יש לי וידוי

אתמול בערב רצחתי חשופית באכזריות. פשוט נמאס לי מהן. אני כל יום מוצאת עקבות שלהם על הנעלי בית ועל השולחן. בחמשי בלילה חזרתי הביתה אחרי טיול ומצאתי אחת גוססת באמצע הדירה עם כל מיני נוזלי חשופית מגעילים סביבה. העפתי אותה החוצה. ואז אתמול בערב כשחזרתי הביתה ראיתי אחת מטיילת על הקיר בחוץ. אז לפני שהיא נכנסה אלי הביתה פיזרתי עליה מלח. לא נשארתי לראות מה קורה לה אבל היום בבוקר כשבדקתי ראיתי כתם מגעיל על הקיר. אני מתנצלת בפני כל היצורים החיים על האכזריות אבל נמאס לי. התחתי לחפש דירה אחרת.

ביום חמישי היה טיול מהעבודה. בגדול אי אפשר להגיד שהתנאים שלי בעבודה מפנקים אבל מה שבטוח, הם יודעים לעשות טיול. הטיול היה כולו בשפלת יהודה, באיזור קריית גת ובית גוברין. הרבה נסיעה. בבוקר עליתי על אובטובוס עם מדריכה מעצבנת שפשוט חפרה כל הדרך עם קול ממש מעצבן. עצרנו לארוחת בוקר מצויינת בזכרון, ארוחה מהסוג שמשאירה אותי שבעה לכל היום. אחרי הארוחה תיקנתי את הטעות שלי ואני ועוד כמה אנשים שהיו על אותו האוטובוס החלפנו אוטובוס. גם שם המדריכה חפרה, על אותם נושאים בדיוק אבל בצורה קצת פחות מעצבנת. בפעם השלישית שעלינו על אוטובוס זה כבר היה לפי יעד ואי אפשר היה לבחור אוטובוס והמדריכה הראשונה היתה עליו. יצא ששמעתי את אותם סיפורים 3 פעמים ואני יכולה להסביר לכם על מרד בר כוכבא ועל המרד הגדול ועל 3 הסברות ללמה חוגגים את לג בעומר (שלושה סברות, כמו שהמדריכה חזרה וצינה כמה פעמים).

מסקנת ביניים: אם רוב חגי ישראל מתמצים ב"רצו להרוג אותנו, ניצלנו, בואו נאכל", הרי שלג בעומר הוא בסימן "רצו להרוג אותנו, הצליחו, בואו נשרוף את העיר".

החלק השני של הטיול כלל מגוון פעילויות לפי בחירה, אני בחרתי סנפלינג ואומגה במערות הפעמות וסיור (זחילה) במערות ח'רבת מדרס. קטע משעשע, אני זוכרת שהיתי בדיוק באותו טיול בכיתה ד, במערות הפעמון (בלי הסנפלינג), בעמק האלה איפה שדויד וגולית נלחמו ובמערות של בר כוכבא. אני לא זורכת למה אבל אז לא נכנסתי למערות אז החלטתי שהפעם זו תהיה חויה משלימה.

הסנפלינג גרם לי להרגשה שאני כבר זקנה כשרגע לפני שהמדריך זרק אותי לתוך בור באדמה עצרתי להתלבט אם אני באמת רוצה להכנס לשם ולמה אני צריכה את זה. אבל בסוף נכנסתי והיה לגמרי שווה את זה. מבחוץ זה נראה כאילו יש כמה בורות באדמה ופשוט משלשלים לשם אנשים. אבל אז אחרי שעוברים את הקטע הראשון ונגמר הבור פתאום מצאתי את עצמי תלויה מתקרה של מערה ענקית עם מספר חורים מלמעלה כשמכל חור יורד בנאדם. איזה מראה מדהים.

רגע לפני שנכנסנו למערות הבנתי שאני ממש הולכת לזחול שם והצטערתי על זה שבכיתה ד' לא נכנסתי למערה ואז היתי חוסכת לעצמי את החוויה הזו עכשיו והולכת לסיור אחר. מערות הן לא מקום טוב לגלות נטיה לקסטרופוביה, בעיקר לא כאלה שאי אפשר להסתובב אחורה ובעיקר לא כשיש עוד הרבה אנשים במערה שגומרים את החמצן. אותה המדריכה החופרת כנראה לא חפרה את המערות האלה ואמצע פשוט נכנסה לאחת לא נכונה. מזל שהיתי יחסית מאחור ועד שהגעת לצומת הבעיתי האנשים הראשונים הבינו את הטעות וקראו למדריכה לעשות אחורה פנה.

מסקנה שניה, אני באמת זקנה ועכשיו אני עדיין מרגישה את הברכיים ואני חושבת שמשהו שם זז מהמקום.

הטיול הסתיים בארוחת ערב איכותית והגעתי הביתה בערך בחצות. היה מצויין. לחשוב שיום לפני מוביל הפרוייקט שלי חשב שאולי בהתחשב בלחץ הלא נורמאלי של הפרוייקט מן הראוי שנוותר על הטיול. מזל שהבהרתי לו שאין שום סיכוי ושישכח מזה.

מילה על הנושא החם. אני לא מתכוונת לעזוב את הפייסבוק בעקבות הצעד החדש ובכלל. והסיבה העיקרית לכך שאני אף פעם לא אעזוב אותו היא שאין לי ולא הולך להיות לי חשבון פייסבוק ולא משנה כמה זה יהיה פופולארי. פייסבוק זה רוע והצעד האחרון שלהם עם הקטע של למכור מידע על משתמשים הוא רק הוכחה נוספת לכך. אני רק לא מבינה את האנשים שמתרגשים מהצעד הזה. הרי רוב האנשים שנמצאים שם כבר ויתרו לגמרי על כל הקטע של פרטיות. אז עכשיו הם מתלוננים על זה שמישהו החליט לנצל בצורה צינית את הפתיחות שלהם ולהרויח עליהם. הרי הם בעצמם עשו את כל העבודה בשביל האח הגדול, פתחו את הפרופיל שלהם לעולם בלי שום הגנות, נתנו לכל מי שרק רוצה את האפשרות לדעת עליהם הכל ועכשיו הם מתפלאים שמישהו ממש משתמש במידע הזה לטובתו האישית.

כל תופעת עדר כזאת, פייסבוק, קרוקס, סקיני ג'ינס, מקרבת אותנו עוד צעד ל1984.

שיהיה לכולנו שבוע טוב וחג שבועות שמח ואל תגזימו עם הגבינות, למרות מה שסיפרו לכם כשהיתם ילדים חלב זה לא באמת בריא.