עוד פעם

עוד פעם לקוות, עוד פעם לחכות, לצאת מהעבודה מוקדם, להתלבש יפה, לשים עדשות, בושם, איפור, תכשיט או שניים, משהו  עדין. להפגש, בתמונה הוא נראה יותר טוב. אני לא נראית יותר טוב בתמונה שלי, אני אף פעם לא נראית טוב בתמונות. יושבים בבית קפה, שיחה לא זורמת. הוא שואל, אני עונה, אני שואלת, הוא מספר סיפורים. אני לא טובה בלספר סיפורים. איכשהו לא משנה מה אני מספרת, זה נשמע לי משעמם. אני משעממת את עצמי, למה שמישהו אחר יחשוב שאני מעניינת. beggars can't be choosers אבל בכל זאת, אני לא רוצה. לא יודעת מה יש לי להציע אבל אני כן רוצה מישהו שימשוך אותי, מישהו שהשיחה תזרום איתו, שאני אבין אותו. מישהו שיהיה דומה לי. אומרים שלכל סיר יש מכסה ולכל דלתא יש אפסילון (בדיחה של חננות מהטכניון, מי שלא הבין שישמח). נראה לי שהמכסה (או סיר? אני לא בטוחה מי זה מי) שלי נשבר ואני לא אמצע אותו אף פעם. אולי צריך פשוט לוותר. מה שלא נועד לקרות פשוט לא יקרה. אני מאמינה שיש איזו תוכנית על שלכל אחד יש בה חלק. כנראה שהחלק שלי לא כולל מישהו נוסף ליד.