יום חמישי, 2 ביולי 2015

דברים שאני צריכה לעשות

כי אם אני אכתוב אותם אולי אני גם אצליח לעשות אותם:


1. לכתוב מייל לאוניברסיטאות בשיקגו. לבוס שלי היה רעיון- לבקש ממקום העבודה לשלוח אותי לדוקטורט, אם אני כבר בשיקגו. אז הגשתי בקשה והוא הגיש המלצה ועכשיו הוא רוצה שאני אנסה להעריך את סיכויי הקבלה שלי. לי אין כוח לזה עכשיו. אני לא יודעת אם כל כך בא לי עכשיו דוקטורט, מה גם שזה לא כזה אופטימאלי, כנראה שיקח לי 4 שנים, מה שאומר שיכול להיות שסתם נישאר בשיקגו יותר ממה שהאחד צריך, וזה גם מחייב אותי לחזור למקום עבודה או לשלם להם המון המון כסף על הפרת חוזה. מצד שני אם באמת יאשרו לי דוקטורט אני לא אוכל להגיד לא- זה חתיכת הטבה מטורפת שיהיה ממש טיפשי מצידי לא לקחת. בגלל זה אני לא בטוחה אם אני בכלל רוצה שיאשרו. בכל מקרה, אני צריכה לכתוב מיילים לנסות להעריך את סיכויי הקבלה. 


2. לצלם ולמלא טפסי תביעה לביטוח הרפואי כדי לקבל החזר על הניתוח. ואולי אני אצליח גם לקבל החזר על ההורמונים, בעיקרון טיפולי פוריות מכוסים בביטוח. צריך לנסות ולשלוח, מקסימום לא יאשרו. אבל כשאני בעבודה אין לי כוח לעשות כלום, בטח לא דברים חשובים. 


3. להתחיל לחפש סאבלט בשיקגו לחודש- חודשיים החל מאמצע ספטמבר. כשנדע שיש לנו איפה לגור נוכל גם להזמין כרטיסי טיסה.


4. לשלוח קורות חיים. שלחתי בינתיים לבחור אחד ישראלי שעובד שם אבל הוא אמר שלא מתאים ונתן לי שמות של חברות אחרות שאולי יתאים להן. צריך ליצור קשר ולשלוח קורות חיים. 


5. לחפש בית ללאסי. שני האחים שלי אלגרים לחתולים (הם גילו את זה כשהם עשו עליה קט-סיטר), אמא שלי לא אוהבת אותה, אבא שלי כבר מטפל בחתולה של אח שלי וגם אותה הוא מזניח. ההורים של האחד בכלל יזניחו אותה. שאלתי בקרב החברים, יש חברה אחת שרוצה חתולה אבל בעלה לא מסכים לה (ובצדק לפי הסיפורים). 


6. כרטיסיה לחדר כושר ליד הבית. כי נמאס לי מהמדריכה בקורס אירובי שאני הולכת אליו עכשיו, אנחנו לא מתמידים בריצה וגם לשחיה לא הצלחתי לחזור. חשבתי לבדוק חדר כושר אמיתי אבל הרעיון להתחיל משהו חדש כשאני יודעת שעוד מעט אני אעבור מיאש אותי. אני גם צריכה להתמיד יותר בתרגילי פיסיותרפיה. לנקות שיניים עם חוט דנטלי (לא קשור אבל אם כבר הזכרנו דברים שצריך לעשות בשגרה). ולהתמיד בריצה. אם אני אתן לזה להתדרדר יהיה חבל. אני רוצה להשמין רק מסיבה אחת והיא לא הרעב שיש לי מכל ההורמונים שאני לוקחת. 


 


מישהו רוצה חתולה? מפונקת, קצת קוטרית, ללא כישורי צייד (היא יודעת להסתכל על סממיות ולילל עד שהסממית מתיאשת ונופלת לבד). אוהבת בני אדם ונעלים (ברצינות, יש לה פטיש מוזר לנעליים). נוחה לתפעול, לא זזה הרבה, לא בררנית באוכל (אבל אם תתנו לה את הגביע של היוגורט אחרי שסיימתם אותו היא תשמח). מגיעה עם ארגז צרכים סגור, כלוב נשיאה, מספריים לגזירת ציפורניים (ממש לא בעיה לגזור לה ציפורניים) ועם הכורסה שלה (כורסת נצרים מדליית אל כרמל). אם אתם מכירים מישהו פוטנציאלי, בבקשה תעדכנו. 


