בבוקר כשאני נוסעת לעבודה חלק גדול מהדרך הוא בכבישים עירוניים. באחד הצמתים יש מעבר חציה בין מדרכות והמדרכות מגודרות. יום אחד שמתי לב שאחת הגדרות מקומטת בקצה (לא יודעת אם היא היתה ככה תמיד) ותלוי עליה זר פרחים כזה ששמים על קברים. למחרת האטתי קצת כשעברתי ליד הזר שעדין היה שם וראיתי גם מודעת אבל תלויה לידו. סיפור שמספר את עצמו. הזר נשאר שם. הוא כבר יבש לגמרי אבל מדי פעם מישהו שם עליו איזה פרח טרי. עכשיו נוספו עליו כמה פרחי פלסטיק. עדות למישהו שלר רוצה שישכחו מה שקרה. כל פעם שאני עוברת לידו אני מאיטה קצת. אתמול כשעברתי לידו חשבתי לעצמי שאני מקווה שעוד אנשים רואים אותו וגם הם מאיטים. כשהמשכתי לנסוע ראיתי שיש פקק רציני לכיוון השני. ישר ידעתי- עוד תאונה. עדכוני התנועה ברדיו אישרו את המסקנה שלי. חשבתי לעצמי, אולי עכשיו גם אלו שנוסעים לכיוון השני יאטו.  

הדירה לאט לאט הגיעה למצב יציב. לא קניתי כל מה שרציתי, יש עוד מנורה שלא תליתי אבל כל הדברים כבר מרגישים במקום וכבר לא בא לי להזיז אותם. ביום ראשון עשיתי חנוכת בית. רציתי להזמין חברים אבל אין לי חברים אז הזמנתי כמה אנשים מהעבודה. אבא שלי הכין לי המון אוכל, מתוקים, מלוחים, כל מה שצריך כדי לארח (אני ממש גרועה באוכל). כמעט כולם דפקו איחור אופנתי של כמעט שעה אבל בסוף הבית התמלא בדיוק עד למצב שכבר אי אפשר היה להושיב עוד מישהו. פעם ראשונה שאני מארחת אנשים בעצמי. בדירה הקודמת לא יכלתי לארח כי לא באמת היה מקום ליותר מ-3 אנשים בו זמנית וחוץ מזה, לא היה לי את מי לארח. עכשיו יש לי מקום, אולי אני גם אמצא אנשים. if you build is he will come. חוץ מזה, המקום קיבל אופי. יש ג'ירפות מודבקות מאחורי הספה.  יש גם אורחים לא רצויים שתי יונים שממש מתעקשות להקים משפחה אצלי במרפסת. פעם שניה שמצאתי ביצים שהם הטילו. השבוע הן גם נכנסו פנימה לתוך הדירה ונראה לי שתכננו לבנות שם קן. היום בבוקר אחת מהן ניסתה לפתוח את החלון. מניאקית.

ביום שלישי יש לי יומולדת וזה מבאס אותי. עוד שנה עברה וכלום. אני עדיין באותו מצב. באמצע תואר שני שכרגע די נמאס לי ממנו. שוקלת לעשות הפסקה. לא באמת. אולי כן. חברתית ורומנטית באותו מצב עגום. בא לי  לדלג על השבוע הזה ולעבור ישר לאח"כ. אני הוכלת לישון, תעירו אותי כשאני אהיה בת 28 וחצי.