וגם אני
אני אוהבת את החיבוק הזה של פגישות ראשונות, כשעוד לא הגענו לסקס, רק הציפיה. כמו אתמול . פגישה שנייה. בערב על חוף הים. היא בחור גדול עם ידיים חמות וחיבוק חזק. חיבוק שאומר אני לא אתן לך ללכת. רוח קרה, הוא עוטף אותי בחיבוק ואני נמסה לגמרי. הוא מלטף את העורף, מנשק את הצוואר, מחזיק אותי שאני לא אפול ובאותו זמן מפיל אותי כדי שאני אהיה יותר קרובה אליו.
הוא אמר שאני מתפנקת כמו חתולה. הוא כנראה צודק. כמו חתולה גם אני מתמסרת לליטופים. כמו חתולה, גם אני בסוף אסתובב ואלך לחפש פינוק במקום אחר. כי חתולים לא שייכים לאף אחד, הם הולכים למי שעושה להם טוב. עד שנמאס להם.
למה תמיד אלה שאני מעוניינת בהם לא מעוניינים בי אבל אלה שאני לא ממש נופלת מהם נופלים עלי? רק שתי פגישות וכבר קיבלתי 10 סמסים במהלך השבוע החולף. מה שלומך, מה את עושה, אני נוסע לפה, אני פוגש שם, אני רוצה לראות אותך. תרגיע, לאט לאט. לו יש חברים בכל מקום וסיפורים מפה עד הודעה חדשה ואז הוא עוצר ואומר עכשיו תספרי את משהו. אין לי מה לספר. לא שולפת סיפורים מהשרוול. לא איתו. אני אוהבת את רגעי השתיקה, הוא חייב למלא אותם. ורוצה לדעת הכל. כי הוא בטוח שיש משהו מאחורי השקט שלי. בטוח שיש עומק מתחת לפני השטח. וכרגיל אני תוהה האם הוא יספיק לגלות שהוא טועה או שאני אלך לפני.
אבל החיבוקים והליטופים. אני זונה של ליטופים.
ומי לא אוהב את החיבוקים ואת הפרפרים בבטן של הפגישות הראשונות??
השבמחקאת מוזמנת להפנות את השאלה שבפסקה השלישית למר מרפי הנכבד. בוודאי שיש לו תשובה.
אני אוהבת לנסות ולגלות את העומק באנשים
השבמחקומה קורה אם את מגלה שאין להם עומק? או שהם לא רוצים שתגלי את העומק שלהם כי הוא פרטי שלהם?
השבמחקיש אנשים שקוראים לזה גורל, יש אנשים שקוראים לזה מרפי.
השבמחקאז אני עוזבת אותם לנפשם..
השבמחק