 

יום שבת, 27 ביוני 2015

סבב ראשון סיכום ביניים

אז הגענו לאמצע סבב הורמונים ראשון שכולל הרבה דקירות. לא מומלץ לאנשים עם פחד ממחטים.  


1. הטקס


(מילון מונחים:עט גונאל אף- מתקן בצורת עט להזרקה של מספר מנות הורמונים).


את הטקס צריך לקיים כל יום באותה השעה. בהתחלה הרופא אמר במשך חמישה ימים ואחר כך עוד יום ועוד יומיים ועוד יום. אני בחרתי בשעה 10 בערב כי אמרתי לעצמי מה הבעיה להיות כל יום בעשר בבית במשך חמישה ימים. זה לא שאני כזו חיית מסיבות. תנסו אתם במשך 9 ימים להיות כל יום בשעה 10 בערב בבית. או כל שעה אחרת שתבחרו, אבל שתהיו ערים בשעה הזו. השיבוש בשגרת החיים רק מתחיל. 


לפני הפעם הראשונה חרשתי על האינטרנט, קראתי הדרכות מצולמות של בלוגריות וראיתי סרטונים ביוטיוב עד שידעתי בעל-פה מה צריך לעשות. ואז פתחתי את הקופסה וגיליתי ששינו את הצורה של העט והוא כבר לא נראה כמו בהדרכות אוף. מזל שהוא עדיין די פשוט ויש חוברת הדרכה מפורטת עם איורים. 


מהלך הטקס: לשטוף ידיים, להכין מגש עם מגבוני אלכוהול והקופסה. לפתוח את החוברת למרות שאני כבר יודעת בדיוק מה כתוב בה. להרכיב מחט חדשה, לכוון מנה, לעבור שוב על החוברת לראות שלא פספסתי כלום, לבדוק שוב את המנה ומה הרופא רשם. למצוא אזור שלא דקרתי קודם, לנגב עם אלכוהול, להכניס את המחט, ללחוץ ולהסתכל על המספרים יורדים, לחכות 10 שניות ולהוציא. לנגב שוב עם אלכוהול. אם ממשיך לדמם לשים פלסטר. זה לא אמור לדמם. בחלק מהפעמים לא הרגשתי כמעט את הדקירה, בחלק מהפעמים ממש כאב וכמה פעמים דימם. 


2. בדיקות


הרופא אמר להזריק 5 ימים וביום השישי בדיקת דם. אחרי שפעם קודמת שביקשתי בדיקת דם במייל זה לא עבד הפעם קבעתי תור לרופאת משפחה על הבוקר להסביר את הבקשות החוזרות. רופאת המשפחה מקסימה (מדי פעם אפשר למצוא רופא בנאדם גם ברפואה הציבורית) נתנה לי הפניה לבדיקת דם להיום, מחר ומחרתיים למקרה הצורך ואת המייל הישיר שלה לפעמים הבאות. 


יום שני בדיקת דם. בצהרים יש תוצאות, מתקשרת לרופא, עונה המזכירה (אישתו? אני לא בטוחה), אני נותנת לה את המספרים. כעבור מספר דקות היא מתקשרת חזרה- תזריקי עוד יום ומחר שוב בדיקת דם. 


יום שלישי בדיקת דם. האחות מנסה הפעם מווריד אחר. לא רעיון טוב. הדם לא זורם והאחות משחקת עם המחט פנימה והחוצה. כל היום כאבה לי הזרוע. בצהרים מתקשרת לרופא, מוסרת למזכירה את המספרים. אחרי כמה דקות היא מתקשרת חזרה, תבואי למרפאה היום בשמונה בערב. השיבוש מתקדם- לא משנה מה התוכניות להערב, תגיעי בשמונה למרפאה כי זה הזמן שהוא יכול לבדוק אותך. אולטרסאונד, רואים זקיקים, עדיין לא בשלים. צריך להמשיך עם הזריקות עוד יומיים ושוב בדיקת דם ביום חמישי, סיכוי טוב לביוץ בשבת. 


