יום ראשון, 25 ביולי 2010

לשם שינוי אני לא מבואסת

זאת אומרת, בכללי אני כן מבואסת. יש ליום הזה, טו באב נטייה ממש לעצבן אותי, אבל היה לי מבחן היום ולשם שינוי אני לא מבואסת ממנו. אני חושבת שזה המבחן הראשון בתואר השני שאני לא יוצאת ממנו בהרגשה שאם הייתי לומדת יותר הייתי מצליחה יותר. האמת היא שזה לא כזה חוכמה. זה היה מבחן עם חומר סגור, הווה אומר בעיקר לשנן. ובזה אני די טובה. אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה היה לי מבחן עם חומר סגור. זה כזה כיף, כל מה שצריך זה לזכור כל פיפס שכתוב במחברת, בלי טריקים מלוכלכים ובלי התחכמויות. אז ישבתי 3 ימים ולמדתי בעלפה את כל המשפטים וההוכחות ועכשיו אני מרגישה טוב. ביחס למבחן לפחות.


אני לא מרגישה טוב ביחס לעצמי. אחרי המבחן הלכתי לחדר כושר אבל איך שעליתי על האופניים הרגשתי את הגב שלי אומר לא בא לי. כנראה שבשלושה ימים האלה לא הייתי נחמדה אליו. אני חייבת כיסא חדש למחשב.  ולהתחיל להעלות את המינון של החדר כושר. או למצוא פעילות חלופית.


נקודה אחת שלגביה אני גאה בעצמי- מאז שהחלטתי שאני חייבת לשפר את אורך החיים שלי בינתיים קידמתי צעד ראשון ואני מקפידה ללכת כל יום חצי שעה  בערב או רבע שעה באמצע היום ורבע שעה בערב. זה לא עניין של כושר אלא של יציבה ושל הזרמת הדם מאחר ואני יושבת מול שולחן כל היום. בינתיים אני מתמידה, למרות שגם זה לא ממש חוכמה כי השכונה כרגע חדשה לי אז כל יום אני מגלה שבילים חדשים ועולה במדרגות אחרות. לפני כמה ימים גיליתי גן נסתר. אני יותר מרוצה מהשכונה הנוכחית מאשר מהקודמת. יש פה פחות כלבים ובעיקר פחות חרא של כלבים ברחוב והרבה יותר חתולים. וכולם נראים טוב.



לפינת הפרסומת המעצבנת: באנר קופץ באינטרנט "לא וויתרת בטיול שלך והגעת על למאצ'ו פיצ'ו, על תוותר בתואר שלך, בוא למכללת לתל חי". ישב קופיריטר וחשב לעצמו מי קהל היעד של מכללת תל חי. האם קהל היעד הוא חיילים משוחררים שרוצים להתחיל מיד ללמוד על מנת לפתח קריירה? לא. האם קהל היעד הוא אנשים תכליתיים שיודעים מה הם רוצים? לא. האם קהל היעד הוא אנשים שהחליטו לעשות משהו שונה ולטייל באירופה לשם שינוי? לא. קהל היעד הוא צעירים קונפורמיסטים שעושים מה שצריך לעשות אחרי צבא- לצאת לטיול בדרום אמריקה ולא לדלג על אף אחד מהאתרים המופיעים במדריך לתרמילאי הישראלי.


לא שיש לי בעיה עם זה שתל חי לא רוצים אנשים כמוני בתור סטודנטים. זה בסדר, גם אני לא בדיוק שקלתי אותם בתור אופציה כלשהי. פשוט הגישה הזו- אנחנו רוצים את המאגניבים והמאגניבים זה לא את- יש בה משהו שהיתי מצפה ממוסד שמתימר להיות אקדמי להמנע ממנו. מצד שני, אולי האמירה הזו, בוא אלינו כי אחרי שסימנת וי על הטיול צריך לסמן וי על לימודים, אולי זה הדבר היחיד שישכנע מישהו ללמוד אצלם.



וכמובן לפינת הספרים. תקופות בהן יש לי לחץ הן בד"כ התקופות בהן אני קוראת הכי הרבה. סוג של פרדוקס עצמי. פעם כשהיתה לי תקופת מבחנים מהגהנום החלטתי להמנע מכך ע"י זה שאני פשוט לא אלך לסיפריה ואז לא יהיה לי מה לקרוא ואני לא אוכל לבזבז את הזמן. בסופו של דבר ניגשתי למדף הספרים שלי והתחלתי לקרוא את חולית בפעם השלישית. סיימתי אותו תוך שבועיים.


