זה מעליב

שבועיים הוא לא בא לבקר. יום אחד הגיע לעבודה ואח"כ נסע חזרה למרכז. ואני כל פעם ,אולי תבוא היום, נטייל, סתם ניפגש, לא יכול, יש לו התחייבויות. יום ראשון הגיע לעבוד, לא התקשר קודם, הי אני בא, בואי נעשה משהו בערב. בא בצהריים לעבודה, חיים טובים, שש בערב נכנס למשרד שלי, סיימתי את המשימות שלי להיום ועכשיו אני לרשותך. ככה. כי מובן מאליו שאני יושבת ומחכה לו שיפנה לי זמן בלוז. לא מתאים לי. עונה לו, טוב לי יש עוד הרבה משימות נתראה מחר בבוקר. גם אני יכולה להיות עסוקה. הלך, ביאס אותי, הכנתי לי תה לימונית (העציץ עדיין חי אם כי מתקשה קצת לגדל עלים חדשים). מתעצבנת והולכת הביתה.

יום שני הוא שוב בעבודה, הבטיח לבוס שהפעם בא לשבוע שלם. איתי לא דיבר מראש, מובן מאליו. אני עסוקה, כל היום מנווטת בין אנשים וישיבות, מנסה קצת לעבוד תוך כדי. חמש סוף היום הרשמי, אני לא זוכרת מתי היתה הפעם האחרונה שסיימתי לעבוד בשעה כזו בלי שהיתה לי סיבה למהר, הוא סיים לעבוד, הלך בלי להגיד כלום, לא רצה להפריע כי ראה שאני עסוקה. הוא לא משחק משחקי כוח, הוא באמת לא רוצה להפריע. לא רואה שום בעיה בעובדה שאני מתעלמת ממנו כל היום. מבין שאני עסוקה.

יום שלישי בערב היה אירוע בעבודה. מישהו בעבודה שואל אתם באים לערב, מוודא שלא יהיה הפראיר היחיד, ההוא עונה, תלוי בג'אסט, מה אני המנהלת שלך? את האמרגנית שלי, תעשה מה שבא לך. אח"כ הוא שואל אם אני הולכת ישר מהעבודה, לא אני עוברת בטכניון, בקורס. טוב אז אני אפגוש אותך שם. מובן מאליו שאח"כ הולכים אלי, לא שואל אפילו אם מתאים לי.

הערב נגמר מאוחר, אח"כ הולכים אלי. מקלחת ולמיטה כי מחר אני מתחילה לעבוד מוקדם כי צריך לצאת מוקדם. במיטה מתחילים להתחמם, נשארים בלי בגדים, חם, אני שואלת אם להביא קונדום. אם את רוצה, אל תעשה לי טובות. מביאה. הוא לא שם. אומר לי את לא באמת רוצה. אז מה נראה לך שאני עושה מעליך? את חושבת שאת רוצה (WTF). אני לא חושבת אני יודעת. טוב (שוב עושה לי טובות) אבל תבטיחי לי משהו קודם. מה? שלא תשכבי אם אף אחד אחר בלי שאני אאשר לך (WTF). ומה אם ניפרד? אז תבקשי ממני אישור קודם (WTF). אני מבטיחה לך שכל עוד אני איתך אני לא אשכב עם אף אחד אחר, בסדר? עכשיו תשים קונדום. לא, את לא באמת רוצה. תגיד לי, אני נראית לך בתולה או משהו? אני יודע שאת לא. עם כמה נשים היית במיטה? 5, אני הייתי עם יותר. אני בטוח (WTF). אז אתה בטח מבין שאין לי בעיה עם סקס? אבל אני מרגיש שאת לא באמת רוצה. תגיד גם לבחורות אחרות גרמת להתחנן לסקס? האמת שאף אחת אחרת שהייתי איתה לא התחננה לסקס (WTF). אז מה הבעיה שלך? אני לא רוצה שתעשי משהו שאת לא רוצה. די נו, ביאסת אותי, אני הולכת לישון. מסתובבת לצד השני. ממלמלת אני לא מבינה מה הבעיה שלך. אני רואה שאת לא באמת נמשכת אלי. את אדישה אלי.  אז מה אני עושה פה לדעתך? את חושבת שזה משהו שצריך לעשות בשלב מסויים (WTF). תגיד, אתה באמת חושב שאני אשכב עם אחרים כשאני איתך? אני חושב שאת יכולה (WTF). על אף אחת מהבחורות האחרות שהייתי איתן לא חשבתי שהן יכולות אבל את יכולה (WTF). זה מה שאתה חושב עלי? אני חושב שיש לך את היכולת הזו, אני לא יכול לעשות את זה אבל את כן.

אני מגזימה או שהוא מגדיר אותי כמופקרת?

בשלב הזה כבר ממש לא בא לי לשמוע אותו יותר, מלמלתי איזה סססאמק, העפתי את היד שלו ממני ודחפתי אותו לקצה השני של המיטה וזהו. כל פעם שהוא ניסה להניח עלי יד דחפתי אותו ממני.

בבוקר השעון צלצל כהרגלו חצי שעה לפני הזמן לקום (בד"כ לוקח לי הרבה זמן לשכנע את עצמי להתעורר). אני מכבה אותו. הוא מתחיל לגפף, אני דוחפת אותו ממני. די נו, עזוב אותי, את צריכה לקום. לא אני לא. השעון מצלצל עוד פעם, אני מכבה אותו. ג'אסט, את צריכה לקום. אני לא. בצלצול הרביעי באמת הגיע הזמן לקום. אני מכבה סופית את השעון, מדליקה את האור להולכת למקלחת בלי להסתכל עליו. חוזרת, הוא כבר מתלבש, אני מתעלמת ממנו ומתלבשת, מארגנת את התיק חד"כ שיהיה באוטו, אולי יהיה לי כוח בערב. מסיימת להתארגן, מתיישבת על המיטה בזמן שהוא אוסף את הדברים שלו. כשהוא נכנס שוב לחדר אני אומרת לו שהדברים שהוא אמר בערב היו ממש מעליבים. הוא מתישב לידי ואומר אני מבין את הפרידה (WTF, אני אמרתי משהו על פרידה?). אני מבין אותך אבל שתדעי שאני לא מכיר בפרידה (WTF, הוא מחליט על פרידה אבל לא מכיר בה). משום מה הוא לא חש צורך להתנצל או לציין שהוא לא התכוון לפגוע. אין לי כוח אליו. יוצאים מהבית ונוסעים לעבודה. באוטו שקט כל הנסיעה. במהלך כל היום הוא השתדל להתרחק ממני. פעם אחת הוא נאלץ לבוא לדבר איתי על העבודה. קצר וענייני.

הוא לא ניסה להעליב, הוא פשוט אמר מה שהוא חושב. אפילו לא חש צורך להתנצל, הוא פשוט היה כן. וזה מה שמרגיש הכי גרוע.

אני מגזימה? כי כרגע הוא ממש הצליח לגרום לי להרגיש רע וזה משהו שלא הרבה גברים הצליחו.