יום חמישי בדיקת דם, בזרוע עדיין יש כתם חום מיום שלישי, הפעם האחות הולכת על הווריד הנכון. בצהרים טלפון לרופא, טלפון מהמזכירה, תבואי היום בחמש. חמש! תזרקי הכל ובואי. שוב אולטרסאונד, הזקיקים ממש קרובים לבשלות. אולי הביוץ לא יהיה בשבת, כנראה שכן. במקום בדיקות דם הרופא שולח אותי למקלוני ביוץ. ועוד זריקה בערב לכל מקרה. 


שישי בבוקר המקלון ביוץ מראה פס ברור- שבת. טלפון לרופא, תרזיקי עכשיו אוביטרל, תבואי מחר בעשר. טלפון למעבדה, מסתבר שהיא עובדת בשבת, זה רק עולה 400 שקל מעבר להשתתפות של הקופה. זריקת אוביטרל לא דורשת טקס, רק להוציא את המזרק מהקופסה, לנקות עם אלכוהול ולהזריק. פתאום זה נראה כל כך פשוט.


סה"כ 10 זריקות עצמיות בבטן, 4 בדיקות דם, 2 אולטסאונד. 


3. צ'קים


שבת בבוקר, האחד נשלח לעשות את חלקו, נוסעים למעבדה, הלבורנטית מבואסת שבאה לעבוד. כעבור חצי שעה מקבלים חזרה מבחנה ובדיקות. ואז יש רגע שקט. זה הרגע שבו אני צריכה לשלוף את הצ'ק. כאילו לא נעים לבקש אבל היא אמרה מראש בטלפון שנצטרך לשלם. 


משם למרפאה. הרופא ידידותי ומקסים כרגיל, מסיים את חלקו במחזור הזה. יושבים מולו בזמן שהוא מסכם את התהליך במחשב. ואז יש רגע שקט. זה השלב שבו אני צריכה לשלוף את הצ'ק. 


סה"כ: 900 שקל לרופא, בתקווה לקבל החזר 600 מהקופה. 480 שקל הורמונים עם הנחה של הקופה (לפני הנחה זה 2500). 400 שקל למעבדה בגלל שזה בשבת (באמצע שבוע זה מהקופה). ילדים זה יקר. אפילו לפני שמתחילים. 


 


ועכשיו לחלק השני- עדיין כולל הורמונים אבל לפחות לא בהזרקה, ובעיקר ציפיה מתוחה. אני לא בטוחה איזה חלק יותר קשה. אני כל כך מקווה שיעבוד הפעם. 


 


 


 


 


 

יום שישי, 26 ביוני 2015

אז מה, חוזרים?

ניסיתי, באמת. פתחתי בלוג, כתבתי כמה קטעים. אבל זה פשוט לא זורם. משהו באווירה שם לא נכון. כנראה שיש משהו במקום הזה, זה לא סתם עוד מקום. 


אז הגעתי למסקנה שאם לא פה אני כנראה לא אכתוב בשום מקום אחר. ובנתיים העניינים פה נראה שנרגעו, לפחות לבנתיים, והדף הראשי לא קפוא. 


אז חזרתי. עד לסגירה הסופית אני עדיין פה. 


התגעגעתם? אני כן. 

יום ראשון, 14 ביוני 2015

התקופות האלה של ההמתנה

עוד 3 חודשים. 3 חודשים וכלום עוד לא סגור. הוא חתם על חוזה אבל לא קיבל את כל המסמכים שצריך כדי לקבל ויזה. 3 חודשים זה לא הרבה זמן לקבל ויזה. עוד אין כרטיס טיסה. לא ברור מה יהיה עם החתולה. צריך להודיע לבעלת הדירה. יש כל כך הרבה דברים שצריך לעשות ואין לי מושג מה צריך לעשות.

