יום ראשון, 27 בדצמבר 2009

אזהרה- פוסט בנות

יש לי ידיד שטוען שבגלל שאני מתנהגת כמו בן אני תמיד מושכת אלי גברים שמתנהגים כמו בחורות. true story, הוא כנראה צודק. בשני חלקי המשפט. וכל פעם שהוא מגלה קטע נשי שיש לי הוא מופתע מחדש. למשל כשהוא גילה שאני צופה בבנות גילמור 'אבל זו סדרה של בנות', אני:' אהמ.. שלום', הוא: 'די נו, ברצינות, זו סדרה של בנות', אני: 'ומה אני נראית לך', 'די, נו, ברצינות'. בכל מקרה, גם לי יש לפעמים קטעים של בנות, למשל הפוסט הבא שהוא פוסט בנות ובפרט פוסט קניותבגדים. אז למי שמעוניין לעצור פה ולחכות לפוסט הבא אני מבטיחה לא להעלב, אני הייתי עושה אותו הדבר.



אז שוב הנסיבות הביאו אותי לגרנד, הפעם להחליף עדשות למשקפיים. ביקור ראשון אני נכנסת לחנות, עושה בדיקת ראיה, בוחרת מסגרת חדשה למשקפיים ספייר (מסתבר שיותר זול לקנות מסגרת חדשה + עדשות מלהחליף עדשות למסגרת ישנה. מבצעים, לך תבין), קונה עדשות חד פעמיות ונוסעת. יום רביעי אני מקבלת טלפון שהעדשות + משקפיים ספייר מוכנים ושאני אבוא לחנות אבל אתקשר קודם לבדוק שטכנאי נמצא ויחליף לי עדשות במשקפיים שלי על המקום. אחרי דיון קצר עם עצמי אני מגיעה למסקנה שאין סיכוי שאני אצליח להגיע לקניון בשעה שאנשים שהם לא מוכרות עובדים ואני מחליטה להגיע לחנות בחמישי בערב, להשאיר את המסגרת הישנה וללבוש בינתיים את הספייר, הרי למה הם שם. סבבה, מגיעה לקניון, לוקחת משקפיים חדשות, משאירה ישנות, יהיו מוכנות בראשון בערב, נוסעת. קצר. היום בערב אני מגיעה לקניון בטוחה שהטכנאי משקפיים (מעניין מה כתוב לו בתעודת מקצוע) סיים מזמן את עבודתו כמו שאני הייתי אמורה לעשות אם הייתי בנאדם שפוי. לא. המוכרת בודקת את כל ההזמנות, מגיעה למסקנה שאין, אבל יש טכנאי. שולחת אותי לסיבוב 20 דקות.


הוריי, להעסיק את עצמי 20 דקות בקניון. מתחילה להסתובב סביב עצמי, בדרך עוברת ליד סטימצקי. בד"כ אני לא אוהבת את החנויות של סטימצקי כי יש בהן מין הרגשה של סתמיות, כל מה שיש שם הוא מדף אחד מכל סוג שמכיל מדגם לא מייצג של משהו. אבל הפעם אני מפנה את מבטי אל תוך החנות ומגלה שם עומק שלא ידעתי שהוא קיים. החנות הרבה יותר גדולה ובעלת פוטנציאל ממה ששיערתי. ולא סתם, בקצה יש שולחנות קריאה ואפילו בית קפה. הציביליזציה הגיעה לחיפה. איזה יופי. איך שאני נכנסת קופץ לי למול העיניים ספר "כך לא כתוב בתנך" מאת יאיר זקוביץ ועוד מישהו שאני לא מכירה. את זקוביץ אני מכירה מעבודת גמר שעשיתי בתנך שבה הוא כיכב בביבליוגרפיה. מאד נהניתי מהמאמרים שלו. בנוסף יצא לי לראות אותו במספר הרצאות והוא פשוט מרתק. אז בלי לחשוב פעמיים, הספר קפץ מהמדף לחיכי. אז אם כבר יש לי ספר ביד, אני לא אעשה סיבוב? בטח שכן. בדרך אספתי אלי עוד ספר, אם אני כבר פה. לאחר סיבוב ארוך אני מגיעה לקופה, שם המוכרת מודיעה לי שיש מבצע 3 במחיר 1 (שאם לא הייתי מתרכזת כל כך במדפי הספרים היתי רואה כרזות שלו מפוזרות בצורה בולטת בכל החנות). שלל ראשון: 3 ספרים.


ואז נזכרתי שיש לי בארנק תו קניה שקיבלתי לראש השנה ועדיין נמצא בניילונים. אז החלטתי שאני אשתמש בו ויהי מה. חוץ מזה שעוד שבועיים יש לי חתונה ואולי כדאי לנסות להראות טוב. אם נשמיט את כל הפרטים הלא מעניינים, שלל 2: חצאית, יחידה בארון בגדים שלי, שותפה רק לשמלה אחת שנקנתה גם היא לחתונה של ידיד טוב. מעניין אם יהיה לי אומץ ללבוש אותה.


שלל 3: לק. הטיפוח היחיד שאני נוהגת לעשות ביום יום פשוט כי יש משהו ממש כיפי בפעולה הזו של מריחה. וגם הריח ממסטל.



