מכירים את זה שאתם מחפשים את המשקפיים ולא מוצאים אותם כי אתם לא רואים כלום בלי משקפיים? ואתם מחפשים בכל המקומות ההגיוניים והלא הגיוניים ולא מוצאים. ובסוף מוותרים ושמים עליכם את המשקפיים ספייר ואז מגלים שהם היו מונחים על ערימת הספרים, מוסווים בצורה מתוחכמת. אתם תוהים לפעמים אם יום אחד המשקפיים יחליטו להתחבא ואתם אף פעם לא תמצאו אותם?
מכירים את ההרגשה שמחוברות לכם משקולות 2 קילו לרגליים? ובנוסף לזה הסקוצ'ים של המשקולות נדבקים לשטיח מקיר לקיר? ובנוסף לזה כבר כמה שבועות שלא התאמנתם וגם בלי המשקולות והסקוצ'ים אין לכם כוח לזוז? בנוסף לזה שנהיה חם ואין לי כוח לכלום?
מכירים את זה?
מכירים את זה כשאתם ישנים בחדר עם מחשב ולא מצליחים להרדם ובגלל שהעינים שלכם כבר התרגלו לחושך כל נורת חיווי מסכנה נדמה כאילו מאירה באור יקרות? ואז אתם מנסים לכסות את כל הנורות, מסובבים את הרמקול עם הפנים לקיר, מכבים את המדפסת, מניחים ספר שיסתיר את כפתור ה
on ואתם בטוחים שזהו, יש חושך, אבל כשאתם מתרגלים לחושך החדש פתאום אתם שמים לב להבהוב מעצבן ומגלים שאור שנובע מהכבל רשת שבאחורי המחשב מוחזר מהקיר הלבן ואתם מרגישים כמו בדיסקו? ובסוף אתם נכנעים ומכבים את המחשב ומשתרר שקט חדש ואז אתם מגלים שהשעון מתקתק ממש חזק?
מכירים את זה שאתם אומרים לעצמכם הקיץ הזה אני אקנה לי כפכפים אדומים, יפים, לא פשוטים אבל לא יותר מדי מפוארים. עם עקב אבל לא גבוה מדי שיהיה נוח. לא כמו אלא של טבע נאות שקניתי לפני שנתיים ואחרי פחות משנה התחילה להתפרק להם הסוליה. כמו אלה שקניתי בקליגולה מזמן והחזיקו איזה 4 שנים. אבל לא כמו אלה עם עור גס שחתחו לי את כף הרגל. ואז אתם מגיעים לקניון לקחת שעון מתיקון ונכנסים לקליגולה והדבר הראשון שאתם רואים על המדף של המבצעים זה זוג כפכפים אדום, לא פשוט אבל לא מפואר מדי, עם עקב נוח, בדיוק בגובה המתאים, עם רצועה רחבה שמחזיקה את הרגל בדיוק טוב, עור רך שלא פוצע את הרגל. ואפילו המחיר לא גבוה יחסית לקליגולה. נכון שזו הרגשה ממש טובה?
מכירים את זה שאתם מביאים שעון לחנות לתיקון כי נפל לו הצ'ופצ'יק הזה שמזיז את השעה והם לוקחים אותו למעבדה ואחרי חודש מתקשרים ואומרים שצריך להחליף את כל הלוח של השעון, אבל בגלל שהשעון באחריות זה יעלה לי רק 200 ולא 400. ואתם מתעצבנים כי במחיר כזה אתם יכולים לקנות שעון חדש שלא יתפרק תוך שנה וחצי, והדבר היחיד שקרה בעקבות זה שבאתם לחנות הוא שבמשך חודש הסתובבתם בלי שעון ועכשיו יש לכם שעון שאתם לא יכולים להזיז לשעון קיץ ואתם תוהים כמה מעצבן זה יהיה להסתובב כל הקיץ עם שעון שמאחר בשעה ומה יהיו ההשלכות של דבר כזה? מכירים את זה שאתם אומרים לעצמכם שיותר לא תקנו בחנות של סווטש כי במחירים שלהם היתם מצפים למוצר באחריות אבל התברר שהאחריות שלהם לא שווה כלום והשירות תיקונים שלהם בכלל מעצבן? מכירים את זה שאתם יודעים שלאף אחד לא אכפת שלא תקנו יותר בחנות של סווטש? לפחות מצאתי לי את הכפכפים המושלמים לקיץ.
מכירים את זה שאתם מנסים לפתור בעיה, נגיד תרגיל באנליזה פונקציונאלית, למה לעזזל אני לוקחת את הקורס הזה, הוא בכלל לא שייך לפקולטה שלי, למה לא לקחתי איזה קורס נחמד של תעשיה וניהול, נגיד תהליכים סטוכסטים, ולא מצליחים ומחליטים להשאיר את הבעיה הזו על הולד בחלק האחורי של המוח כשמדי פעם במהלך היום אתם מנסים לחשוב על פתרון ואז רגע לפני השינה אתם מחליטים לתת עוד נסיון אחרון ופתאום מבינים מה היתה הבעיה, למשל הדוגמה הנגדית שנתתם היא בכלל לא סדרת קושי, ואז אתם מתלבטים אם לקום ולפתור עכשיו את התרגיל או לחכות למחר?
ואז אתם נזכרים שיש לכם רשימת מכירים את זה שלא פרסמתם בבלוג כי לא היה לכם אינטרנט בשבוע האחרון ומתלבטים אם כדאי לקום, להדליק את המחשב ולכתוב את התוספת לרשימה או לחכות למחר?
מכירים את זה שאתם כל כך רגילים לשוליים בצד ימין שגם כשאתם כותבים על דף לבן או על דף שיצא ממכונת צילום באיכות גרועה אתם עדין משאירים שוליים גדולים מצד ימין ולא מצליחים לגרום לעצמכם לכתוב בשוליים האלו? מכירים את זה שיש לכם משהו שאתם רוצים לכתוב אבל לא רוצים להדליק את המחשב בשביל זה אז אתם מקשקשים על חתיכת ניר שיצא ממכונת צילום באיכות גרועה וזרוק אצלכם בבית ואז אתם מגלים שיש לכם הרבה מה לכתוב וכל הדף מלא במכירים את זה אבל בגלל שלא בא לכם לקום מהמיטה אז כתכתם את הכל במיטה כשספר גרוע בכריכה רכה משמש לכם כלוח ובסוף יצא לכם דף שלם מקושקש שאין לכם מושג מה כתוב בו?
מכירים את זה שאין לכם אינטרנט שבוע כי בעלת הדירה שוב בחול ואין מי שיאפס את הראוטר הארור שלה ודווקא בשבוע הזה מצטברים לכם כמה דברים שאתם רוצים להוסיף לבלוג ואז אתם מתלבטים אם להוסיף את כל הדברים לרשימה אחת או לפצל לשני קטעים, ואם לפצל אז אם לשחרר אותם ביחד או לחכות קצת בגלל שאנשים תמיד קוראים רק את הקטע האחרון שפורסם ולדעתכם דוקא הראשון יותר נחמד והיתם רוצים שקראו דווקא אותו? מכירים את זה שבסוף אין לכם כוח להקליד את כל השטויות שקשקשתם לפני השינה ואתם בכלל לא מבינים את מה שכתבתם?
מכירים את זה או שזה רק אני דפוקה?