בינתיים הכנתי קורות חיים באנגלית ושכתבתי אותם והתיעצתי ושכתבתי שוב ושוב התיעצתי ושוב שכתבתי. ושלחתי לחברה שאמרה שהיא מכירה מישהו. ויש לי כתובת של חבר של חבר של חברה שעובד בחברה בשיקגו ומחפשים אנשים כמוני אבל אני לא יודעת איך לפנות לבנאדם שאין לי מושג מי הוא ולתת לו קורות חיים ולהגיד אפשר אולי לעבוד אצלכם? אין לי מושג איך מחפשים עבודה בחול.

והוספתי את אמא שלי כמורשית חתימה בבנק. ליתר בטחון. ומתישהו כשתהיה ויזה מומלץ לחזור לבנק לתדרוך. ואולי יש בעיה עם התיק השקעות. נכון להיום לא תהיה בעיה אבל אם האמריקאים יחליטו להקשות עוד קצת אז אי אפשר לדעת. היינו צריכים למכור את כל התיק ולקנות דירה. אם זה לא יכול להיות שיהיו להם בעיות. אבל לקנות דירה זה כאב ראש ואנחנו לא ממש צריכים עוד אחד כזה עכשיו.

ובעבודה מנסה להכנס לאס"ק ולא מצליחה כי כבר שבוע אני מנסה להבין מה הבעיה ורק היום הצלחתי, ועכשיו אני פנויה לשאר הבעיות. 3 חודשים זה זמן מאוד קצר. אני חופפת את המחליפה שלי אבל יש ימים שאני לא בטוחה שהיא תסתדר ואני דואגת לה ואני דואגת לפרוייקט. בכל זאת, זה משהו שאני עשיתי במשך השנה ומשהו האחרונה ואני ממש רוצה שזה יעבוד טוב ושלא יהיו בעיות אבל אני יודעת שיהיו כי תמיד יש ואני דואגת שלא יהיה מי שיצליח לטפל בהן כי כמה שאמרתי למנהל שלי שאני לא חושבת שהיא יכולה להתמודד עם הכל לבד הוא לא נותן לי עוד מישהו לחפוף וככה מה שהיא לא תבין אף אחד לא יבין.

היום הגשתי את הבקשה לחל"ת. הגשתי לעוד ארבעה חודשים מתוך כוונה לשרוף חצי מההמון ימי חופשה צבורים שיש לי. הבקשה היא לשנה וכל שנה צריך להגיש מחדש. שנה ראשונה בטוח שיאשרו לי, שנה שניה די בטוח, לגבי שנה שלישית ויותר כבר יש תקדימים, אני מקווה שיהיה בסדר.

ויש את העניין הזה. החודש הרופא אמר שהסיכוי להכנס להריון נמוך כי רירית הרחם לא הספיקה להתאושש אבל נתחיל בטיפולים בחודש הבא. אז הגיע החודש הבא ואפילו הקדים ב3 ימים, או שלא וזה סתם דימום מקדים, אני כבר לא יודעת. איבדתי יכולת להרגיש את הגוף שלי. אולי עדיף באמת שניסע וננוח קצת מהטיפולים ונמשיך שם שוב אחרי שנרגע קצת. לפחות מצאנו גורם אחד בעיתי ויכול להיות שכמו שהרופא המנתח אמר אחרי שטיפלנו בזה נצליח מהר מאוד להכנס להריון. אני מקווה שהוא צודק.

אני לא כל כך מבינה איך האתר הזה עובד. לא כל כך נוח לי פה. אולי צריך תקופת הסתגלות. בינתיים ישרא לא נסגר, אולי כשיחלוף זעם וישקעו ענני האובך אני אחזור. מעניין אם יש הטבות לתושבים חוזרים

יום שני, 1 ביוני 2015

מעקב

29.4

Screenshot_2015-06-01-23-41-45 Screenshot_2015-06-01-23-41-49

7.5

Screenshot_2015-06-01-23-42-04 Screenshot_2015-06-01-23-42-07

11.5

Screenshot_2015-06-01-23-42-22 Screenshot_2015-06-01-23-42-26

1.6

Screenshot_2015-06-01-23-42-34 Screenshot_2015-06-01-23-42-37

את הגרף של הגובה אני לא מבינה

מבחינת מהירות אני תמיד מתעייפת ב2.5 ק"מ ועוברת לאינטרוולים.

