתי שאני בחלום. בהתאם להבנה הזו התנתי שאני יכולה לעשות מה שבא לי בלי לדאוג מהתוצאות ומה שבא לי באותו רגע היה לקפוץ מהמרפסת (קומה חמישית). אז יצאתי למרפסת, טיפסתי על אחד העציצים כדי להגיע מעל לגדר והסתכלתי למטה שנראה מאד רחוק. לרגע היססתי, הרגשתי קצת פחד ואת ההתרגשות הזו של האנדרנדלין ותהיתי אולי אני עושה טעות. אבל אני החלטתי אז קפצתי. ראיתי את הרצפה מתקרבת אלי ורגע לפני שהיא הגיעה הרגשתי בבטן התרגשות כזו ואז התעוררתי עם אותה התרגשות.
טוב נו, תמיד בחלומות על נפילה אני מתעוררת רגע לפני שאני מגיעה למטה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה