באתר היכרויות, אחד כותב לי מה נשמע?. אני עונה סבבה. הוא רוצה לעבור לפיכסבוקמסנג'ר. כי אי אפשר להחליף 2 מילים קודם, ישר צריך לסטלקר בפיכס. לא, אין לי לא זה ולא זה. פייסבוק זה רוע והמסנג'ר ברוגז איתי אחרי שפעם הסרתי אותו מהמחשב באלימות. זה מוגזם לרצות שמישהו יטרח לנסח מכתב פתיחה יותר מושקע? שיקרא לפחות שורה אחת בפרופיל שלי ויתיחס אליה, שיעמיד פנים שהוא פנה אלי בגלל מה שכתבתי ולא כי הוא שולח את אותו המכתב הלא מושקע בכלל לכל בחורה?
למה אני טורחת בכלל להכנס לשם. סוג של שכנוע עצמי של הנה אני עושה משהו, לא הרמתי ידיים לגמרי. אבל זה לא נכון. אני הרמתי ידיים. כהוכחה אפילו כבר יש לי חתולה שלא אוהבת אותי. היא עושה לי טובה ונותנת לי ללטף אותה מדי פעם אבל רק מרחוק ורק עד שנמאס לה כי אחרי זה היא פשוט תוקפת. הידיים שלי מלאות שריטות, לעזאזל יש לה ציפורניים חדות. היתי גוזרת לה אותם אבל היא לא מספיק שקטה לידי. לפחות אני לא לבד בבית. יש מי שבא לקראתי ברגע שאני נכנסת, גם אם זה רק להתלונן שנגמר לה האוכל. אני גם לא ישנה לבד, היא ישנה על הרגליים שלי, מה שמאד מגביל את טווח התנועה שלי, אז אני כבר לא מתהפכת כל כך הרבה. וגם יש לי עם מי לדבר, למרות שהיא לא ממש מתייחסת.
אז זהו, אני הרווקה הממורמרת הטיפוסית, הקרייריסטית שמשקיעה המון בעבודה במשכורת טובה ואז חוזרת הביתה לדבר עם החתול. אני סטריאוטיפ, יופי היי לי.
לפחות יש לך חתולה.
השבמחקהלוואי והיתה לי חתולה..
אם מישהו ישר רוצה לעבור לפייסבוק הוא אדיוט. והם באמת צריכים להשקיע בקריאה. יש לי הרגשה שטיפוסים האלה פשוט עוברים על כל הפרופילים שהם יכולים לשים עליהם יד ושולחים את אותה הודעה, בשיטת מצליח.
השבמחקובעניין החתולה - זה תמיד מרגיש כאילו שהם אימצו אותך ולא להיפך. חתול זו חיה מוזרה.
קח לך אחת. זה דבר נפלא ויש מלא כאלה שמחפשות בית.
השבמחקאז זה לא רק אני. תודה על התמיכה.
השבמחקהבעיה עם החתולה זה שהיא יד שניה בת 5, אז זה מרגיש יותר כאילו היא מנסה להרוג אותי בתקווה שאז היא תוכל לחזור לבית הקודם שלה.
עד שעזבתי את בית אמי דווקא היתה לי חתולה, ואפילו יותר מאחת.. (בשיא גידלתי חמישה)
השבמחקכשעזבתי את הבית ועברתי לגור עם מי שלימים היתה אשתי, הסתבר לי שהיא וחתולים לא הולכים ביחד, ונאלצתי לוותר על העדר החביב שלי..
(בסופו של דבר יצאתי קרח מכאן ומכאן - גם ללא חתולים וגם ללא אישה)
היום אני גר במקום שלא רואים בו חתולים בעין יפה, כך שלצערי אני חסר יצורים פרוותיים גם היום..
את עדיין לא סטראוטיפ
השבמחקרק עוד 7 שנים כשתחצי את העשור הרביעי בחייך ואם אז תגורי בתל אביב תוכלי להיות הסטראוטיפ של רווקה תל אביבית בת שלושים וחמש המגדלת חתול/חתולה
והכי חשוב- שכולנו סטיראוטיפ, כל הזמן, בלי יוצא מן הכלל. כולנו. השאלה היא איזה סטריאוטיפ את רוצה להיות: של זאת שעזבה קריירה בשביל לגדל ילדים ועכשיו היא מוזנחת ומסתובבת עם טריינינג בגינה הציבורית? של זאת שעזבה קריירה ומגדלת ילדים ומגשימה את עצמה באימהות, בפילאטיס ובחוגי יצירה בשקל? של זאת שמצאה לה מישהו כדי לא להיות לבד, ונתקעה איתו ועם המשפחה החדשה כדי לגלות כמה שנים מאוחר יותר שהכל אשליה, שהיא לא אוהבת אותו ועכשיו מאוחר מדי? עזבי. את סטריאוטיפ בסדר. חייך בידייך, את יכולה לבחור עם מי לצאת, את יכולה לבחור להיות רווקה מגניבה או להיות ממורמרת. את יכולה לבחור לך חברות שאיתן יש חיים אחרי החבר/בעל/ילד. את יכולה הכל, תכלס. את גם יכולה לבחור להשתרלל כאילו אין מחר. את האופציה הזאת אני אישית פחות אוהבת אבל יש שלא יסכימו איתי (:
השבמחקאני הסטריאוטיפ מהתגובה מעלי- בת 33 תל אביבית שמגדלת חתולה
השבמחקואני מאושרת מזה
וגם את צריכה להיות.
ב33 שנותיי למדתי שלהתפשר את תמיד יכולה, אבל אז תהיי פחות מאושרת. לא לבד אבל לא מאושרת. ושהנכון מגיע מדי פעם, ושתמיד יש עוד הזדמנויות (הרסתי במו ידיי כמה התחלות נפלאות עם גברים מדהימים, ותמיד אחרי תקופה מגיע "נכון" אחר). שמסנג’ר זה דבר מעפן וגם אני את שלי העפתי מאוד באלימות ומאז לא מרשה לאף אחד לדבר על מסנג’ר ליד המחשב שלא יזכר בו.
ושחתולים זה אחלה דבר.
וואו, איזה תגובה יפה.
השבמחקתודה. זה ממש מעודד לשמוע דברים כאלה.
מיי פלז’ר (((:
השבמחקאני סטריאוטיפ מעודד
חכי, חכי, יש לך עוד שנתיים עד שתהיי סטריאוטיפ....
השבמחקושנתיים זה המון זמן