יש שיפור מסויים.

יום ראשון, 31 במאי 2015

התחלות וירטואליות חדשות

ש לי פייסבוק (או כדברי גיסתי בווטאסאפ: "שכה אחיה!!! יש לך פייסוש??").


כן, גם אני נכנעתי ליאוש ולרשע ונכנסתי למקום האיום הזה. פעם אחת יותר מדי שמעתי את המשפט- יש בפייסבוק קבוצות של ישראלים בשיקאגופוסטדוקים בחולעקרות בית נואשות והבנתי שאין לי ברירה, בימים אלו אם אני רוצה ליצור קשרים במקום חדש אני צריכה פייסוש. ואפילו יש לי כבר 20 חברים. כן, אני יודעת שזה כלום, אבל זה יותר ממה שיש לי בעולם האמיתי ;).


אז מה יש לנו שם? באופן מפתיע לא מעט מהחברים שלי לא אוהבים את כחלון. אחרי הבחירות הקודמות זה היה אופנתי לא לאהוב את יהיר לפיד, היום זה משה אני חברתי כחלון. אמא שלי שפעם טענה שהיא בפייסבוק רק כדי לראות תמונות של אח שלי כשהוא היה בחול (האח השני לא אישר אותה כחברה) מסתבר שהיא מאוד פעילה בשיתוף של שטויות. עכשיו אני מבינה למה בזמן האחרון אני מקבלת ממנה הרבה פחות מייל שרשרת, היא פשוט משתפת שם במקום במייל. ויש גם עמוד חביב ואוהב אדם שנקרא כשאמא ואבא בני דודים. למי שלא מכיר (מזלו) מדובר על עמוד שדואג להפיץ אהבה בעולם ולאחד אנשים בדבר אחד שכולם אוהבים- לצחוק על כמה שאחרים טפשים. ואנשים לא מבינים למה אני חושבת שפייס זה מקום של רוע.


יש גם איזה מישהו שלמד איתי לתואר וסתם עניין אותי לראות מה קורה איתו היום אז הוספתי אותו ואני כבר מתחרטת. תשמעו, הבנאדם יודע לחיות. כל יום פוסט חדש מטרק מגניב או מסע רפסודות בדרום אמריקה.


האחד והיחיד, אהוב ליבי, החליט שזה נורא מצחיק שנשברתי וכל הסוף שבוע הוא חופר לי וצוחק עלי אז כתגובה החלטתי לגרום לו להצטער על זה שפתחתי פייסבוק- למה לא עדכנת סטטוס משפחתי? אתה לא רוצה שידעו שאתה נשוי? למה לא שמת תמונות מהחתונה שלנו? למה לא עשית לי לייק? (כי לא פרסמת כלום) למה לא עשית לי לייק לתמונת פרופיל? למה אח שלך ואשתו מופיעים יחד בתמונות פרופיל שלהם ואני לא מופיעה בתמונת פרופיל שלך?


 


ואם כבר התחלה חדשה, החלטתי לעבור לשם: justanother1one.wordpress.com. פה יש יותר מדי רעל בזמן האחרון ובכלל לפי כל הנבואות עוד רגע יכבו את האור. אז בתור יורדת, רגע לפני הנטישה אני רוצה להגיד את דעתי. אתם מוזמנים לסקול. 


כל הכבוד לטליק, ואני לא אומרת את זה בציניות (באמת). כל הכבוד על היוזמה והפעילות ועל כל שהוא לוקח את העניינים לידיים ובאמת מנסה לפעול לשימור המקום שהוא אוהב. אבל- וזה אבל גדול. הצורה שבה הוא מתנהל מקלקלת. כל מי שמעז להטיל ספק ביושר כוונותיו (ואני מודה שגם לי המניעים שלו נראו מפוקפקים בהתחלה) זוכה לקיטונות של אלימות מילולית ממנו ומחברו (שאני לא אזכיר את שמו כי הוצעת דיבה וזה). ויש גם את החלום שלו, האוטופיה האיין ראנדית שלו, על ישראבלוג נקי מכל מיני כותבים גרועים או סתם אנשים שלא מוצאים חן בעינייו. אני יודעת שזה "בדיחה" ולא הצהרת כוונות אבל זה השקפת העולם של מי שאולי ינהל את אתר הניצולים. הכינוי דיקטטורה גריאטרית הוא אכן כינוי מעליב ולא במקום, כינוי הולם יותר לדעתי יהיה דיקטטורת הנפילים. כל הכותבים המוכשרים של ישרא (באמת) יאוגדו להם תחת הנהגתו של טליק בעולם חדש מופלא. הכניסה לבינוניים אסורה. הבעת דיעה נגד המנהיג אסורה. אבל חוץ מזה המקום מושלם.


