עייפות

(את הקטע הזה כתבתי היום בבוקר על הנייד) נמאס לי ואני לא יודעת למה. אנשים אומרים לי מה טוב לי כי הם קראו באיזה פורום. אנשים מתווכחים על דברים שאין להם מושג בהם. פה אי אפשר להסכים שלא להסכים. אין דבר כזה שמישהו לא יסכים איתך. כמה שעות אפשר לבזבז על זה.כמה שעות אפשר לבזבז על שטיות. (עד כאן קטע מהבוקר).

 

הגעתי למסקנה שכשאני במצב נפשי גרוע אני שוחה הרבה יותר טוב. אני ממש משקיעה את כל האנרגיות שלי בשחיה, מתעלמת מהכל, מתעלמת מזה שבלעתי כמויות של מיים ועוד רגע אני טובעת ופשוט שוחה. יש משהו ממש משחרר בשחייה אחרי יום מעיק. זה מתיש לגמרי ועכשיו בא לי רק לישון ושהסופ"ש הזה יעבור.

לא בא לי על הסופ"ש הזה. מחר בצהרים יש ברית של מישהו מהעבודה. בשבת בערב המנהל החליט שעושים מדורה כל התחום. עשה מזה סיפור שלם. כולם צריכים להגיע, אם מישהו לא יכול להגיע הוא יבוא באופן אישי להביא אותו. למדורה אמורים להביא דברים פשוטים, מרשמלו, נקניקיות, תפוחי אדמה. אבל המארגנים החליטו ללכת בגדול, בשר, סלטים, פשטידה. מוציא את כל החשק. כבר התחלתי לחפש לעצמי תירוץ לא לבוא. כשהמארגן ביקש ממני להביא סלט אמרתי לו שאולי אני לא אבוא, בעיקר כל לא מצאתי תירוץ יותר טוב לסרב. אז במייל הבא (מתוך עשרות המיילים שהוא שלח בנושא) ברשימת האנשים שאישרו את בואם הוא הוסיף סימן שאלה ליד השם שלי. הבוס מייד ניגש אלי ושאל למה יש סימן שאלה ומה הוא יכול לעשות כדי שאני אבוא ומאד חשוב לו שאני במיוחד אבוא. טוב נו, עם כזה שכנוע איך אני אסרב. אז הסופ"ש מתחיל ונגמר בעבודה ובאמצע יש תרגיל מחשב מעצבן ללימודים. אולי אני אקח חופש ביום ראשון כדי להחזיר לי קצת מהמנוחה האבודה.