ומאחר שהבטחתי לכתוב על בגדים, אמא שלי סופסוף עברה לגור עם החבר שלה ובדרך עשתה פינוי לארון בגדים. אז שבת בערב הגעתי אליה לסשן מדידות של כל הדברים שקטנים עליה או שהיא כבר לא תלבש כי הם רשמיים מדי ולא מתאימים (כאילו שאני מתלבשת רשמי מתישהו). שלל סופ"ש: שני שקים של בגדים, חלקם חדשים כמעט לגמרי, נעלים חמודות, בלי עקב אבל עם אופי ומיבש שיער. אולי יום אחד אני אלמד להשתמש בו. בדרך גם ניצלתי את המדפסת הצבעונית שלה. בד"כ אני מדפיסה דברים בעבודה אבל הפעם הייתי צריכה צבע. אז שלל נוסף: שתי עבודות בעובי מכובד.



חוץ מזה, אין לי זמן. בעבודה יש לחץ לא נורמאלי, איכשהו הפרוייקט שאני עובדת עליו נהיה סופר סופר דחוף, התוכנית עבודה שלי לחודשיים הקרובים מכילה בערך 200% שעות עבודה. בבוקר אני בקושי מצליחה לעשות משהו כי יש ישיבות כל הזמן שבהם מדברים על איך מקדמים את הדברים הסופר דחופים. אז אני מספיקה לעבוד רק בשעות אחה"צ אחרי שכל המנהלים חוזרים לחדרים שלהם למלא דוחות. ימי שישי, here I come. וכמובן שזה בא בתזמון מושלם עם סוף הסמסטר, מתי שכל העבודות שלא עשינו עד עכשיו צצות להן. מזל שיש לי רק מבחן אחד הסמסטר אחרת אני לא יודעת איך הייתי שורדת. עוד 4 שבועות לסוף סמסטר. תחזיקו לי אצבעות.

9 תגובות:

  1. תתחדשי.

    ומה הקטע עם הבגדים של אמא?? זה נשמע לי מחשיד.

    השבמחק
  2. אכן פוסט בנות, היה לי קשה, אבל עמדתי בו.

    מזל"ט על השלל ועל המשקפיים. דירבנת אותי לעשות קצת קניות, אבל אני עצלנית ואין לי חתונות בקרוב, אז כנראה שזה לא יתממש בפועל.

    מחזיקה לך אצבעות להמשך סמסטר מוצלח ובפרוייקט הסופר דחוף.

    השבמחק
  3. 1. הכי כיף פוסט בנות!!

    2. אני כל כך רגילה לקרוא פוסטים של תל אביבים שכל אזכור בלוגרי של עיר מולדתי גורם לי להרגיש כאילו מצאתי את אחותי האובדת. או במילים אחרות- זה ממש מוזר לי לקרוא בבלוג על הגראנד ולא על הסנטר.

    3. פראיירית! בצומת יש 4 ב-100 וזה הרבה יותר משתלם.

    4. את מורחת לק כל יום?

    5. ויש לך רק חצאית אחת?

    6. נראה לי שנסחפתי קצת עם התגובה הזאת. כדאי ללכת לישון.

    השבמחק
  4. אני מאד אוהב בנות גילמור, ולמרות זאת הצלחת לקרר לי את הרגליים ולגרום לי להאמין שבחיים לא אשרוד את פוסט הבגדים הזה.
    אבללל מסתבר שאת רוח וצלצולים, כי רוב הפוסט היה בכלל ספרים  ולספרים אין מין. אז הכל בסדר.

    ובלי קשר, החיים שלך כמו שאת כותבת עליהם פה מרגישים לי מה זה עמוסים מדי. מתי את מוצאת זמן לכתוב בכלל?..

    השבמחק
  5. הקטע עם הבגדים של אמא זה שהיתה תקופה שהיא השקיעה בעצמה, ירדה במשקל, קנתה לעצמה בגדים יפים ואז נשברה, עלתה חזרה והתבאסה מהבגדים היפים שעכשיו קטנים עליה. אז עכשיו הבגדים היפים עוברים אלי.

    השבמחק
  6. כל הכבוד, קבלי אות קוראת מתמידה. 
    זה די נחמד להחליף עדשות במשקפיים כי פתאום בבת אחת העולם נראה ברור יותר ואז גם שמים לב לכמה הוא יפה.

    השבמחק
  7. 1. שמחה שנהנית, תבואי כל יום
    2. מסתבר שעדיין יש חיים צפונית להרצליה
    3. אני לא אוהבת את הצומת, נותן לי הרגשה של זילות ספרים. אני מעדיפה לשלם יותר ושיתיחסו אל הספר בכבוד הראוי לו. חינוך קלוקל אני מניחה.
    4. לא, אבל בניגוד לאיפור למשל, אני מורחת לק גם בלי שיש איזה אירוע באופק, סתם כי זה כיף.
    5. עכשיו יש כבר 2  רק צריך להתחיל ללבוש אותן
    6. לילה טוב

    השבמחק
  8. החיים שלי כרגע באמת עמוסים מדי. אבל תמיד יש זמן לעצור הכל כדי לחשוב לרגע.
    היו קצת בגדים בפוסט, בכל זאת.

    השבמחק
  9. תארי לעצמך עם איזה שלל קניות היית יוצאת אם היתה המתנה של שעה ולא רק של 20 דקות

    השבמחק