 


היה נחמד להכיר את כולכם, אני אשמח אם תבואו לבקר במקום החדש. ולכל מי שעדיין לא וויתר, אני מקווה שלא יסגרו את האתר. 


 

התחלות וירטואליות חדשות

יש לי פייסבוק (או כדברי גיסתי בווטאסאפ: "שכה אחיה!!! יש לך פייסוש??").

כן, גם אני נכנעתי ליאוש ולרשע ונכנסתי למקום האיום הזה. פעם אחת יותר מדי שמעתי את המשפט- יש בפייסבוק קבוצות של ישראלים בשיקאגו\פוסטדוקים בחול\עקרות בית נואשות והבנתי שאין לי ברירה, בימים אלו אם אני רוצה ליצור קשרים במקום חדש אני צריכה פייסוש. ואפילו יש לי כבר 20 חברים. כן, אני יודעת שזה כלום, אבל זה יותר ממה שיש לי בעולם האמיתי ;).

אז מה יש לנו שם? באופן מפתיע לא מעט מהחברים שלי לא אוהבים את כחלון. אחרי הבחירות הקודמות זה היה אופנתי לא לאהוב את יהיר לפיד, היום זה משה אני חברתי כחלון. אמא שלי שפעם טענה שהיא בפייסבוק רק כדי לראות תמונות של אח שלי כשהוא היה בחול (האח השני לא אישר אותה כחברה) מסתבר שהיא מאוד פעילה בשיתוף של שטויות. עכשיו אני מבינה למה בזמן האחרון אני מקבלת ממנה הרבה פחות מייל שרשרת, היא פשוט משתפת שם במקום במייל. ויש גם עמוד חביב ואוהב אדם שנקרא כשאמא ואבא בני דודים. למי שלא מכיר (מזלו) מדובר על עמוד שדואג להפיץ אהבה בעולם ולאחד אנשים בדבר אחד שכולם אוהבים- לצחוק על כמה שאחרים טפשים. ואנשים לא מבינים למה אני חושבת שפייס זה מקום של רוע.

יש גם איזה מישהו שלמד איתי לתואר וסתם עניין אותי לראות מה קורה איתו היום אז הוספתי אותו ואני כבר מתחרטת. תשמעו, הבנאדם יודע לחיות. כל יום פוסט חדש מטרק מגניב או מסע רפסודות בדרום אמריקה.

האחד והיחיד, אהוב ליבי, החליט שזה נורא מצחיק שנשברתי וכל הסוף שבוע הוא חופר לי וצוחק עלי אז כתגובה החלטתי לגרום לו להצטער על זה שפתחתי פייסבוק- למה לא עדכנת סטטוס משפחתי? אתה לא רוצה שידעו שאתה נשוי? למה לא שמת תמונות מהחתונה שלנו? למה לא עשית לי לייק? (כי לא פרסמת כלום) למה לא עשית לי לייק לתמונת פרופיל? למה אח שלך ואשתו מופיעים יחד בתמונות פרופיל שלהם ואני לא מופיעה בתמונת פרופיל שלך?

ואם כבר התחלה חדשה, החלטתי לעבור לפה. יש לי בלוג שם. אבל דברים לא טובים התחילו לקרות שם ונראה לי שזה זמן טוב לעבור. מישהי שאני מחבבת הגיע לפה וזה נראה לי כמו מקום נחמד להיות פה. אז ננסה ונראה. מקווה שתישארו, תרגישו בנוח, תכינו לעצמכם קפה, לפעמים אני מכינה עוגיות.