בהתאם, בתקופה האחרונה גמאתי ספרים כמו תולעת ספרים שצוברת אנרגיה כדי להפוך לגולם. אולי בסוף עוד יצא ממני פרפר. מכל הספרים אני רוצה להמליץ על אחד: גלנקיל- מותחן כבשים לאוני סוואן . הגעתי לספר הזה כשיום אחד הלכתי עם חברה שלי והחבר שלה לבית קפה. במהלך הערב הלכתי לנוחיות (איזה מילה משעשעת, נכון?) ובדרך חזרה קלטתי מדף ספרים. על המדף משך את העיין שלי ספר בעטיפה ירוקה עם ציור של כבשים. לקחתי אותו לשולחן ושלושתנו עיינו בתמצות העלילה המובא בעטיפת הספר. כמה ימים אחרי זה ערכתי חנוכת דירה והזמנתי את השניים. הם מצידם הביאו לי כמתנה את הספר הזה. איזה חמודים.


קצת על הספר- הספר הוא מעיין מותחן בלשי המנסה להתחקות אחר הרצח של רועה מהכפר גלנקיל באירלנד. מי שמנהל את החקירה הם עדר הכבשים של אותו רועה ובראשם הכבשה מיס מייפל שהיא הכבשה הכי חכמה בגלנקיל ואולי בכל העולם. הספר מובא מנקודת המבט של עדר הכבשים שההכרות שלהם עם העולם מגיעה מסיפורים שהרועה שלהם נהג לספר להם ומשיחות שהם היו מקשיבים להם. לכן ההבנה שלהם את הסיפור מעניינת ומקורית. ביחד עם הסיפור הראשי על הרצח ופיענוחו אנחנו שומעים את הסיפורים הפרטיים של חלק מהכבשים, ביניהם הכבשה החכמה ביותר בגלנקיל, איל צעיר שגדל בקרקס, איל זקן שראה עולם ועוד.


סיפור חמוד ומקסים בתמימותו ויחד עם זאת מעניין ומותח ככל שמתקרבים לפתרון התעלומה.



 מצד שני ספר שאכזב אותי- פתאום דפיקה בדלת אתגר קרת. נראה לי שהוא איבד את זה. אולי זה רק אני אבל לא מצאתי באף אחד מהסיפורים את הקסם של אניהו וגעגועי לקיסינג'ר. שני הסיפורים הראשונים העלו אצלי חיוך אבל כל השאר פשוט נגמרו סתם כמו שהם התחילו והשאירו אותי עם הרגשה של מה ניסית לעשות פה בדיוק. חבל. אני לא אומרת שהסופר צריך לכתוב את אניהו לנצח, בכל זאת אנשים משתנים. אבל פה יש הרגשה שזה בדיוק מה שהוא ניסה לעשות. הסגנון אותו סגנון אבל התוכן- חסר.


7 תגובות:

  1. הספר כבשים נשמע הזוי מספיק בשביל להיות כייפי לקריאה. סביר להניח שלא יצא לי להתקל בו בחיי, אבל אהבתי את הרעיון!

    בקשר לפרסומת של תל חי, אני מניחה שהם חשבו לעצמם "מה מייחד אותנו ואת קהל היעד שלנו?" והגיעו למסקנה שאין שומדבר כזה אז הם הלכו עם הקונפורמיזם עד הסוף. לגיטימי לגמרי. וגם עצוב.

    השבמחק
  2. היי,
    אני שכן שלך, אם בא לך ללכת להליכה בערב באיזור הטכניון אני אשמח!

    השבמחק
  3. איזה יופי זה קונפורמיזם. בואו ללמוד אצלנו כי כל החברים שלכם שפגשתם בפרו ואח"כ בברזיל ובגואטמלה גם באים אלינו.

    השבמחק
  4. סבבה. טיול לילי בגן האקולוגי? אף פעם לא הייתי בו בלילה

    השבמחק
  5. סבבה, בכיף..דברי איתי לתאם,

    השבמחק
  6. אני שונא לשנן למבחנים. אין לי בעיה עם חומר סגור, אבל שלא יפילו עליי מבחנים אמריקאיים מעצבנים כאלה. אני רוצה שאלות חשיבה,  שיוכלו להראות אם הבנתי או לא הבנתי את החומר.
    סיפור הכבשים נשמע משעשע למדי, ואין ספק שנקודת המבט מקורית.
    ותרשי לי שלא להסכים איתך בעניין אתגר קרת. אולי ניכרת איזהשהיא עייפות חומר (שלא לדבר על חלודה, בכל הזאת הוא לא הוציא ספר חדש בשנים האחרונות) - אבל הוא ספר טוב, לעניות דעתי.

    השבמחק
  7. ציטוט ידוע אומר: כשמרצה אומר "בלי הגבלת הכלליות" הוא מתכוון ל-"בהרצאה אני אפתור את הבעיה עבור כדור בריק, במבחן אתם תפתרו את הבעיה עבור משושה מולטי-סינגולריות בתוך שדה מגנטי."  
    מבחנים עם חומר פתוח בטכניון הם בדיוק כאלו. לכן פעם בכמה שנים כיף להתקל במבחן עם חומר סגור.
    בעניין אתגר קרת, אתה חושב שהספר הזה הוא באותה רמה כמו הקיטנה של קנדלר?

    השבמחק