אז הגענו לאמצע סבב הורמונים ראשון שכולל הרבה דקירות. לא מומלץ לאנשים עם פחד ממחטים.
1. הטקס
(מילון מונחים:עט גונאל אף- מתקן בצורת עט להזרקה של מספר מנות הורמונים).
את הטקס צריך לקיים כל יום באותה השעה. בהתחלה הרופא אמר במשך חמישה ימים ואחר כך עוד יום ועוד יומיים ועוד יום. אני בחרתי בשעה 10 בערב כי אמרתי לעצמי מה הבעיה להיות כל יום בעשר בבית במשך חמישה ימים. זה לא שאני כזו חיית מסיבות. תנסו אתם במשך 9 ימים להיות כל יום בשעה 10 בערב בבית. או כל שעה אחרת שתבחרו, אבל שתהיו ערים בשעה הזו. השיבוש בשגרת החיים רק מתחיל.
לפני הפעם הראשונה חרשתי על האינטרנט, קראתי הדרכות מצולמות של בלוגריות וראיתי סרטונים ביוטיוב עד שידעתי בעל-פה מה צריך לעשות. ואז פתחתי את הקופסה וגיליתי ששינו את הצורה של העט והוא כבר לא נראה כמו בהדרכות 
. מזל שהוא עדיין די פשוט ויש חוברת הדרכה מפורטת עם איורים.
מהלך הטקס: לשטוף ידיים, להכין מגש עם מגבוני אלכוהול והקופסה. לפתוח את החוברת למרות שאני כבר יודעת בדיוק מה כתוב בה. להרכיב מחט חדשה, לכוון מנה, לעבור שוב על החוברת לראות שלא פספסתי כלום, לבדוק שוב את המנה ומה הרופא רשם. למצוא אזור שלא דקרתי קודם, לנגב עם אלכוהול, להכניס את המחט, ללחוץ ולהסתכל על המספרים יורדים, לחכות 10 שניות ולהוציא. לנגב שוב עם אלכוהול. אם ממשיך לדמם לשים פלסטר. זה לא אמור לדמם. בחלק מהפעמים לא הרגשתי כמעט את הדקירה, בחלק מהפעמים ממש כאב וכמה פעמים דימם.
2. בדיקות
הרופא אמר להזריק 5 ימים וביום השישי בדיקת דם. אחרי שפעם קודמת שביקשתי בדיקת דם במייל זה לא עבד הפעם קבעתי תור לרופאת משפחה על הבוקר להסביר את הבקשות החוזרות. רופאת המשפחה מקסימה (מדי פעם אפשר למצוא רופא בנאדם גם ברפואה הציבורית) נתנה לי הפניה לבדיקת דם להיום, מחר ומחרתיים למקרה הצורך ואת המייל הישיר שלה לפעמים הבאות.
יום שני בדיקת דם. בצהרים יש תוצאות, מתקשרת לרופא, עונה המזכירה (אישתו? אני לא בטוחה), אני נותנת לה את המספרים. כעבור מספר דקות היא מתקשרת חזרה- תזריקי עוד יום ומחר שוב בדיקת דם.
יום שלישי בדיקת דם. האחות מנסה הפעם מווריד אחר. לא רעיון טוב. הדם לא זורם והאחות משחקת עם המחט פנימה והחוצה. כל היום כאבה לי הזרוע. בצהרים מתקשרת לרופא, מוסרת למזכירה את המספרים. אחרי כמה דקות היא מתקשרת חזרה, תבואי למרפאה היום בשמונה בערב. השיבוש מתקדם- לא משנה מה התוכניות להערב, תגיעי בשמונה למרפאה כי זה הזמן שהוא יכול לבדוק אותך. אולטרסאונד, רואים זקיקים, עדיין לא בשלים. צריך להמשיך עם הזריקות עוד יומיים ושוב בדיקת דם ביום חמישי, סיכוי טוב לביוץ בשבת.
יום חמישי בדיקת דם, בזרוע עדיין יש כתם חום מיום שלישי, הפעם האחות הולכת על הווריד הנכון. בצהרים טלפון לרופא, טלפון מהמזכירה, תבואי היום בחמש. חמש! תזרקי הכל ובואי. שוב אולטרסאונד, הזקיקים ממש קרובים לבשלות. אולי הביוץ לא יהיה בשבת, כנראה שכן. במקום בדיקות דם הרופא שולח אותי למקלוני ביוץ. ועוד זריקה בערב לכל מקרה.
שישי בבוקר המקלון ביוץ מראה פס ברור- שבת. טלפון לרופא, תרזיקי עכשיו אוביטרל, תבואי מחר בעשר. טלפון למעבדה, מסתבר שהיא עובדת בשבת, זה רק עולה 400 שקל מעבר להשתתפות של הקופה. זריקת אוביטרל לא דורשת טקס, רק להוציא את המזרק מהקופסה, לנקות עם אלכוהול ולהזריק. פתאום זה נראה כל כך פשוט.
סה"כ 10 זריקות עצמיות בבטן, 4 בדיקות דם, 2 אולטסאונד.
3. צ'קים
שבת בבוקר, האחד נשלח לעשות את חלקו, נוסעים למעבדה, הלבורנטית מבואסת שבאה לעבוד. כעבור חצי שעה מקבלים חזרה מבחנה ובדיקות. ואז יש רגע שקט. זה הרגע שבו אני צריכה לשלוף את הצ'ק. כאילו לא נעים לבקש אבל היא אמרה מראש בטלפון שנצטרך לשלם.
משם למרפאה. הרופא ידידותי ומקסים כרגיל, מסיים את חלקו במחזור הזה. יושבים מולו בזמן שהוא מסכם את התהליך במחשב. ואז יש רגע שקט. זה השלב שבו אני צריכה לשלוף את הצ'ק.
סה"כ: 900 שקל לרופא, בתקווה לקבל החזר 600 מהקופה. 480 שקל הורמונים עם הנחה של הקופה (לפני הנחה זה 2500). 400 שקל למעבדה בגלל שזה בשבת (באמצע שבוע זה מהקופה). ילדים זה יקר. אפילו לפני שמתחילים.
ועכשיו לחלק השני- עדיין כולל הורמונים אבל לפחות לא בהזרקה, ובעיקר ציפיה מתוחה. אני לא בטוחה איזה חלק יותר קשה. אני כל כך מקווה שיעבוד הפעם.
