הופ הופ טררלה, עכשיו אני יותר זקנה

אז לא הצלחתי להעלם לשבוע. במקום זה הבאתי לעבודה עוגה. באתי לפתוח את החדר שלי והתפלאתי שהוא לא נעול. בדרך כלל אני מגיעה קצת לפני כולם, אז זה נראה לי מוזר. פתחתי את הדלת וראיתי צרור בלונים על השולחן והשותף שלי למשרד שדיבר בטלפון עצר את השיחה וצעק לי מזל טוב. איזה חמוד. הקפיד במיוחד להגיע לפני ולנפח לי בלונים. עכשיו אני מתבאסת מזה שעוד מעט עושים לנו משחק כיסאות מוזיקלים בעבודה וכולם מחליפים שותפים למשרד. אמנם אני משתדרגת ועוברת לשולחן ליד החלון, אבל אני מחליפה שני שותפים שאני די מחבבת באחד קצת מעצבן ואחד שקצת מוזר וגם מגיע לעבוד אצלנו רק פעם בשבוע כי יש לו גם מקום עבודה אחר.

חוץ מזה קורים דברים לא טובים בעבודה. בפרוייקט שאני עובדת עליו יש מלחמות בהנהלה. יש בעיה רצינית של עמידה בזמנים שמובילה למלחמות כסת"חים קשות. בנוסף יש מלחמות אגו. אני אמנם לא מעורבת אבל מוביל הפרוייקט, שמעורב חזק, רואה בי גורם מיעץ ומספר לי על  מה שקורה. מה שלא יקרה עכשיו, זה לא יהיה טוב וזה ממש מבאס אותי. אני מאד אוהבת  את העבודה והאנשים שאני עובדת איתם אבל אני לא בטוחה שאני רוצה להיות במקום עם פוליטיקה כזאת. בעיקר כי אני יודעת שאצלנו בסופו של דבר כמעט כולם נדרשים למידה זו או אחרת של ניהול ולכן מעורבות בכל הזבל הזה. בנוסף לזה ההנהלה נהיתה ממש דרקונית עם חוקי חופשות חדשים שקובעים הדממה 3 פעמים בשנה ועוד 7 ערבי חג שבהם אי אפשר לעבוד אבל חייבים לקחת חצי יום חופש. יוצא שמכל הימי חופש שיש לנו חלק גדול מאד אנחנו חייבים לקחת במועדים שהכי לא בא לקחת בהם חופש- אוגוסט, סוכות ופסח ומה שנשאר לבחירה זה חלק קטן מאד. אם מוסיפים לזה את העובדה שבתור מדיניות כמעט ואין אצלנו קידומי שכר יוצא שאני באמת מתחילה לחשוב על אופציות אחרות . אמנם יש לי התחייבות בגלל הלימודים, אבל אם אני עוזבת מקסימום אני אדרש להחזיר את הכסף ששילמו לי על הלימודים, אני יכולה לעמוד בזה. אני אוהבת את המקום הזה אבל ההתרחשויות האחרונות ממש עושות  לי רע.

יש לי עבודה לטכניון שאני צריכה להכין וממש אין לי כוח אליה. אני חייבת לעשות אותה בסופ"ש הזה או שאני אצטרך לקחת ימי חופש מהעבודה. מכירים את החלומות האלה שממש גורמים להרגשה רעה? אז אחרי אחד הערבים שבהם שוב אמרתי לעצמי שעכשיו אני אתחיל עם העבודה ושוב לא הגעתי אליה היה לי רצף של כמה חלומות כאלה. בפעם הראשונה זה היה שבת בערב וביום ראשון היו צריכים להיות לי 2 מבחנים, בהיסטוריה ובאנגלית (מה הקשר?) או שאחד מהם היתה עבודה, אני לא בטוחה. בכל מקרה העברתי את כל הסופ"ש בתירוצים למה אני לא מתחילה ללמוד והגיע שבת בערב והבנתי שאני כבר לא אצליח כלום ואז התעוררתי פעם ראשונה בהרגשה דפוקה. אח"כ היה חלום נוסף, הפעם בעבודה ושוב לא עשיתי משהו שהיתי צריכה לעשות. בבוקר התעוררתי עם מצב רוח ממש מזופת מכל החלומות.

נתבקשתי להשתתף במחקר על גורמים לסרטן השד בתור קבוצת ביקורת. באה אלי הביתה בחורה חמודה, לקחה לי כמה מבחנות דם, בצורה ממש מקצועית, אני חייבת לציין וערכה איתי ראיון על ההיסטוריה המשפחתית שלי ועל אורך החיים שלי. החלק של אורך החיים גרם לי להרגיש עוד קצת רע עם עצמי. הבנתי שאני חייה אורך חיים ממש דפוק וממש לא אוכלת נכון. ותוך כדי ראיון אני אומרת לעצמי לא לנסות ליפות את המציאות. היא לא באה לשפוט אותי, היא צריכה את המידע האמיתי. אבל זה הרגיש לי מדכא. מאז אני מנסה כל ערב לצאת לצעידה קצרה וגם בצהרים מדי פעם לשבור את רצף הישיבה מול המחשב ולעשות טיול עד קצה הסדרון וחזרה. ולאכול ירקות. ולהוריד עוד משקל. כשלפני שנה החלטתי להוריד משקל זה היה די פשוט בעיקר כי היתי במצב ממש רע ואכלתי המון שטויות ולא עשיתי כלום. עכשיו אני כבר מקפידה על חדר כושר פעמיים בשבוע ולא אוכלת שטויות כמעט ועדיין אני הBMI שלי נמצא בתחום הגבוה מדי ומפה כבר ממש קשה לשפר. אני אפילו לא יכולה להוריד בכמות הסוכר בקפה כי אני שותה עם רבע כפית בערך. באיזה שלב החלטתי שברגע שיגמר לי הסוכר במשרד אני אעבור לשתות בלי סוכר, בעיקר כי עצבן אותי שאנשים פשוט באים ולוקחים לעצמם מהסוכר שלי בלי להגיד כלום. אבל נשברתי כי קפה בלי  סוכר בכלל זה ממש לא טעים וסתם מבאס, וחוץ מזה, אני בנאדם נדיב ולא נעים לי כשמישהו מבקש סוכר להגיד שאין לי.

בכלל, שמתי לב שאם אני שמה משהו על השולחן שלי אנשים מרגישים בנוח פשוט לקחת לעצמם. אם זה הקרקרים הטעימים וספוגי השומן הרווי אז פחות אכפת  לי- כמה שהם יקחו יותר ישאר לי פחות להשמין ממנו, אבל זה קורה גם עם הקרקרים בטעם דיקט וחסרי כל ערך תזונתי שנועדו רק לספק את התשוקה ללעוס משהו. ועם החלב, שזה כבר די מעצבן כי לא אכפת לי שישתו ממנו, ככה הוא לא יתקלקל, אבל לפחות שיקנו אחר אם הוא נגמר. לא יודעת מה יש לאנשים.

זהו להיום. נראה לי שאני אלך עכשיו לחדר כושר במקום יותר מאוחר, ככה אני אוכל לבלות את כל שארית היום בלהעמיד פנים שאני עושה את העבודה לטכניון.

מה שכן, אני חייבת לציין שמאז שיש לי כבלים אנלוגיים ממש אין מה לראות בטלוייזיה, מה שעושה ליכולת בזבוז הזמן שלי רק טוב.