כי ניסינו להרכיב שולחן איקאה שהסתבר יותר מסובך ממה שנשמע בהתחלה.
אני אוהבת את העבודה הזו. אבל אין לי כוח לכתוב עליה כי איך שחזרתי יצאנו לרוץ, או יותר נכון הוא יצא לרוץ, אני הלכתי אי שם מאחריו עד שהבנתי שהגעתי די רחוק וסיכוי די טוב שהוא כבר מזמן הסתובב חזרה וחלף מולי בדיוק בהתפצלות של השביל ריצה ככה שפספסתי אותו והוא בטח כבר בדרך הביתה. ואז באמצע הדרך חזרה הבנתי שדי מחשיך ואולי לא כדאי להיות בפארק בחושך למרות שהוא עדיין מלא אנשים רצים ועל אופניים אז התחלתי לרוץ חזרה אבל מהר מאוד ויתרתי ועד שהגעתי כבר היה לגמרי חושך והמוזר הוא שבחורף לא חששתי בכלל ללכת בשכונה בחושך כי כל אחהצ היה חושך אבל עכשיו שהתרגלנו שיש אור עד מאוחר פתאום החושך קצת מפחיד.
חוץ מזה, סיימתי עם הגלולות ועם האנטיביוטיקה, עכשיו זה רק זריקה אחת בבוקר עד לשבוע הבא, אז נעלה לשתיים בבוקר ועוד אחת בערב. ההשפעה העיקרית שאני מרגישה כרגע היא חוסר אנרגיה מוחלט. וחוסר מוטיבציה. וחוסר סבלנות. וכאב ראש בסוף היום. לפחות יש לי עבודה.
ממש סקרנית עכשיו לשמוע על העבודה שאת אוהבת אבל אין לך כוח לכתוב עליה.
השבמחקשולחת לך אנרגיות טובות ומיטיבות לעמוד בכל תופעות הלוואי (שהתחילו ושעוד יגיעו) - לא פשוט!
בהחלט מסכימה שלא חכם להיות לבד בחושך בחוץ בפארק.....
עדיף שירוץ בסיבובים סביבך ולא ישוויץ העיקר שתישארו ביחד מההתחלה ועד הסוף!
אני עוד אכתוב על העבודה, ברגע שיהיה לי כוח להקדיש לפוסט את הזמן המגיע לו (רגע אחרי שאני אמצא זמן לכביסה)
השבמחקהפארק מלא אנשים גם אחרי שמחשיך (כולל כאלה שמחפשים פוקימונים, יש פה מאגר של פוקימוני מים) אז אני לא חושבת שזה באמת בעיה, סתם מרגיש לא נעים.