יום חמישי, 22 ביולי 2010

just go and study

חשבתי הרבה על הכפל משמעות בכותרת, אני מקווה שמישהו יעריך את זה. יש לי מבחן ביום ראשון. מתוך הכרות מעמיקה עם עצמי ידעתי שאין טעם לקחת יותר מיום חמישי חופש כי אני סתם אבזבז את הזמן. דווקא היום היה די פרודוקטיבי. אבל הערב, אוי הערב.



אז מה היתי מוחקת אם היתי יכולה?


לא היו לי באמת חוויות קשות בחיים ואת אלה שכן היו לי לא היתי מוחקת כי הן כולן בנו אותי.


לא הייתי מוחקת את שנות הבדידות בכיתה ח' וט', שנים שבהן היו בקושי 2 בנות שהיו מוכנות לדבר איתי מדי פעם. שנים שבהן חייתי בפנימיה בקיבוץ כי ככה כולם, אבל בכל הזדמנות היתי הולכת להורים. לא היתי מוחקת את הישיבת קבוצה שבה חילקו אנשים לחדרים ואף אחת לא רצתה אותי בחדר והמחנכת נזפה בכל הבנות ואמרה שאולי אני לא מודה בזה אבל דברים כאלה משאירים צלקת לכל החיים. מטומטמת. היא באמת חושבת שלהגיד דברים כאלה מול הפנים שלי יגרום לי להרגיש יותר טוב? לא היתי מוחקת את הארוחות בוקר שבהן ישבתי לבד ואין דבר יותר משפיל בקיבוץ מלשבת לבד בחדר אוכל. לא הייתי מוחקת אותם כי זה לימד אותי לשים ז**ן על כולם. זה לימד אותי איך לא להתיחס לאנשים רעים. זה לימד אותי להעריך את האנשים שפגשתי אח"כ בתיכון. זה לימד אותי לראות את הרוע שמאחרי החיים בקיבוץ בשלב מספיק מוקדם כדי שאני אוכל לצאת משם ובגדול, עם משכורת יפה, רכב ליסינג והערכה. אולי את הפחד מאנשים שכל החוויה הזו גרמה היתי מוחקת, את החשד כל פעם שאני פוגשת מישהו חדש, את החשש מהרגע שבו הם יראו את מה שהחברה בקיבוץ ראו ולא ירצו להיות בסביבתי יותר. לקח לי הרבה זמן עד שהבנתי שאני בסדר וזה הם חארות. מצד שני, חשד יכול להיות לפעמים דבר בריא. פסימים לא מתאכזבים. אבל אני עדיין מפחדת מבנות.


לא הייתי מוחקת את החבר השני שלי, שהיה הראשון שבאמת אהבתי. לא הייתי מוחקת את ההרגשה הגרועה כל פעם שהוא היה מזכיר לי שאין מה לעשות, הוא פשוט לא אוהב אותי. נחמד לו איתי, אבל הוא לא יכול לשקר לי. כל הפעמים שהוא סיפר לי מה אני לא. כשהוא אמר לי פעם בטלפון שאני לא אתקשר אליו באמצע הלילה לדבר על פרפרים. אני יודעת שזה נשמע מוזר אבל בהקשר שבו זה נאמר זה היה ממש כואב. כשהוא סיפר לי על שלומית שנתנה לו את המספר טלפון שלה והוא החליט לשמור אותו כי מי יודע. וכשחודש אחרי זה, כשכבר לא היינו ביחד הוא חש צורך להתקשר לשאול מה נשמע וכשאמרתי שאני מתגעגעת התשובה שלו היתה ששבוע אחרי שנפרדנו הוא אכן התקשר לשלומית ועכשיו הם ביחד. דרך אגב, כשפגשתי אותו במקרה 5 שנים אחרי הוא התנצל על הקטע הזה. הוא שמע את השורה בשיר It was a slap in the face how quickly I was replaced ופתאום הוא הבין למה כל כך נפגעתי ממנו. היתה תקופה שהיתי שורטת את החבר החדש שלי בגב רק כדי לתהות אם הוא מרגיש את זה. מאז לא נתתי לעצמי להתאהב באף אחד. לא הייתי מוחקת אותו למרות שאני עדיין פוחדת מגברים.


אולי את החבר השלישי הייתי מוחקת. הוא היה סתם דפוק. הייתי איתו בעיקר כי לא רציתי להיות לבד. הוא היה מאוהב בי לגמרי. טוב נו, לא בי, הוא היה מאוהב ברעיון של להיות מאוהב. הוא רצה לעשות הכל ביחד וכל פעם נעלב שאני לא רוצה אותו בכל רגע בחיי. הוא לקח ממש קשה את העובדה שלא רציתי שהוא יבוא לשיעור אירובי. אירובי! טוב נו, ככה זה כשאני יוצאת עם מישהו שלומד ביולוגיה (סתם, בדיחה סטראוטיפית, עם הביולוגים הסליחה).זה היה בתקופה אחרי הצבא שהיתי צריכה לעבוד בקיבוץ במשך שנה ורק חיכיתי להתחיל ללמוד. השנה הזו היתה מיותרת וכמוה גם המערכת יחסים הזו.


לא הייתי מוחקת את הנכשל הראשון בתואר, למרות התסכול. זה הוריד אותי לקרקע בכל מה שנוגע לאינטילגנציה. הבנתי שזה שעד עכשיו חשבתי שאני יותר חכמה מרובם זה רק בגלל שבקיבוץ רובם טפשים. זה לא בריא לבנאדם לחשוב שהוא יותר טוב מאחרים אפילו אם זה בא בקטע הגנתי, לא אכפת לי שאין לי חברים כי אני יותר טובה מהם. בטכניון למדתי ענווה ולמדתי להעריך אנשים.


לא הייתי מוחקת את הקטע הקצר והמעצבן שהיה לי עם ההוא מהעבודה, למרות שעכשיו כל פעם שאני רואה אותו בא לי לבעוט בו. ולמרות שהוא מתעקש להיות ממש מעצבן וממש לא בא לי לראות אותו ואני שמחה שהוא לא מגיע לעבודה לעיתים יותר קרובות. לא הייתי מוחקת אותו כי הוא לא שווה את זה. כי כדי לרצות למחוק אותו אני צריכה להתחרט על מה שקרה והוא פשוט לא שווה שאני ארגיש חרטה בגללו.



לעומת זאת, אם במקום למחוק היו מציעים לי לצייר דברים חדשים, אולי דווקא היו לי כמה רעיונות. אבל זה כבר נושא אחר.
 

9 תגובות:

  1. למישהו יש טיפקס?

    אמנם באיחור אבל..... מזללללל טוב!!!

    השבמחק
  2. זה בדיוק קו המחשבה שלי
    האמת שזה היה ממש יפה, והמלצתי

    השבמחק
  3. פחחחחחחח.... לי את אומרת תיזהר? קראת את הפוסטים שלך לאחרונה???

    השבמחק
  4. סתם מתגרה בך...  את בסדר העולם דפוק.

    השבמחק
  5. אני הייתי מוחקת כמה מהדברים הללו והמקבילות שלהם בחיי כי יחד עם זה שכל החוויות עיצבו אותנו ואילולא הם היינו אנשים אחרים לגמרי, אני לא יכולה שלא לחשוב שיש סיכוי שהייתי אולי בנאדם טוב יותר, מאוזן יותר ושמח יותר. קיצר, אני המוחקים.

    השבמחק
  6. יכול להיות. אולי באמת הייתי בנאדם שמח יותר אבל לא הייתי אני. אולי זה לטובה לא להיות אני, אבל אני מעדיפה להאמין שלא.

    השבמחק